בלונדי יקרה שלי!

או-קיי, אני מבינה שאת לא פה כרגע, ואני מקווה שזה רק בגלל שאת ישנה לך שנת ישרים מתוקה שממלאת אותך באנרגיות חיוביות ומסלקת ממך כל זכר למחלה כזו או אחרת!

בינתיים הספקתי לקרוא את כל דברייך ויש לי קצת מה להוסיף. לגבי הבולמוס שעצרת אתמול - תשמעי, כל הכבוד לך! לעצור בולמוס כשהוא מתחיל זה בין הדברים הכי-הכי קשים, ובאמת כאן יצאת מנצחת, ובענק! אז גם את יכולה לסמן לך וי במחברת (כמו גם רורי...) ולחייך לעצמך חיוך קטן של נצחון.

באשר לילדותך בקיבוץ - אני מבינה שהיה לך קשה ושילדותך שם הינה בבחינת מקור לכאב רב עבורך. אני מצטערת אם עברת שם חוויות קשות, אבל אין מה לעשות לגבי העבר שלנו חוץ מאשר להשלים אתו ולהמשיך הלאה. לא חייבים "לחבק" אותו, אפשר רק להגיד - "בסדר, היה, ולא יהיה יותר" ובזה זה מספיק. העיקר הוא שהיום, בתור אשה צעירה ובוגרת, את במקום אחר והרבה יותר רצוי מבחינתך.

מתוקה, שיהיה לך לילה טוב ורגוע + קפה שחור מהביל וטעים על הבוקר ביחד עם קרן אור... (רק בזהירות עם הקפה השחור, כי הוא מצרב נורא...).

כרונית.

הי אנחנו יחד פה.
ובעניין הקפה- הבוקר הייתה לי צרבת נוראית לאחר הקפה...
מה שלומך?
ספרי איך עבר יומך...