יקרות שאתן-חזרתי!

אני מקווה שהנסיה עברה עליך על הצד הטוב ביותר, ושלא חזרת עייפה מדי...
היום בבוקר עשיתי את הבגרות בלקט (אחד מהיחידות בתושב"ע) ודווקא היה בסדר חוץ מהעובדה שמיום רביעי בצהריים הייתי חולה עד עמקי נשמתי עם שפעת, היה כמה ימים שגם היה קשה לי לנשום כי הגרון שלי כאב והיה ממש מנופח והאף שלי היה סתום אז היה קצת קשה אבל ב"ה הכל בסדר עכשיו ואני מרגישה יותר טוב...
לא כזה הספקתי לנסות את התפריט שלי בגלל שהיתי חולה וגם ביטלתי את התור אצל הדיאטנית לשבוע הזה אבל נראה לי שדווקא מתוך ההצטננות שלי למדתי עד כמה חשוב לי לטפל בעצמי ואני מקווה שההתמודדות המחודשת עם העניין תהיה מתוך כוחות מחודשים קצת ותקווה רק לטוב ביותר..
היה כיף לשמוע ממך, תקווה

שולחת לך איחולי החלמה.

שלך,
קרן אור.

ברוך שובך אלינו!!
כ"כ כיף לשמוע שחזרת, אין לך מושג כמה הנוכחות שלך כאן חשובה ולא רק לי..

בעניין הפחד מרעב, אני מבינה שהמוח שלי התערער והוא כעת מפוחד יותר מאי פעם שהרעבה נוספת תחזור. אני מבינה את זה שהגוף שלי פוחד לחוש רעב שוב כי הוא לא רוצה לחזור אחורה לאותה תקופת עינויים.. אני מבינה הכל..
אך הבעיה היא שזה מנהל לי את החיים הפחד הזה.. זה משתלט לי עליהם בצורה כזו שכל היום אני מנוהלת ע"י הפחד הזה מלהיות רעבה.. זה מוביל אותי לוויכוחים תמידיים עם אמא שלי <שלא מבינה למה אני תמיד חושבת שחסר אוכל בבית, למרות שיש...> , לסטרס יומיומי, לפחד להתנסות במאכלים חדשים או לצאת לבתי קפה שמא לא אהיה שבעה מהאוכל שמגישים שם...

מה גם שאיני יכולה להפסיק לאגור מזון..זה כבר נהפך להרגל יומיומי. כל יום אחרי שאני מסיימת לאכול ארוחת צהריים אני אוגרת עוד מנה של ארוחת צהריים ליום המחרת!! <שמא לא יהיה לי מה לאכול למחרת..> זה לוקח ממני המון אנרגיות הפחד הזה..האגירה הזו..זה גורם לי להרגיש מוזרה, שמשהו לא בסדר, זה מחזק עוד יותר את תחושת החולי..=/

כך שבשורה התחתונה אני לא חושבת שהפחד הזה כ"כ טוב עבורי..לא ברמה הזו בכל אופן..

ובנוגע אלייך, איך את מרגישה ואיך עברה עליך הנסיעה??


שירן.

גם אני חושבת עלייך כל הזמן.
אין מה לעשות. נכנסת לי ללב ואני תמיד אשא אותך שם.
גם בלי שנדבר.

אני בתקופה קשה.
הרבה דברים טובים קורים לי
והרבה דברים פחות טובים.
אבל אני מתמודדת.
כי צריך
וכי בחיים כל דבר רע בא עם דבר טוב ולהפך.
ככה זה ואני מקבלת את זה שהחיים מכילים גם רע וגם טוב.

אני צריכה עוד קצת זמן,
ואז אני אכנס ואעדכן אותך.

שתדעי שלא שכחתי אותך.
אוהבת,
לונה.

שמחה לשמוע ממך,אם כי פחות שמחה לגלות שאת בתקופה פחות טובה.אבל את צודקת-החיים הם רצף של מאורעות,חלקם טובים וחלקם פחות.האומץ והכוח האמיתי הוא לדעת לעבור אותם בלי הרס עצמי,אלא פשוט לקבל ולהשלים.
אני שמחה להיות המלאך השומר שלך,ואשמח יותר אם תתני לי לעטוף אותך מקרוב..(וכמו שאת יודעת,אנחנו מאוד קרובות..)
אבל מכבדת את רצונך,ואני אהיה כאן בשבילך איך ומתי שתחפצי.
שולחת לך חיבוק אמיץ ואוהב,
קרן אור.