בת בולימית

שלום רב,
אני לא מכירה בדיוק את הסיפור המלא אבל ברור לי שלכעוס ולהתרזג לא יעזור לך ולה כלום!\
ורק להפך....את צריכה לאגור הרבה סבלנות והבנה כלפי ביתך ויחד עם זה לעזור לה לעזור לעצמה וזה לא קל.אני
מציעה לך לפנות לפסיכולוג שטיפל בביתך ושמכיר את הסיפור המלא הוא בוודאי ידע איך לעזור לכם.
אולי תציעי לביתך להשתתף בפורום להפתח ואולי זה יעזור לה.( לי אישית מאד עזר הפורום המדהים הזה הוא ממש שיפר לי את ההרגשה בנקודה מסויימת במחלה).
בהצלחה רבה
ושבת שלום

סליחה על האיחור במענה,היו לי כמה ימים עמוסים...
אני יכולה להבין את התסכול שאת מרגישה כאם,לראות את ילדתך בהתקף בולימיה בלי ממש יכולת לעזור היא מצב מאוד מתסכל,ולכן טוב שאתם בטיפול.הן עבורך ביתכם,ולצורך העניין את כותבת שהיא ניסתה כדורים פסיכיאטריים אך ללא הועיל אך לא כתבת כמה זמן היא בטיפול והאם מעבר לטיפול התרופתי ניתן לה מענה פסיכולוגי שיחתי כדי להבין את מה שמזין את הפרעת האכילה ממנה היא סובלת.כדורים יעילים בתור גלגל הצלה ראשוני אבל אם לא ינתן המענה האמיתי,ההבנה מה הפרעת האכילה משרתת מעבר להקאה-היטהרות(מאילו תחושות היא מנסה להקיא ולהפטר מבפנים),אזי היא תמשיך ותתמיד.וזאת דרך ארוכה וצריכה להיות מטופלת ע"י צוות רב תחומי הלוקח בחשבון את כל ההיבטים-תזונתי,נפשי ורפואי.
ולכם כהורים כן חשוב להיעזר באיש המקצוע המטפל בבתכם ומכיר אותה כדי לשחרר אותכם מהצורך להיות המטפלים של ביתכם שהוא צורך קשה.
לא כתבת גם מה היחס של בתך לטיפול המוצע לה.האם היא מבינה את הצורך בהחלמה,האם היא רוצה בה??כי ללא רצון אמיתי וכנה,כל טיפול לא יהא יעיל ורק יזרע בכולם אכזבה ותחושת ייאוש וחשוב שנושא זה ידובר במפגשים הקבוצתיים.
מה לא לעשות?לא לדבר על מספרים, BMI, גובה, מידות, דיאטה, אוכל, תפריטים, מראה חיצוני, כל דבר שהפרעת האכילה יכולה לעוות ולהשתמש בו נגדנו. לדבר על הקשר, האהבה, הקרבה, הגעגוע למה שמשתנה, והתקווה שתתגברו על התקופה הקשה ביחד. לא ללחוץ, לא לכעוס, לא לריב, לא להיאבק. הפרעת האכילה רק מחכה שכל זה יקרה כדי שתוכל ללחוש לבתך: "את רואה? רק אני החברה שלך באמת..."



והכי הכי חשוב – לא להתייאש. פשוט להיות שם בצורה כנה ואמיתית עד כמה שניתן (כי הפרעת אכילה לא כל כך אוהבת כנות...).

בהצלחה,
קרן אור.