לקרן אור היקרה ולכולן חג שמח

ממש כיף לשמוע ממך, מה שלומך? איך היה החג? מקווה שאצלך הכל טוב ושהחג מביא איתו רק בריאות ושמחה..
בכל אופן רציתי לשתף אותך במה שקרה לצערי קרוב לצאת החג.. כדי שתביני אני פשוט אסביר קודם שאני והמשפחה שלי עשינו עליה מאוסטרליה לפני כמה שנים וכל הקרובים שלנו גרים שם, קיצר אין לי קרובים בארץ. שההורים שלי התקשרו למשפחה כדי לאחל חג שמח אז גילנו שסבתא שלי (אמא של אבא) מגיעה בחודש הבא לביקור, כמובן שאמא שלי נכנסת ללחץ הרי זאת חמותה ומתחילה להגיש עד כמה שהנקיונות לפסח הם כלום בהשוואה למה שננקה לפני שהיא תגיע, וברור שאתוי מעיפים מהחדר בדיוק בתקופה של הבגרויות כדי שהיא תישן שם אז בכלל.. בכל אופן מה שממש הפריע לי הוא שאמא שלי קראה לי קצת לפני ארוחת ערב ואמרה לי שסבתא מגיעה בחודש הבא, ישר הרגשתי שאני עומדת לחטוף עצבים והיא אמרה לי בעצבים שהיא כבר קיבלה את זה וחסכה כסף להלויה שלי אבל היא לא מוכנה שסתא שלי תראה אותי ככה ותחטוף עוד התקף לב, כי הם לא סיפרו לה שאני חולה כדי להגן עליה אז כדאי שאעשה משהו ומהר, פשוט הייתי בשוק אני שונאת שאמא שלי מדבר אלי ככה, נכון שאנחנו לא מסתדרות ושלא קל לה בחיים אבל עדין זה לא מצדיק יחס שכזה.. אני מחבדת אותה כי בכל זאת היא אמא שלי אבל אני שונאת שהיא מתייחסת אלי ככה זה פשוט מעלה לי את העצבים...
מקווה שאצלך יותר טוב,תקווה

אוי,החזרת אותי חמש עשרה שנה אחורה,הסיטואציה הזאת מוכרת לי ואני זוכרת טוב מאוד איך זה מרגיש.הצורך להעמיד פנים ליד אנשים כדי לא להדאיג\לרצות\להראות להם את מה שהם ירצו לראות הוא כואב מאוד.וגם לוותר על הטריטוריה שלך(החדר שלך),יש בזה משהו מאוד מבטל ואני יכולה להבין איך את מרגישה.ואגב,זה לא אומר כלום לגביי אהבתה של אמך לגבייך.זה פשוט הצורך שלה להצטייר ולצייר מציאות פסטורלית(ולצערי על חשבונך) גם היא איננה קיימת.היא מרגישה שאם סבתך תראה שאת אנורקטית ישר היא תרגיש ככישלון בתור אמא,ולכן היא זורקת עלייך את הצורך שלה להסתיר את זה.התגובה הראשונה שזכורה לי במצבים כאלו היא עשיית דווקא תוך פגיעה עצמית.אבל ממרומי גילי(בכ"ז עברו שנים מאז והיום אני אם בעצמי) אני רוצה לייעץ לך עם כל הקושי לגשת לאימך,להגיד לה שאת מתמודדת יום יום שעה שעה עם הפרעת האכילה שלך,זאת המציאות שהיא צריכה לקבל,היא הולכת להשתנות ,ושהגיע הזמן שהיא תתמודד עם המציאות הזאת בעצמה.סבתך לא תחטוף התקף לב,תאמיני לי.
יקרה,ליבי איתך.ואני יודעת שזה קשה אבל אני חושבת שלא כדאי שתשארי עם התחושות שלך לבד וכן תדברי עם אמך על מה שאת מרגישה לגביי זה.להפסיד אין לך,אז ממה יש לך לפחד??

ואני כאן אם תרצי לשתף יותר,
קרן אור

תודה על המילים המעודדת,חשוב לי לדעת שאני לא בזה לבד אז תודה!
אחרי שחשבתי על זה קצת הבנתי שזה בטח הסיבה אמא שלי פשוט לא מוכנה שיתקפו אותה בכל צורה שהיא וידעה שעם תספר לסבתא שלי משהו יש מצב שיעבירו עליה ביקרות, למרות שבכל זאת ממש נפגעתי למה לא סיפרו לה, זה לא בושה דברים כאלא קורים לא שיש בזה מקור גאווה או משהו אבל בכל זאת אולי סבתא שלי יכלה להציע משהו שהיה עוזר..
לגבי לדבר עם אמא שלי די אין מצב, אנחנו ממש לא מסתדרות בננו היא מדברת אלי בצורה כזאת כל הזמן ואם אני אגיב אין מצב שהיא תקשיב לי ואני לא יכולה לנצח בעימות נגדה, זה לא שווה את הסיכון..היא גם אמרה לי בשלב כלשהו שבזבזתי שנים מהחיים שלה על נסיונות לטפל בזה שהיא יודעת בברור שאני בחיים לא אצליח, זה קשה שאמא שלי מתייחסת אלי ככה וממש קשה לי לדבר על אבל תודה על ההתעניינות! בכל אופן פסח אצלנו הוא קצת קשה בשבילי אין מה לאכול ואני לא אוהבת מצות גם מבחינת הטעם וגם מהבחינה שקשה לי לעכל את זה כמו שצריך.. אבל אני משתדלת לאכול כמו שצריך למרות שבמשפחה שלי גם שומרים לא לאכול קטניות! אולי יש לך כמה רעיונות להציע? הדיאטניות לא יודעות מה להגיד לי כי הם לא תמיד מבינות בעצמם מה מותר ומה אסור ואני זוכרת שאמרת שאת באה מבית דתי אז אולי יש לך הצעות?
תודה על הכל,תקווה

תודה.איך את??

קרן אור