בנות יקרות ומקסימות!!!

יכולה להבין את העומס,אני עצמי נמצאת במרדף אחרי הזמן לפני פסח אבל הלחץ צפוי לרדת אחרי החג.אני בסדר.אבל אשמח לשמוע קצת יותר מה קורה איתך,אפילו כמה מילות עדכון לגביי התהליך המרפאתי ובכלל.

שלך,
קרן אור

במרפאה הכל בסדר.. לפעמים זה נראה כאילו שאני דורכת במקום ולא זזה לשום מקום, אבל אני מניחה שזה בסדר ושזה חלק מהתהליך הזה... גם מבחינת המשקל זה ככה. העליות והירידות במשקל הן בגרמים של 100 גרם או 250 גרם למטה ולמעלה, אבל בעיקרון אני לא ממש זזה מהמשקל שאני נמצאת בו כרגע. הדיאטנית אומרת שזה בסדר, שהגוף פשוט יציב ושבהמשך, בשלב כלשהו, אנחנו נתכנן תפריט חדש שיאפשר לגוף להעלות עוד קצת כי אני עדיין קצת רחוקה מהמשקל בו אני צריכה להיות..
אחרי טיפול של כ"כ הרבה שנים, למרות ההפסקה שהיתה לי באמצע, אני סוף סוף מתחילה לראות ניצנים של תקווה! אני מתחילה להרגיש את הגוף שלי, להבין את הרצונות שלו ופתאום אני גם מבינה שכל מה שהוא מבקש זה בשבילי ולא כדי להרע לי! אני מרגישה תחושות שחשבתי שאבדו לי כמו תחושת שובע, רעב בריא ואפילו תחושת ההנאה מאוכל מתחילה לחזור אלי!! גיליתי לאחרונה טעמים חדשים וטעמים שכבר שכחתי מהם, גיליתי ריחות שנמנעתי מהם וגיליתי שכשאכולים לאט יותר, נהנים יותר. אני עובדת על כל נושא האכילה האיטית, כשהאוכל בתוך צלחת ואני יושבת ליד שולחן, לפעמים גם ליד אנשים...

אספר לך שבכמה חודשים האחרונים פיתחתי את נושא ההקאה, בלי לשים לב בכלל!
בפגישה האחרונה העלתי את הנושא בפני המטפלת שלי, כי אני מבינה שזה קורה להרבה אנורקסיות, שכשהן מתחילות לאכול הן גם מתחילות להקיא כדי שהאוכל לא ישאר בגוף!
אני מבינה שזה חולה והמטפלת עזרה לי בזה.. היא נתנה לי סוג של שעורי בית. לעבוד על עצמי בבית. היא ביקשה שאחרי כל ארוחה ארשום במחברת מה עבר עלי לפני, תוך כדי ואחרי הארוחה ושאביא את זה לפגישה מחר.. היא אומרת שזה ירגיע את סערת הרגשות שיש לי אחרי הארוחה ואחרי שנכנס לנושא הזה יותר חזק, זה יעבור... ואני עושה את זה, כבר שבוע והקאתי רק פעם אחת..

אחרי שאני כותבת, במקום ללכת לשרותים ולהוציא את הכל החוצה, אי יושבת וקוראת את מה שכתבתי כמה פעמים כדי להבין למה? ואז באופן כמעט אוטומטי אני פשוט נרגעת לבד והדחף הזה של לרוץ לשרותים ולדחוף את האצבע פשוט נרגע מעצמו.. אני מתביישת בזה מאוד ולכן גם לקח לי הרבה זמן לספר למטפלת שלי על זה...
אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל אני זזה לאכול דנונה כי ממש בא לי! :-) ודרך אגב, גם זה די חדש אצלי, שפתאום בא לי לאכול דברים מסוימים ואני מאוד משתדלת באמת לאכול אותם!!

מה שלומך? ספרי לי משהו חדש....
תמיד שמחה לשמוע ממך ןלקבל ממך אהדה, חיזוקים וחום...
אוהבת
מאיה

כמה כיף היה לי לקרוא את מה שכתבת לקרן אור!
כמה שיפור, כמה התקדמות! איזה כיף לשמוע שאת מתחילה קצת יותר להכיר בגוף שלך ולשמוע אותו.
כשקראתי את הדברים שלך כ"כ הזדהיתי. זה בדיוק אותם הדברים שהרגשתי ברגע שחזרתי לאכול...אותם ההתרגשויות מאוכל, מטעמים חדשים, מריחות..
האמת שלצערי עד היום אני מתרגשת מאוכל. אפילו שכל יום אני אוכלת את אותו הדבר יש בי עדיין התרגשות ראשונית כזו ברגע שאני ניגשת לאכול. הרגשה של "וואו" וכן זה עדיין לא עוזב אותי.
ואני אומרת לצערי כי אני באמת מרגישה שהייתי רוצה להיות כאחד האדם, שהייתי רוצה להתחיל לראות ולקחת את האוכל כמובן מאליו ולא להתרגש ממנו <לטוב ולרע> כאילו זה דבר שמעולם לא היה לי..ואכן תקופה ארוכה הוא לא היה ברשותי.

אני רוצה לספר לך שגם אני לאט לאט עובדת על הקטע הזה של להקשיב לגוף בזכות הטיפול שלי. אני בוחנת יותר ויותר מה בא לי ומה אני רוצה לנסות מה שלא היה לפני כן.
כשאמרת שבא לך דנונה זה מאוד הזכיר לי את עצמי בתקופה האחרונה.. :)

כ"כ שמחה לשמוע על הצעד הזה !

שירן

את מתוקה!! המילים שלך מעודדות אותי.. תודה..
אני חושבת שזה לוקח זמן עד שאנו מפסיקים להתלהב מכל ארוחה כי החסרנו מעצמנו, במשך כ"כ הרבה זמן, את ההנאה הזאת... אני אומנם עוד לא מרגישה את האכילה כהנאה, אבל אין דבר שהייתי רוצה יותר מאשר להנות מעצם האכילה ולהתענג ממש על כל ביס. אני מאמינה שאם ארצה בזה, זה יבוא...
אני לא ממש מרגישה התקדמות, גם אמרתי את זה למטפלת שלי.. אבל היא אומרת שזה בסדר, אז אני לוקחת את זה בחיוביות.. האמת שהיום הגשתי שממש אכלתי הרבה מעבר למה שאני צריכה ואפילו בשלב כלשהו נכנסתי להיסטריה והדבר היחיד שהצליח להגיע אותי היה הטלפון שהרמתי למטפלת שלי.. יותר משעה ישבתי כמו מטורפת ואובססיבית ולא הצלחתי לתפקד והכל בגלל שטות כזאת וביני לבינך ממש לא אכלתי הרבה, זה היה רק בדימיון שלי...
זה קרה לך??

תודה שאת פה...
זה חשוב לי..
באהבה,
מאיה..

אני שמחה מאוד לקרוא על ההתמודדות המבורכת שלך.אני גם חושבת שצריך להסתכל על הכוס המלאה והיא שגם אם את לא עולה כרגע את עדיין לא יורדת,והפסקת את ההקאות.אני בטוחה שלאט לאט את תסתגלי לשינוי הזה ואז העלייה במשקל שצריכה להתרחש תתקבל בצורה קלה יותר.אין לך במה להתבייש,אני חושבת שזה טוב שעזרת אומץ וסיפרת למטפלת שלך על זה כי מתוך כך תגיע העבודה המשותפת.אני גם מבינה שאת סומכת עליה ומרגישה נוח איתה וזה חשוב מאוד לתהליך ההחלמה.
אגב,מה קורה עם בדיקות הדם שלך??האם ישנו שינוי לטובה במדדים כבר??

יקרה,חג החרות בפתח.רוצה לאחל לך חירות לנפשך וגופך.
שלך,
קרן אור.

בדיקות הדם שלי לא תקינות ואני לוקחת כל יום מספר כדורים לכדי לנסות ולהחזיר לגוף את מה שגרמתי לו לאבד. רק בעוד חודש- חודשיים הם יעשו לי בדיקות דם חדשות כדי לראות מה קורה..
הם גם אמרו לי לא לצפות יותר מידי, כי לאבד ויטמינים חיוניים זה קל יותר מאשר להחזיר אותם בחזרה ויש אפשרות שזה יקח הרבה זמן עד שנתחיל לראות שינוי לטובה..

תודה לך על העידוד, את באמת מקסימה ומדהימה...
שיהיה לך חג שמח :-)
שלך ובאהבה,
מאיה..

האמת היא שאני מסכימה עם מה שאמרו לך.אכן הגוף צריך קודם למלא את מאגרי הויטמינים שהתרוקנו לפני שבדיקות הדם יראו שינוי.אבל חשוב שיש למה לצפות..

חג שמח גם לך,
קרן אור.

אני שמחה לשמוע שאת עושה צעדים אמיצים כדי לא ליפול שוב לתוך התהום הזה של הרעבה וסגפנות. זה מעיד המון !!
זה מצוין שבאותו רגע הרמת טלפון למטפלת שלך. זה צעד חשוב וזה מראה כמה את חזקה! כי יכולת בקלות לוותר וליפול למקום לא טוב אך החלטת להישאר עם התחושה הקשה ולבקש עזרה.

לצערי אני מכירה טוב מאוד את התחושה הזאת של "היום אכלתי יותר ממה שצריך" ואת האמת שזה אכן בראש שלנו.
אם כבר מדברים על זה- אז היום בבוקר זה קרה לי. עכשיו חג ומאוד קשה לי עם כל המאכלים השונים, השינוי בתפריט, וזה אוטו' נראה לי הרבה מדי..
אני מרגישה את האשמה בתוכי אך אני משתדלת לא לתת לה מקום ולהמשיך בשלי.
וכן, גם להזכיר לעצמי את מה שנאמר בטיפול כל הזמן- שגם אם אכלתי קצת יותר אז לא עולים מזה במשקל כמו שהמוח החולה שלנו חושב.
אני באמת עובדת על זה.

איך עבר עליך ליל הסדר והחג?

מקווה שאת בסדר.
שירן