שלום ,

צר לי לשמוע על חברך.
וטוב שבאת לפה.
אני מבינה את התסכול שרואים חבר נופל ככה ולא יודעים איך לעזור לו.
מה שאני מציעה לך, זה לדבר עם הוריו. אם הם עדיין לא שמו לב לעניין (ותתפלא- ישנם הורים שלא שמים לב גם כאשר המצב ממש מתדרדר לנגד עיניהם), תוכל להאיר ולפתוח את עיניהם לכך ואולי הם יוכלו להשפיע עליו כדי לקבל טיפול לבעיה.
אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל רצוי לשתף את ההורים.
הוא אולי יכעס שפנית אליהם, אבל דע לך, שבזמן המחלה, לא יכולנו לחשוב בהגיון, והעדפנו לשמור הכל בסוד, ורק בשביל שלא נתגלה בחולשתנו ונבקש עזרה. אז אולי הוא מפחד לבקש עזרה ושקוע עמוק בסבל של עצמו.
אז, תאזור את כל הכוחות שאתה צריך ותפנה להוריו. ותאמין לי שהוא יודה לך על זה ביום מן הימים. כאשר הוא יינצל אולי מהמחלה האיומה הזו.
מאחלת לך בהצלחה רבה ואנחנו פה לכל תמיכה שתצטרך.
בלונדי.

זה היה לי קשה ממש קשה אני יודע שאני לא מסוגל לפנות אליהם אל ההורים שלו, כי הם אולי יחשבו שאני איזה מטורף כי לא דיברנו והוא לא ראה אותי הרבה זמן ופיתאום אני מופיע בטענה כזאת שהוא חולה וצריך טיפול,
אני שוקל דווקא לדבר איתו , אך זה גם לא היה לי קל.

בכל מקרה תודה רבה.לך

הדאגה שלך לשלומו של החבר מאד מרגשת. אנשים רבים, כולל הורים, נוטים לעיתים קרובות להעלים עין ולשתוק כי אינם יודעים איך לטפל בבעיה.
אני בכל זאת חושבת שכדאי לדבר עם הוריו של החבר. ואם הם יחשבו שאתה משוגע? אז מה? אתה לפחות תדע שניסית לעזור, ואני בטוחה שגם אם דבריך ישמעו להם מוטרפים לחלוטין תדלק בראשם נורה אדומה והם יתחילו להתבונן טוב יותר במה שעובר על בנם.
רציתי להציע לך לבחון עוד כמה דברים בקשר להתנהגותו, מלבד הירידה החדה במשקל, כמה סימנים שעשויים לחדד את התחושה שהוא סובל מהפרעת אכילה:
האם הוא הפך למפונם יותר בתקופה האחרונה? נוטה להסתגר, ניתק קשרים חברתיים? האם הקשר בניכם התערער לדעתך בעקבות הבעיה הזו?
האם יש ירידה בתפקודו? לימודים, עבודה? (איני יודעת מה גילכם).
האם הוא מתחמק מבילויים חברתיים שמערבים מזון ושתיה?
האם הוא מנסה להסתיר את הרזון שלו באמצעות בגדים רחבים יותר, למשל?
אם תדבר עם הוריו חשוב שתציג בפניהם תמונה מלאה ככל האפשר. זאת אומרת, לא רק לציין בפניהם שבנם הפך לשלד מהלך, הם עשויים לחשוב שזו רק עוד דיאטה. אלא, ספר להם גם על שינויים בהתנהגותו החברתית ובהרגלים שלו.
המון בהצלחה, ועדכן אותנו בהמשך!

שלי את צודקת כ"כ צודקת זה בדיוק ככה כל מה שרשמת בדיוק מילה מילה ויותר מזה,
אני מבין שכולם פה בעצם בהפרעות אכילה אך יצאו מיזה?

קודם כל הוא בן 16,גם אני.

בכל אופן,כל מה שתיארת ואמרת כן,זה קרה הוא התרחק נסגר לא מדבר ,לא מתקשר, לא מחיך שאני חייב לצין הוא ילד שמח כ"כ קופץ ומאושר היה בכל זאת,לא יודע אני מספר את זה ודמעות זולגות מעני אתן לא מבינות איזה ילד יפה הוא וכמה מוכשר כמה אני אוהב אותו כמו אח שלי , וכואב לי כל החברים שלי כרגע אומרים לי שהם לא בקשר איתו וכולם התרחקו וכואב לי שהוא פספס ככה את החיים שלו , הוא באמת היה ילד של מסיבות ילד שחי את הרגע,ופיתאום הוא החליט זהו,הוא עור ועצמות פשוט ככה.

אני מפחד.
אני מתוסכל מזה.כואב לי מאוד אליו.
אני מקווה שאני יאסוף כוחות ובאמת ידבר עם הוריו.
תודה לכן,אתן מדהימות שאתן עוזרות לי .

שלכן אייל.

כן, אני מבינה שאתה מוצא פה בדיוק את ההקשבה והתמיכה שאתה מחפש ושלי באמת תיארה את הסימפטומים, שמוכרים לנו כל כך.
אני מקווה שבאמת תהיה חזק ותעזור לו לצאת מזה.
תהיה שם בשבילו כי הוא צריך תמיכה רבה, אפילו שהוא נוטה להסתגר.
אתה תעשה מצווה גדולה.
שיהיה בהצלחה מכל הלב.
בלונדי.

אני שמחה שחזרת לקרוא את הודעתי.
אולי באמת כדאי גם לנסות לדבר עם חברך. למרות שלפי מה שאתה מתאר, הוא כבר סגור ומופנם בעולם החולה שלו.
אבל שווה לנסות.
ובקשר לשיחה עם הוריו- אתה יכול לומר להם שהסיבה שאתה מופיע יום בהיר אחד, למרות שהקשר ביניכם כבר התרופף, היא כי הקשר נותק מסיבות המחלה. שחברך התרחק ממך ושקע אט אט בעולמו החולה.
אני בטוחה שהם מאוד יעריכו זאת. ויקבלו זאת כעזרה לבנם החולה ולא כהתערבות "מטורפת" של מישהו מהצד.
אגב, כך ההורים שלי עודכנו בקשר למחלתי... הסיפור מוכר לי.

אני מקווה שתהיה חזק ותנסה. אתה באמת חבר אמיתי אם אתה לא זונח אותו ומוכן לעשות בשבילו כאלה דברים.
כל הכבוד לך.
שיהיה המון בהצלחה, וכמובן, אם אתה צריך עזרה- אנחנו פה!!
יום נעים.
בלונדי.