קרן אור יקרה

קראתי את הדברים שלך והרגשתי צורך עז להגיב לך על מה שתיארת.

זה כ"כ מוכר לי ..אני זוכרת ששנה שעברה הרגשתי בדיוק את אותו הדבר כמוך.
מאכלים שלא נגעתי בהם שנים! ואז פתאום הצטרכתי כן לטעום מהם, זה היה מאוד קשה עבורי..
אבל השנה משום מה, ליל הסדר מבחינת האוכל היה עבורי קל יותר..הרבה יותר קל..

פתאום הרגשתי שאני מרשה לעצמי קצת יותר..הרגשתי במעין שחרור כזה מצידי..אפשרתי לעצמי לטעום מכל דבר קצת וזה סיפק אותי מאוד לדעת שאני מתנהגת כמו כולם ואוכלת כמו כולם!
כך שאני באמת מאמינה שעם הזמן ובחג הבא כשתוך כדי גם תתקדמי בטיפול שלך את תרגישי הקלה יותר ויותר שחרור..
זה טבעי שעכשיו כשאת רק בתחילת תהליך ההחלמה, תרגישי את אותה תחושת איבוד שליטה.
וכן, גם לי זה עדיין קורה..וגם בליל הסדר הרגשתי זאת.. למרות שהיה שיפור חיובי עדיין הרגשתי רע ואשמה לאחר מכן.. אבל החשוב הוא שלא נתתי לזה להשתלט עלי בסופו של יום.
הרגשתי הרבה פעמים "נסחפת" אחרי מחשבות של "מה אכלתי עכשיו! כמה אכלתי" אבל מהר מאוד זה עבר..

אני חושבת שמחשבות כאלה ואחרות תמיד יהיו לנו והחשוב הוא באמת שנדע לא להגיב להן עם הזמן ולפעול אחרת ממה שהן מצוות..
מה שאני מנסה להגיד בשורה התחתונה זה שלא תאבדי את תקוותך.. אני באמת מאמינה שבחג הבא תרגישי פחות חרדה.


שירן