בוקר טוב לכולכן!!

בוקר אור, העורבים פה כבר צורחים מבעד לחלוני, מבקשים עוד לחם.
מה שלומכן? ישנתן טוב?
אני מאוד מקווה שכן.
כמו שסיפרתי לכרונית, התעוררתי ב- 3:30 ולא יכולתי לישון. לבסוף נרדמתי והכל היה בסדר.
טפו טפו טפו בינתיים אני בסדר, אין חום באופק ונקווה שכך יישאר.
אני מצטרפת לאיחולייה הלבביים של קרן אור:
רורי-בהצלחה!! תהיי אמיצה וחזקה היום. ואמרי את כל האמת.
שלינקה- מקווה שאת לא עייפה ושהכל בסדר אצלך, שהגוף חזק והמחשבות לא מטרידות את שלוותך.
טליוש- כרגיל, לא ללמוד עד זוב דם, טוב? וכתבתי לך הודעה אמש...
כרונית- ינשופה שלי. מקווה שהשיניים כבר אינן כואבות ושאת לא עייפה היום לשם שינוי. וכמובן ניפגש כאן לבטח לא לפני חצות..
ולך קרן אור- אין כמוך ותודה על התשובה המהירה. נהיה בקשר ושיהיה לך יום נפלא עם אוויר הרים צלול כיין ובלי כפייה דתית בבקשה!
ולכולכן- בואו לפגוש אותי בהמשך!
אוהבת אתכן ומחבקת מכאן........
בלונדי, שכבר קצת נרגעה עם מחשבותייה על פתי-בר....

והנה עולה לו שוב החום...
אני חוזרת להתכרבל מתחת לשמיכות עם הספר.
תרגישו טוב שם בארץ ואל תהיינה חולות, חלילה וחס.
יום בריא לכולנו.
בלונדי.

אוי מסכנה, לא עוזבת אותך המחלה הזו, אה?
אולי הגיע הזמן לעבור מדקסמול למשהו חזק יותר? אני יודעת שביקור אצל רופא בחו"ל כרוכה בבירוקרטיה מתישה, ובכלל, להסביר לרופא מה מציק לך באנגלית כשאת חלושה וחולה זו משימה לא קלה. אז תציבי לך דד-ליין, ואם עד אותו הזמן החום לא ירד גשי לרופא ותבדקי מה התיישב עלייך.
ובבקשה, ספרי לי מה את קוראת! גם באנגלית.
אני חושבת שמצבי משתפר, אך כל יומיים שלושה מגיעה לה הפתעה בצורת שלשול. לא משהו קיצוני או מכאיב, אבל ברור שתהליך העיכול מהיר מידי (ואני מדגישה, ללא שום עזרים חיצוניים...). תוהה האם זה סוג מזון מסוים שמסרב לעבור כמו שצריך, או פשוט מערכת שלמה הרוסה שמנסה להתסגל למצב החדש.
לא עולה במשקל, ומאמינה שכולן כאן יזדהו איתי - גם כך עדיין קשה לי לרצות באמת לעלות במשקל, אך אני יודעת שצריך ומתמידה באכילה מאוזנת ללא קיצוצים ואף עם תוספות.
מנסה להיות מאד קשובה לגוף שלי, לבדוק איך אני מרגישה אחרי כל ארוחה, לברר האם משהו כואב (רגילה כל כך להתעלם מכאבים), מציק, שורף. שמתי לב בינתיים לכמה דברים שללא ספק מזיקים לי והם הוצאו מהתפריט.
ואת שאר הכאב מנסה לפרוק בכתיבה, כאן ולעצמי, ומחכה שיתפוגג...
מקווה שתרגישי טוב במהרה ובבקשה, טפלי בעצמך במסירות הראויה!
יום נפלא,
שלי.

מה נשמע יקירה?
טוב לשמוע ממך...
כן בתור מישהי שהייתה בחו"ל את מבינה את הבירוקרטיה המעצבנת שבללכת לרופא. אבל בהחלט אלך אם לא ישתפר המצב.
אני שמחה לשמוע שאת לומדת להיות קשובה לגוף וכך לומדת אילו מזונות לסלק מהתפריט. זה באמת חשוב והגיע הזמן להקשיב לצרכים האמיתיים של הגוף. מגיע לך. ובקשר לשילשולים, אני מאמינה שעם הזמן הם יפחתו וייעלמו לגמרי.
ותהני מזה כל עוד את לא עולה במשקל, לפחות את יודעת שאת אוכלת כמו שצריך.
לגבי מחשבות...תמיד יש מחשבות. לי לפחות. הראש לעד כנראה ימשיך לחשוב, אבל החוכמה היא לגבור על המחשבות האלו בעזרת ההגיון הבריא וכך את עושה.
ובכן, הספר שאני קוראת כעת הוא
Stolen Time - By Sunny Jacobs
זה מדהים ומרגש ולא ייאמן. והלוואי ויש אותו גם בעברית ותוכלי לקרוא אותו. או שבא לך לקרוא קצת באנגלית. אני בספק לגבי העברית כי הוא יצא לאור השנה.
לפי מה שכתוב בהתחלתו, הוא הפך גם לסרט.
בכל מקרה הוא מרתק ומרגש. ואני ממליצה בחום.
טוב שיהיה לך המשך יום נעים וקל...
נשיקות
בלונדי.

כן, זו אני בתפקיד הדודה הפולניה.
אברר על הספר בהקדם, תודה! קוראת המון אנגלית ללימודים, וגם רומנים שקשורים לנושא הלימודים ולא תורגמו לאנגלית, אך בזמני הפנוי אני בהחלט מעדיפה לקרוא בעברית.
אני יודעת שמחשבות קשות, שליליות וכואבות ישארו איתי תמיד, ובכלל, כמה אנשים חיים ללא מחשבות טורדניות? ובעיקר יודעת שאסור שוב להתכחש לכל אלו. אך כרגע הכל עדיין בעוצמה חזקה כל כך...
קראתי מקודם את הודעתך לכרונית בה סיפרת בקצרה על המחלה והדרך להחלמה ובו בזמן התעורר בי עצב גדול (על הסבל שעברת) והערצה גדולה עוד יותר. אם יצאת משם את כנראה מסוגלת להכל...
והכנות שלך גם היא מרשימה ביותר, אני שמחה שאת משתפת אותנו ברגעים הקשים, של כמעט נפילה, ועוד יותר שמחה לשמוע שעצרת עצמך בזמן.
שולחת לך מייל משעשע לגבי ביקור אצל הרופא בנכר, מקווה שישכיח את דאגות הבירוקרטיה...
להתראות!

ובכן, היש מישהי יותר פולנייה ממני? רק חמותי...חחח וטוב אולי גם את. אחרי הכל-כולנו פולניים. לפחות באופי.
אני שמחה לשמוע ממך.
ואני מקווה שתמצאי את הספר הזה. אני פשוט לא יכולה להפסיק לקרוא..
תודה על הדברים היפים שכתבת לי. אכן עברתי הרבה מאוד, שלא נדע.
למעשה מעולם לא סיפרתי- אך גדלתי בקיבוץ. וכמובן בלינה משותפת בבית הילדים. דבר שהשפיע רעות על כולנו והותיר בנו שריטות וטראומות, ומימן ועוד יממן מאות פסיכולוגים ברחבי הגלובוס. כבר נעשו מאות מחקרים על כך, וזה מצביע על בעיות חמורות בהתפתחות התקינה של הילדות, בהתפתחות הקשר הבין אישי עם ההורים ועם החברה כולה. אכן דבר מעוות ופגום, וחבל כי לא ראו זאת לפני 30 שנה, וכך היה נחסך מאיתנו הרבה מאוד סבל.
אז אחרי ילדות ונעורים בקיבוץ, לנגד עינייהם הבוחנות של כולם, אפשר להגיד שאני כבר חסינה. אך עדיין כמובן פגיעה. ותרחישים כבר מגיל הפעוטון צפים ועולים מדי פעם ומזכירים לי מאין באתי ומה עברתי. אבל, כאמור, אף אחד כעת לא יוכל לגרום לי סבל יותר. אני לא הרכוש של בית הילדים. אני אדון לעצמי וטוב שכך. ומחשבות, כן תמיד תהיינה כמו שאמרת. אבל מה שחשוב זה להמשיך הלאה. ללמוד לחיות בשלום עם העבר ובטח עם ההווה. ולקחת את הכי טוב שאפשר מכל דבר.
כעת אני מרגישה טוב יותר (הקש בעץ) ואין חום. אז הרשיתי לעצמי להיות "פרועה" ולשתות כוס קפה שחור וטוב. ואני מקווה שזה לא ייתן את אותותיו בלילה. אחרי כל התה הזה, מן הראוי היה לשתות משהו טוב...
טוב יקירה, אני אצה רצה לקרוא את המייל שלך. שמחה מאוד על כך.
ונדבר בהמשך.
תרגישי טוב יקירה.
אוהבת
בלונדי..

לא ידעתי שהיית קיבוצניקית בעבר.יש לי חברה טובה שלמדה איתי וגם היא בעברה מקיבוץ ואת רוב החיים שלי עברה בבולמיה קשה שכללה התעללות מינית...עכשיו זה מסביר לי כמה דברים.למרות שתמיד חשבתי שכל ההווי הזה של הקיבוץ יכול להיות נחמד,אבל מסתבר שרק ציירו אותו ככזה..
וכמו שכתבת הכי חשובה זאת הראייה קדימה להבין שאינך יכולה לשלם כל החיים על טעויותיהם של אחרים,ואני שמחה שאת מבינה את זה ושהצלחת ומצליחה למרות הכל להתגבר על הקשיים.
טוב יקירתי כנראה שאלך לישון הבחילה מאיימת להכריע אותי ואני מעדיפה לישון שהכל לא יעלה..
לילה טוב.קרן אור

תיקון: לא הייתי קיבוצניקית, אני עדיין קיבוצניקית.
כן, הכל נטו לצייר זאת וורוד ואידיאלי. אבל הרבה סיפורים על התעללות מינית צצים להם כמו פטריות לאחר הגשם. ועוד סיפורים קשים על התעללות, סבל, דיכוי ועוד הרבה דברים שקצר הפורום מלהכיל.
טוב, אין ברירה. זה מה יש ועם זה ננצח.
לילה טוב יקירה.
אוהבת
בלונדי.

אמרתי לך שאני קיבוצניקית כבר במיילים הראשונים שלנו... אולי שכחת. לא נורא.
בכל מקרה, אני מבקשת לא להזהות איתי בבחילות ובהרגשה הרעה!!! מובן? אני לא מסכימה!!! חחח.
יאללה מתוקה מקווה שאת כבר ברקיע השביעי ולא בספירת כבשים...
חלומות פז וניפגש לקפה מחר אה? או תה אם בא לך...
אוהבתתתתתתתתתתתת
בלונדית!

את עושה את הדבר הנכון ועם הזמן תלמדי מה מתקבל אצלך "בהבנה" במערכת העיכול, ומה קשה לה יותר לעכל. האם את סובלת גם מצרבות? אך לפני מספר ימים (מספר לילות..) כתבתי בפורום של המכשפה טיפים לגבי מניעת צרבות - הטיפים שלמדתי על עצמי ועל בשרי. כמובן שהמוזרה ההיא מחקה את הכל ברוע לב מזוקק ולא השאירה את זה יום אחד ברשת. אז אם את רוצה - אחזור על דבריי פה. כמו כן, לדעתי השלשולים הם עניין של זמן ולא צריכים להדאיג אותך. אל תשכחי שגם לחץ נפשי, מתח ועצבים גורמים לשלשולים. וגם הרבה קפאין. אז פרגני לעצמך זמן למידה ואל תילחצי.

לילה טוב + חיבוק!

כרונית.

טוב הבנו אני מרשה לך להיות בריאה,תגידי לחום שלך להפסיק..חחח..
אני באמת מקווה שתרגישי טוב.(יש לי בעיה להכנס לוואלה,כנראה שיש שם תקלה,אבל כשאצליח אענה לך...)שולחת לך חיבוק של דוב..אוהבת קרן אור

אז אחרי יום של התרוצצות עם הילדים זכית ביום עבודה עמוס? נשמע לא קל, קשה לי להאמין שאשרוד את זה בעתיד...
לפי מה שקראתי באחת מהודעותייך הקודמות, בעצם החלמת תוך כדי הריון, לידה וגידול ילדים. היום, במבט לאחור, אך את רואה את התקופה הזו? סביר שההריון הוא זרז להחלמה, אבל אחר כך? איך מתמודדים עם ההחלמה במקביל לגידול ילדים, שינויים בגוף?
יש לי עוד דרך לא קצרה לעבור עד אז, אני לוקחת לי עוד זמן חופשי בעניין ילדים ומשפחה, אבל נראה לי שזה יהיה מבחן אמיתי וקשה. אני מעריצה את יכולתך להתמודד עם כל הקשיים הללו במקביל...
סוף השבוע שלי עבר בסדר בסופו של דבר. יום שישי היה יום משפחתי מעיק, יום שבת הוקדש לחברים ועבר בנעימים.
אני מנסה לחזור לשיגרה שלי - לעבוד יותר, ללמוד יותר, אבל די תקועה. קוראת במקום ללמוד, רואה סרטים במקום לעבוד, וחושבת וחושבת כל הזמן...
שיהיה לך יום נפלא, מקווה שבירושלים חם קצת פחות!

אני עדיין בירושלים,נורא עצוב להגיד אבל העיר הזאת קשה בעיניי..אני יושבת עכשיו בבית קפה עם הלפ טופ שלי(לפחות האוכל כאן מעולה!) ומנצלת את זמן האכילה לראות מה שלומכן..
שאלת על ההריונות-ובכן,בהריון הראשון עליתי מהר במשקל(סגרתי אותו עם 20 ק"ג יותר) זה הלחיץ אותי,ולא אהבתי את עצמי מרבית ההריון,אבל הייתי חייבת לא לעשות שטויות..ואכלתי תקין כל ההריון,בלי שום אמצעים(לכן המשקל חגג..),אחרי הלידות עם ההנקות משהו בתחושה שלי לגבי עצמי השתנה.הבנתי שיש לי מחויבות אני לא יכולה להשאר עם גוף של ילדה כל החיים(גם כך אני ניראת כמו אחתו של הבן שלי ולא כמו אמא שלו),והתחלתי להשלים עם המראה שלי.הנקתי בערך עד גיל שנתיים אז שמרתי על עצמי תזונתית,והמשקל באורך פלא התחיל לרדת...בהריון השני עליתי כבר רק 9 ק"ג ונהנתי מכל רגע,אהבתי את ההתעגלות(זה נשמע לכן מזוויע אני יודעת) ופרט לבטן לא היה לי כלום שהשתנה,כמובן שתוך חודש חזרתי למשקל הרגיל.היום אני אוהבת את איך שאני ניראת,מי שלא מכיר אותי לעולם לא ידמיין איך אני הרעבתי את עצמי שנים,יותר מזה אין לי יכולת לצום אפילו חצי יום וללא מתוקים בכלל..הפרדוקס הוא שכולם חושבים שבחיים לא עשיתי דיאטה ושאין לי מושג כמה זה קשה..ואני מחייכת..בכל אופן לא יכולה להסביר ולהשים את האצבע על הנקודה שבה הכל השתנה לגבי התפיסה,אולי הרפתי כי הבנתי שאני אמא ויש לי אחריות על שתי מדהימים בעולם,אולי כי הבנתי שהמאבק מיותר ואני מעדיפה להפנות את האנרגיות שלי לילדים ולדברים שבאמת חשובים בחיים.בחרתי להיות שמחה,רגועה יותר,פחות פרפקציוניסטית,ואני אגיד לך מה אני חיה טוב מאוד עם זה!קשה לי לדמיין את חיי שוב במערבולת הריגשית הזאת,בגלגלים של הראש שלא מפסיק לחשוב לרגע.פשוט למדתי שאפשר גם אחרת ואם אשקול כמה ק"ג יותר זה לא יהפוך אותי למישהי אחרת,האושר שלא לא נמדד יותר לפי הנפח שלי..
ושלי-הכי גרוע זה להישאר עם המחשבות בפנים,חשוב שתשתפי אותנו,בגלל זה הוקם הפורום,לי אף פעם לא נתנו את הבמה הזאת,אני נשארתי עם הכל בפנים והדרך שהכרתי היא להקיא את הכל מתוכי..וזה לא חייב להיות כך.ואני כאן את יודעת,הכתב סופג הכול,יותר יעיל מבפנים.
מאחלת לך יום רגוע מבפנים,אוהבת קרן אור

לא יודעת, יש בה משהו - באוויר שלה, במראות שלה שגורם לי ממש תחושת דיכי כזאת... רצון לברוח משם בחזרה לכור מחצבתי שלי (שהוא בגוש דן המפויח)...

בכל אופן, יקירתי - אני קוראת אותך ומהנהנת לעצמי - אין ספק שאת המלכה של הפורום, נושאת לפיד ההחלמה וההבראה. הדרך שעברת היא מדהימה, ונראה לי שבסיפור שלך ההריון בהחלט שימש כקטליזטור להתאוששות שלך. אני שמחה לקרוא ולהבין בכל פעם מחדש שאת כבר לא מדברת בשפת הפרעות האכילה. אין ספק שעברת תהליך ארוך עם עצמך, ואין כ"כ טעם לחפש את נקודת המפנה שממנה הכל השתנה, כי השינוי היה הדרגתי לדעתי.

לגבי ההערות מהסביבה - אני די מזדהה אתך. התגובות שאני מקבלת מן הסביבה נחלקות לשני סוגים. יש את הסוג שאומר לי: "תגידי, את אוכלת משהו בכלל??" ומנגד יש את ה- "טוב, בטח אצלך זה (הרזון) גנטי". מכירה את אלה? ואני רק חושבת לעצמי - OMG, אילו רק ידעו מה מסתתר מאחורי החיוכים, האיפור והרזון הגנטי שלי... טוב שלא יודעים.

שיהיה לך, יקרה, לילה טוב נטול בחילות ומיחושים!

כרונית.