שלום לכולם

הי שיר, ברוכה הבאה לפורום!
דבר ראשון אני מאד גאה בך שקיבלת אומץ ושיתפת אותנו. תדעי לך שא' זו מחלה שחייבים לעבור אותה עם הרבה עבודה עצמית. העבודה הזו היא לא קלה בכלל בכלל בכלל לא למי שעבר אותה כבר כמו כמה שכאן מחזקות אותנו ו וכמובן לכל אלה המתמודדות עדיין....אנחנו כחלק מהבעיה שלנו לא רואות מה טוב באמת לגוף ומה אנחנו מעוללות לגוף שלנו אנחנו חייבות שמישהו מבחוץ יעזור לנו להציל את עצמנו. זה קשה לשתף אבל זה חלק מהעבודה והדרך אל החיים הבריאים והמאושרים. אם הורדת 20 ק"ג איך זה שלא עלו על זה המשפחה או החברים? ואיך סתם ככה את מסכמת את החיים שלך? כקשיים במיוחד? האם האיכלה תופסת אצלך מקום נכבד בחייהיומיום? כלומר את חושבת על האוכל רוב שעות היממה?
אם את מקיאה אז איך זה שאת משמינה? אני חושבת שבגלל שהגוף שלך מבולבל הוא לא מאוזן הוא משמין, פעם שמעתי משהו כזה...אני לא בטוחה . לכן אני ממליצה לך לקחת את עצמך לידים קחי נשימה עמוקה ותתחילי את החיים מחדש.
אם את חושבת שתוכלי לבד אז תנסי אבל תדעי לך שזה לא בושה לפנות לאנשים המתאימים. חלקם מאד טובים ונעימי שיחה ויכולים ממש להציל אותך וחבל לא ללכת על בטוח...לא?
האם את מסוגלת לצאת עם חברים למסעדות?
תרגישי טוב
נשמח לשמוע ממך
אוהבת
נטע

תודה רבה על התמיכה.
אני חייבת לציין כאשר ירדתי 20 קילו זה היה בעזרת דיטאה בלבד אז עעוד לו נכנסתי למעגל הזה של ההקאות,ואני זוכרת שזה לא היה לי קל אבל כנראה שהיה לי כוח רצון שהיום אני לא מצליחה להחזיר אותו.וברגע שנכסתי למעגל הזה של ההקאות אני מרגישה יותר קשה כי הרגלתי את עצמי לאכול כמיות שבחיים לא חשבתי שהייתי יכולה להכיל ואני מרגישה גם ללא מעצורים,
קראתי את מה שרשמת לגבי לפנות לעזרה,אני כרגע לא מרגישה שאני מוכנה להיחשף אולי כי אני חושבת שיש סיכוי שאני הצליח להתמודד עם זה לבד,הרי כל זה קורה בגלל שאני מאוד רוצה להרזות אני מתחילה דיטאה ואחרי כמה ימים מאוד קשה לי בא לי לאכול משהו מתוק משהו שהוא לא בגדר הדיטאתי,אז אני מחליטה לטעום קצת על מנת לעצור את הייצר אך ברגע שאני מתחילה קשה לי להפסיק או שאני ממש מתבעסת מעצמי שלא הצלחתי לשלוט בזה ואז אני פשוט טורפת כמיות בידיעה שאני אקיא וכל הקלוריות האלו לא יהיו בגופי.,מה שכן אני לא יודעת עד היום במידה ואני מקיאה כל השומנים והקלוריות יוצאים מגופי....אז למה זה לא גורם לי לרזות,הרי במשך היום אני אוכלת רגיל.....בקיצור הרבה שאלות....אני מקווה שבעזרת הפורום הזה אני יוכל להתגבר על זה או לפחות לדעת איך להתמודד.
נטע תודה ממש מחם את הלב שיש מקום שאני יכולה לפרוק את מה שעל ליבי ויבינו אותי.

אני מקקוה שאצליח לעבור את הסופש ללא הקאות כי אלו היומים הכי קשיים בד"כ.
שבת שלום לכולם

הדברים שלך הזכירו לי מאוד את הדברים שאני אמרתי כשרק פיתחתי הפרעת אכילה : "אני יכולה לעבור את לבד"..
זאת אחת הטעויות הגדולות לחשוב כך. הפרעת אכילה לא חולפת מאליה, היא משתלטת על החיים, הנפש והמוח, ואת יודעת את זה..קשה מאוד "לעקור" אותה מתוכנו סתם כך.
זה דורש טיפול ארוך ומעמיק בעזרתם של אנשי מקצוע.
זאת לא בושה לפנות לטיפול, להיפך.
<החיים שלי ניצלו רק ברגע שפניתי לטיפול ואני מודה על כך.>

שירן

כמו שכבר כתבו לפניי-ברוכה הבאה לפורום!
מותר לך לנסות לבד אבל אני מניחה שאם זה היה פשוט כ"כ כבר היית שם,לא??יקרה,כל עוד שלא תטפלי באותם רגשות שדורשים הכרה ,המעגל הזה רק יסחוף אותך יותר ויותר פנימה. מיום ליום העמדת הפנים נעשית קשה יותר ויותר,ואיתה תכיפות הבולמוסים\הקאות תעלה.ואת כבר חווה את זה.מה גם,שהנזקים מתחילים להצטבר,חייך מתרוקנים מתוכן ואת הופכת להיות כבולה בכלוב שיצרת במו ידייך ועם הזמן המפתחות כדי להשתחרר ממנו הופכות להיות קשות להשגה.
עשית את הצעד הראשון,פנית לפורום הזה ואני אשמח אם כל התמיכה וההבנה שתקבלי כאן ממני ומהבנות תעזור לך לקחת את התהליך הזה צעד נוסף קדימה ולפנות לטיפול.כי מגיעים לך חיים מאושרים,וכי את יודעת עמוק בתוכך שהמציאות הזאת לא יכולה להימשך יותר וקשה מאוד לבד.

שבת שלום,
קרן אור.