שלום לך כרונית - וזו אני...

הו-הווו , מה אגיד לך - כולנו היינו צעירות וטיפשות, או יותר נכון - צעירות ואומללות, כי איבדנו קצת את עצמנו ולא ידענו איך להתמודד. זה עצוב שקשיי החיים גורמים בסופו של דבר להרס הגוף, אבל כנראה שככה זה במחלה הזו. ואת קיבלת על עצמך החלטה אמיצה מאד וכמובן נכונה מאד, ואני רוצה לשלוח לך המון המון המון חיזוקים! מי יתן ובשערי השלושים את תפתחי עשור חדש, בריא ונקי בחייך.

כפי שכבר אמרתי, הדרך היא קשה ומייסרת. היא גם מאד טריקית, כלומר - מגיעה תקופה שאת חושבת שהנה, את בסדר, ואז, מבלי שתדעי מאיפה זה בא לך - בום!!! ואז את שונאת את עצמך ומתייאשת, אבל זאת הטעות, כי אסור להתייאש! צריך לדעת ולקבל את זה שיהיו נפילות, אבל עם הזמן התדירות שלהן תפחת והמצב יהיה מאוזן יותר ויותר.הכל תלוי בתרגול, תרגול ועוד תרגול. צריך לצפות מצבים מפילים מראש, ולתכנן דרכי פעולה נגדם. זה לא קל, אבל זאת הדרך היחידה. אין דרך אחרת.

לילה טוב ושיהיה לך שבוע נפלא, ברונטית שלי!

כרונית.

כיף להתעורר למקום תומך ומבין...
כן, אני יודעת שצפויות נפילות וקשיים בלתי צפויים, אני כבר לא תמימה כמו בעבר, אבל נחושה להתגבר עליהם.
אבל איך מתכוננים? אני חושבת על החגים המתקרבים, ונסיעה לחו"ל שאני באמת מצפה לה, אך מוצפת בחרדות. אני הרי רגילה להתמודד עם הלחצים הכרוכים בתקופה הזו ואם שינויים בהרגלי האכילה בדרך אחת ויחידה, ומקווה שאעבור את התקופה הזו בשלום.
אני כל הזמן על המשמר, וזה מעייף. מאד.
את נשמעת חזקה ומאד מודעת, אני בטוחה שאת בדרך חד סטרית להחלמה מלאה, בגוף ובנפש.
האם גם את מתחום הרפואה באופן כלשהו? נראה שיש לך ידע רב...
טוב, מנסה להתארגן לשבוע אופטימי ופרודוקטיבי יותר,
יום נפלא!

את צודקת. זה באמת מעייף מאד. מעייף מאד וגם מתיש. א-ב-ל -

עדיף להיות מותשים מסיבות של שמירה על עצמך ומרצון להיות בריאה (שאפשר לקרוא לזה תשישות חיובית) מאשר מלהיות מותשים מיום צום/בולמוס/בולמוס והקאה/מהתבוססות בחולי דביק, הלא כן?

איך עושים את זה?? אין לי תשובת קסמים. כנראה שנצטרך להמשיך להתאמץ ולנסות. אני תמיד חושבת כמה צעדים קדימה ומנסה לרקום תרחישים אפשריים במוחי הקודח. לדוגמה - אם מחר מצפה לי ארוחת חג (כפי שהזכרת) - אני אנסה להגיע אליה מוכנה עם שק של הבטחות לא לעשות שטויות. אני אנסה להגיע מוכנה להתקפה של מחשבות רעות שיגיעו, מן הסתם, לאחריה. ואז ברגע שאני צופה את זה מראש - אני מגיעה חזקה יותר ומפלס החרדה יורד. לא תמיד זה מצליח, אבל זו דרך התמודדות לא רעה.

תודה על מחמאותייך, יקירתי. אינני מחזיקה מעצמי בנאדם חזק במיוחד, למרות שאחרי כל מה שעברתי... ו-כן, כרונית היא אני, לפחות עכשיו, וכזו אשאר לפחות בינתיים.

:) לא, אינני רופאה, אבל כן, יש לי הרבה מאד ידע שמקורו בנסיון אישי, בסקרנות טבעית ובלימודים גבוהים של תחומים קרובים.

שיהיה לך לילה טוב ושקט!

כרונית.

קודם כל ברכות להצטרפותך לפורום.אני חושבת שראיתי אז את ההודעה שלך בפורום מקביל כשכתבת לקרן עמית נכון??
בפורום נמצאות בנות בשלבים שונים של החלמה,אני יודעת עד כמה בוודאי קשה לך.אשמח אם תוכלי לספר יותר על עצמך.כמה זמן את חולה??האם קיבלת איזשהו טיפול??
אני מתרשמת שאת צריכה טיפול,אני מבינה את החששות שלך כי את הרי בצבא ואת חייבת להיות מטופלת על עצמו,וזה אומר חשיפה שלא נוח לך איתה כרגע.אבל ליאל יקרה-נוח לך להיות במצב הזה??כולנו הרי חיינו בשקרים,ואחת הדרכים בדרך להחלמה היא וידוי .כמה זמן נשאר לך עד השחרור??.את נצבצ בפני דילמה לא קלה,אבל מה שצריך להנחות אותך הוא הדאגב לעצמך,זה מה שצריך לעמוד לנגד עינייך.הקאות בתדירות כ"כ גבוה אני לא צריכה לספר לך כמה הם הרסניות,אין דרך קצרה.כמובן שאנחנו בפורום נתמוך בך לכל אורך הדרך,אבל נראה שאת צריכה במקביל משהו מקצועי יותר מזה,כדי להפסיק את המעגל שבו את נמצאת.
אשמח אם תשתפי אותי יותר בתחושות,ובמה שעובר עלייך ביום יום.
מקווה שהיום יהיה לך יום טוב יותר.
באהבה קרן אור

כתבתי לך תגובה אך היא משום מה קפצה למקום אחר...