בנות מקסימות

סליחה סליחה שלא כללתי אותך בהודעה באופן אישי!!
מה איתך?
איך עבר ליל הסדר? האם הוא עבר בצורה נורמאלית או שהעיר אצלך שדים? מקווה שלא,
אני יודעת שבנות כמוך הסובלות ממה שאת סובלת, לפעמים החגים מעוררים אצלהם שדים כאלו
ישנים-חדשים, שלפעמים נדמה שכבר לא קיימים..האורחות לפעמים מגרות את התחושות האלו
מהעבר הרחוק-לא רחוק..
אשמח לשמוע איך את עברת את זה ומה איתך.

שלך באהבה,
תקווה לבנה.

הסדר עבר רגוע. מבחינת קלוריות לא הגזמתי, ואכלתי כמות גדולה, הרגשתי קצת נפוחה אבל ברגע שהאוכל התעכל קצת ההרגשה הלכה ודעכה.
עכשיו אני בסדר גמור.
קמתי היום לבוקר נפלא של קפה ושוקולד עם חברה טובה.
ואתמול אכלתי ארוחת ערבה מדהימה עם חברים.
אני ממש לא חושבת שאני מאחורי זה.
אני לא חושבת שזה אי פעם יעבור ויעלם.
זה חלק ממני.
אני פשוט לומדת יותר ויותר טוב איך להקטין את זה ולחיות עם זה,
ולשלוט בזה, ולנתב את המחשבות האלו למקום בריא. בעיקר נפשית.
אני עדיין רוצה לרדת במשקל, אבל אני עושה את זה לאט, עם 6 ארוחות ביום, כל יום אני משה לעצמי שוקולד, וזה קורה, אמנם מאוד לאט אבל קורה.
ומעבר לזה החלטתי על משקל תקין ובריא לגובה שלי שמתחתיו אסור לי לרדת.

אני מאוד שמחה עם מה שקורה,
יש מחשבות, יש נפילות. אבל למי אין נפילות בחיים?...
בסה"כ אני ממש בטוב.

מה איתך? איך עבר עלייך הסדר?
איך עוברים עלייך הימים האחרונים?

לונה יקרה,
ראשית כל אני שמחה שאת מרגישה במקום יותר טוב, מקום שכן נהנה, שיוצא, שמבלה ושנותן
לעצמו להרגיש..זה כ"כ חשוב ונצרך.
אני לא מסכימה לעיניין שתגידי-זה חלק ממני, ותמיד ישאר בתוכי.
את מכניסה את עצמך למשבצת קטנה וברורה ובסוף גם מגדרת אותה ולא מותירה לעצמך כ"כ
הרבה ברירות.
בינתיים זה חלק ממך..את תעבדי על עצמך שזה לא יהיה חלק ממך, כי זה יכול לא להיות חלק ממך
לונה יקרה, אני מבטיחה לך שאם תרצי וזה יהיה חשוב לך, זה לא יהיה חלק ממך...
אנחנו המחליטות פה, האמיני לי..אין כוח עליון שמדביק זאת אלינו וקובע שאלו יהיו חיינו בלי נתיבי
בחירה.

ונפילות? בטח שיש נפילות...כמו שאמרת בדיוק-למי אין נפילות?
רק צריך לדעת ליפול למקום נכון, לא ליפול לבד,
לדעת שיש שם מישהו שיעשה את הקרקע הכואבת קצת יותר רכה ופחות זועמת.

הגבתי לך בטעות למעלה... בהודעה של שירן... מצטערת!