מועדים לשמחה יקרות שלי!

הדברים שלך גרמו לי להרהר..
אני חושבת שהעלית נקודה מאוד חשובה אצלי שעד עכשיו די גורמת לי לבלבול..
אני אסביר למה אני מתכוונת..
מאז ומתמיד גם לפני המחלה, הייתה לי מודעות לתזונה ולשמירה <אומנם לא מודעות כמו עכשיו אבל סוג של מודעות הייתה לי>.. אהבתי שיש סדר בתפריט שלי.
וייתכן והצורך שלי ביצירת סדר כל הזמן נובע מאותו צורך של אז. אני כבר לא יודעת להבחין מתי זה כתוצאה מהמחלה או מתי זה באמת כתוצאה ממודעות נכונה לאוכל!

ובעניין עם השתייה- זה לא שאני לא אוהבת את הטעם של המשקה הרגיל, אני יודעת בוודאות שבאותו רגע בחרתי דווקא בדיאט משום שהמחלה ציוותה זאת ולא מסיבה אחרת.
נכון שזה לא עניין של מה בכך והכי חשוב הוא שאני מקפידה על ארוחות מסודרות אך עדיין אני רואה בכל הצעדים האלה סימנים ברורים לכך שהמחלה עדיין שולטת בי וזה מכאיב לי..כי לפני המחלה מעולם לא הייתי כ"כ אובססיבית למוצרים דיאטטים והייתי מרשה לעצמי גם את המשקאות הרגילים.
זכרונות העבר לא מרפים ממני ואני כל הזמן עושה השוואות איך הייתי נוהגת אז ואיך היום ואז אני באמת מגלה כמה המחלה עוד שולטת בי.
אז מה דעתך על כך? נכון שלא יקום ויפול דבר אם אשתה את הדיאט הזה אך בכל זאת זה סממן שאומר לי הרבה על כך שאני די תקועה ומפחדת לעשות דברים אחרת בשונה ממה שהקולות החולים מצווים עלי.

זה מתבטא גם בשאר הארוחות שלי. אני נוטה הרבה פעמים ליצור סדר מסוים בתפריט שלי. להגביל כמות מסוימת של מאכלים למס' פעמים בשבוע ולא יותר ואני לא יודעת אם זה באמת נובע כתוצאה מהמודעות שלי לתזונה נכונה או יותר מפאת הפחד לעלות במשקל וכל נושא איבוד השליטה.

אני כבר לא מזהה את עצמי ללא המחלה הזאת..
אשמח אם תצליחי להאיר לי כמה דברים כי אני לא יודעת מה לחשוב.

שירן

תראי,מודעות לתזונה נכונה היא מאוד חשובה.כל זמן שלא הופכים את זה לאובססיה,ולמשהו שכשהוא לא מסודר בדיוק כפי שרצינו אז הוא גורם לנו לחוסר שקט וחרדה.אני חושבות שהסדר והפרפקציוניזם הזה הוא חלק מהבסיס של ה"א שלנו.אנחנו צריכות ללמוד להתגמש ולהבין שמותר לתכנן את הדברים כפי שאנו רואות לנכון אבל אם זה לא מסתדר מכל מיני סיבות בדיוק איך שרצינו אז לא קרה כלום.ואני חושבת שזה מה שהיום את נדרשת להבין ולסגל לעצמך.שהחיים הם לא מסלול ישר בלי פניות הצידה.את בסוף תגיעי לאותה נקודה אם זה מה שתחפצי אבל אפשרי לעצמך להתהלך בדרך,לחוות אותה,אולי אפילו תגלי דברים שיפתיעו אותך.אני בשנה האחרונה הבנתי שהסוף והתוצאה הסופית הם אומנם חשובים מאוד אבל הדרך חשובה לא פחות.
יקרה,חדלי מהשוואות.את לא אותה שירן שהיית לפני המחלה,וטוב שכך,כי היום את לומדת מיהי שירן האמיתית.שירן שיש לה דיעה וצרכים משל עצמה.(במאמר מסוגר אל תשכחי שהמצב "לפני המחלה" לא היה אידיאלי כי אם הוא אכן היה כזה לא היית מפתחת ה"א)ואני חושבת שבסופו של התהליך את תגלי שזה מצב טוב יותר לאין שיעור.
לאט זה עדיין הכי בטוח,
שלך,
קרן אור.

הי יקרה,
תודה על המילים החמות!!
השבוע לא היתה לי פגישה כי המרפאה היתה סגורה, אבל ביום השני הקרוב תהיה פגישה ואני בהחלט מחכה לה בקוצר רוח. קשה לי מאוד! אני מרגישה שאני מהלכת על חבל דק.. מנסה להישאר עליו ולא ליפול..
בזמן האחרון אני גם לא ישנה כ"כ טוב, קשה לי להירדם וגם כשאני כבר נרדמת זה מלווה בסיוטים נוראיים. אני מקווה להשתחרר מזה אחרי הטיפול ביום שני, כי פשוט גיליתי שזה עוזר..
אני שמחה לשמוע שהיית בחופשה, הלוואי ויכלתי לצאת לחופשה גם.. :-)
ומה איתך? איך את מרגישה?
שוב תודה על הכל..
שלך,
מאיה

אני חושבת שעל אף הקושי שאת חווה עכשיו את נמצאת במגמת שיפור והחלמה.סיוטי הלילה מדגישים זאת.הרי הדברים שעד היום לא קיבלו הכרה והורעבו,היום צפים ע"פ השטח ודורשים התמודדות אמיתית.כל מערכות ההגנה שיצרת לעצמך עם השנים כדי לא להרגיש,להפגע,לשמור על עצמך,והיו נכונים לאז,כרגע מתמוטטים ואת נמצאת במין בלבול,עייפות וצורך לגייס משאבים אמיתיים שעד היום הופנו למקום שלילי.זה קשה נורא ,יקרה.אין לי ספק בכך.אבל אני מאמינה ביכולת שלך לגבור על זה ולעבור את זה ולזכות סוף סוף במקום שלם עם עצמך.כי השלם הוא אוסף של החלקים הרבים.איספי חלק חלק ואל תוותרי,אני מאמינה בך.וזה מאוד קשה לבד,לכן אני שמחה שיש לך את המרפאה ושאת תופסת אותה כמקום תומך,מכיל ועוזר.
ויש לך כאן אותי ואת הפורום המופלא הזה כדי להיעזר ולהטען באנרגיות כל זמן שאת מרגישה צורך בכך.
עוד יום ותחזרי למרפאה,הוא עובר מהר..
שלך,
קרן אור.

מאיה- מאוד הזדהיתי עם מה שתיארת..גם לי לא הייתה פגישה במרפאה ביום שני בגלל החג ואני כ"כ מחכה כבר לפגישה ביום שני הקרוב!
גם אצלי השינה התערערה מאוד בזמן האחרון.. אני מתקשה להירדם, אני מתעוררת מאוד מוקדם בבוקר..ובלילה זה סיוטים על גבי סיוטים שלא מרפים!
סיוטים בהם אני רואה את עצמי כ"כ נבדלת, שונה ומוגבלת מאחרים..בהם אני רואה את כולם נהנים ואת עצמי צופה מהצד ומקנאה, בהם אני בולסת מאכלים ללא הרף ומאבדת שליטה, בהם מנסים לפגוע בי וכו'..
וככה זה כל לילה כמעט =/

קיבלתי כדורים נגד דיכאון השבוע..אני באמת צריכה אותם וכולי תקווה שהפעם זה באמת יעזור לי.. נמאס לי להתאכזב ולהחליף כל פעם לתרופה אחרת.. זה מייאש נורא..
האם גם את לוקחת תרופה כלשהי?

קרן אור- את צודקת בדברים שאמרת. אני יודעת שלכל הכללים והחוקים המוזרים האלה שאני מציבה לעצמי <כמו למשל הגבלה מסוימת של מאכלים למס' פעמים בשבוע וחס וחלילה אם אני חורגת מכך!> יש בסיס של הפרעת אכילה. אני יודעת שזה מגיע משם ולכן זה כ"כ כואב לי.. כי אני רוצה לראות את עצמי כבר בלעדיה..
לפעמים אני מנסה לעבוד על הספונטניות שלי ולשאול את עצמי: "מה שירן באמת רוצה לאכול עכשיו?" ואני מוצאת את עצמי פשוט "שוברת" את הראש מרוב מחשבות כי הפחד והמחלה לא מאפשרים לי לזהות את עצמי! לא מאפשרים לי לראות את עצמי ולחשוב מה שירן באמת הייתה רוצה.. הכל כ"כ מוסווה על ידם.. כך שאפילו לחשוב מה אני רוצה קשה לי! אני לא מזהה מתי המחלה מדברת מגרוני ומתי לא.

אני כל הזמן חושבת על שירן של אז..ומקנאה בה..ואני יודעת שגם אז מצבי לא היה טוב..כי כמו שאמרת אחרת לא הייתי מפתחת הפרעת אכילה.. אך אני יותר מתגעגעת לחילוף החומרים המהיר שהיה לי שאיפשר לי לאכול גם דברים עתירי קלוריות ולא לעלות במשקל.. לספונטניות שאפיינה את האכילה שלי, לכיף שהייתי מוצאת באוכל, לטוהר הזה ולתמימות ..שלא פחדתי מאוכל או מכל מה שסובב סביבו.. לשם אני מתגעגעת..

אני מנסה לא לחשוב על זה..להגיד לעצמי שזה כבר מת..שזה לעולם לא ישוב לקדמותו אבל נדמה כי אני כל פעם מחדש מתאבלת על זה..בתת מודע.. זה עדיין שם..
ואני לא יודעת איך מתגברים על זה.

שירן

השינויים הגדולים ביותר תמיד התחילו מצעדים קטנים,אל תשכחי זאת.
אני מבינה את השאיפה שלך להיות כבר אחרי זה ,אבל זה לוקח זמן כי רק עכשיו את לומדת מיהי שירן האמיתית(ולא שירן שהיתה עטופה בהמון שכבות של קרח שלא נתנה לאף אחד להתקרב ולהפשיר) ,את לומדת בתוך זה להתנתק רגשית ולקחת אחריות.ואולי הדבר החשוב ביותר והוא-שהנסיבות יצרו לך חילוף חומרים שונה,צרכים שונים,וזה אף פעם לא יחזור להיות מה שהיה.גם אחרי שהכול יסתיים.וככול שתקבלי את זה יותר מהר וטוב,כך תוכלי לשחרר את עצמך מהפחד,הרדיפה ותחושת האובדן שליטה.
את יודעת אם אקח מסגרת ואשבור אותה ואז אנסה לאסוף את כל השברים,להדביק ולחבר אותה מחדש,אני אצליח אבל השלם הזה כבר לא יהיה בדיוק כמו המוצר ההתחלתי.כי בכ"ז יצרתי משהו אחר.
לא מזמן אמר לי פסיכולוג שנפגשתי איתו במקרה:"אני חושב שקיבלת את ההזדמנות שלך בחיים לעצור הכול ,להוריד קצב,לאסוף את מה שצריך לאסוף,כי הגוף שלך מודיע לך -עשי זאת עכשיו-או שאח"כ אעשה זאת עבורך בדרכי מחלה אחרת שתעצור את המחול המטורף הזה.החיים שלך לא יחזרו להיות מה שהיו עד לפני שנה,נוצרה עבורך מציאות חיים אחרת ובה את צריכה ללמוד לחיות.חוץ מזה,דברים משופצים הם לעניות דעתי הרבה יותר טובים,כי הם נבנו מתוך מחשבה אחרת,מתוך הבנה כבר מה נכון עבורנו,הם לא משהו שגדלנו לתוכו ודי נכפה עלינו ולא שמנו לב בכל המערך אם זה באמת תואם לנו.".
בקיצור יקרה,יש כאן הרבה מסרים.קחי את הזמן להפנים אפילו אחד מהם.
שמחה שחזרת לכדורים,נראה כי את מרגישה היום יותר מתמיד שלמה עם ההחלטה הזאת,ואני שמחה ע"כ.
שבת שלום,
קרן אור.

כאב לי לקרוא את הדברים שלך בעיקר משום שהם מאוד נכונים ומאוד קשה לקבל את זה..
מאוד קשה לי לקבל את העובדה שלעולם לא אשוב להיות כפי שהייתי..לאותה תמימות שהייתה לי..
אבל אני באמת עושה ואמשיך לעשות את כל המאמצים כדי לקבל את שירן החדשה לחיקי במקום כל הזמן לסרב לה ולדחות אותה..כי זאת מי שאני כרגע ואין לי מישהו אחר מלבדי..
ואני אומרת את זה עם כל הקושי שבדבר..

אני חייבת לציין שהפחיד אותי קצת מה שכתבת לגבי חילוף החומרים. שהוא לא ישוב לקדמותו <או שהאם לא הבנתי אותך נכון??> האם באמת חילוף החומרים לא חוזר לקדמותו ונשאר איטי??
האם אצלך זה שב לקדמותו? <אני מניחה שיודעים זאת לפי הירידה במשקל לאורך הזמן>

תודה שאת כל הזמן פוקחת את עיניי לדברים ותובנות חדשות.
אגב, הדברים שאמר לך הפסיכולוג כ"כ נכונים! הזדהיתי ממש עם כל מילה.

אוהבת ,
שירן

מה שלומך היום??
חלק מלגדול,לצאת לעצמאות,הוא להניח בצד חלק מהתמימות,חלק ממציאות שהיתה נכונה לנו אולי בעבר ולפנות מקום חדש למי שהפכנו להיות,כמובן,זה נשען תמיד על העבר ועל חוויותנו ממנו.היכולת החשובה ביותר היא לאמץ מעברנו מה שנכון עבורנו,ולהניח בצד את מה שלא.ולי נראה שאת לא מוכנה עדיין לשלב הזה.זה לא אומר שזה לא יקרה,זה רק מעלה שאלות חשובות שצריך לעבוד עליהם בטיפול.וזה גם הבסיס להתפסות שלך לגביי עניין חילוף החומרים-שירן,מי יודע מה יהיה??בטח לא אני.אבל מה זה משנה??ההתמקדות שלך צריכה להיות בלעשות את המקסימום שאת יכולה כדי להגיע למקום הכי נכון וטוב עבורך,כל השאר במילא לא תלוי בך,אז הפסיקי לייסר את עצמך עליו.
התמקדי במה שיש כרגע(ויש הרבה) ולא במה שאין או אבד.
בהצלחה היום במרפאה,
קרן אור.