שלום יקירותי!!חזרתי...:)

אני שמחה שאת מרגישה בנוח עם מטפל,כימיה זה דבר חשוב מאוד בתהליך ההחלמה.
מה גרם לו לחשוב שיש לך הפרעת קשב???את יודעת אני עברתי את התיכון עם קוצים בטוסיק,אם נוירולוג היה רואה אותי בצעירותי בטוח היה מספק להוריי ריטלין..אני פחות אוהבת את הקלות בה לוחצים על ההדק וממהרים לקטלג בן אדם.המערכץת לצערי בנויה מהממוצע וכל דבר אחר בין הקצוות ישר מפחדים להתמודד איתו.אני יודעת את זה כיוון שהבן שלי הוא ילד מחונן,ועד כמה שזה ישמע מוזר,זה מפחיד אותי כי מערכת החינוך לא ממש מסוגלת להכיל מקרים כאלו.
בכל אופן מקווה שתמשיכי במגמת השיפור,אם יהיה לך קשה תרגישי בנוח לכתוב שוב און ליין.
כל הכבוד יקירתי מאחלת לך שכל יום תתפסי הלאה במעלה ההר לעבר חיים מאושרים.
אוהבת קרן אור

אני ממש גאה בך! זה הישג גדול.
ותאמיני לי, במובן מסוים כל יום שעובר ללא עזרים חיצוניים (כדורים במקרה שלך, הקאות במקרה שלי) רק מעודד להמשיך בדרך האמיצה הזו. הרי לא תרצי להרוס את הרצף היפה הזה...
אבל אל תדאגי, יש לך כאן תמיכה והבנה לכל מצב ולכל אירוע, כאן אף אחת לא שופטת אותך.
ונראה שמצב רוחך השתפר מאד ביומיים האחרונים ופתאום צצה לה אופטימיות. תמשיכי כך ותראי איך הכל ישתפר מיום ליום.
חיבוקים רבים,
שלי.