היי

הכוונה כמובן למה ששלי כתבה לי!
אלף סליחות!
זה מה שקורה כשלומדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה..

שמחתי לשמוע ממך,כבר התחלתי לדאוג(רורי אמרה פולנייה)
אני מקווה שתגמרי כבר עם הלימודים בהצלחה במבחן.ואגב,לגבי הקור תתחילי להתרגל,ככה זה גם בבי"ח יש שם קור אני רועדת רק מהמחשבה איך אפשר לתפקד בקור כזה..כמובן שאני מעדיפה אותו עפ"נ החום ששורר בחוץ..
שמחה לשמוע שאת בסדר עם האוכל.
בכל מקרה אשמח לשמוע ממך קצת יותר
קרן אור

אין צורך להתנצל כמובן, יש לי הרגשה שכרונית היתה עשויה לכתוב לך את אותן המילים ממש...
את יודעת, פרפקציוניזם והפרעות אכילה הולכות יד ביד. גם ריקוד נתפס כטריגר, בעיקר חינוך למחול קלאסי, וגם אני התחלתי ממש שם.
מסתבר שלמרות שכל אחת מאיתנו הגיעה מרקע שונה, יש קווים מקבילים רבים ולכן יחסית קל לנו להבין זו את זו.
אני מעריצה אותך על המאמצים, גם בלימודים וגם המאמץ לאכול כמו שצריך, למרות שאף אחד לא מפקח עלייך כרגע ואת יכולה להשתולל לך שם בבית ולהרעיב את עצמך.
בבקשה תזכרי - המוח זקוק גם הוא למזון, לכל מיני סוגים של מזון. זה זמן רע מאד לקיצוצים. והוא זקוק גם לשינה, כמובן.
אני בטוחה שתעברי את המבחן בהצלחה מרובה, אך את חייבת גם לחשוב על מה יהיה אחריו וצריכה לשמור על עצמך בריאה.
ומניסיון אישי - מה שהחל כפרפקציוניזם קיצוני המשיך למחלה, ומשם, אחרי כמה שנים, יכולות הריכוז שלי פחתו ובעיקר היכולת לקבל החלטות ולעמוד בהן.
איני מנסה להפחיד אותך, כלל וכלל לא. רק לשתף בניסיוני המר ולתאר בפנייך את אחת הדרכים בהן הפרעת אכילה משנה את מסלול חייך.
אני מאד שמחה שאת כאן, משתפת אותנו בהתמודדות היומיומית שלך ומאד מקווה שנוכל לעזור.
וזהו, כאן נסיים להלילה.
לכי לישון מוקדם יקירה, תאגרי כוחות ליום חדש ותמשיכי לכתוב!

היתה לי מרצה באוניברסיטה שבשיעור הראשון הודיעה שהיא מתכוונת להפעיל את המזגן על הטמפרטורה המינימלית בכל שיעור, ושמצידה שכל האנורקסיות הבכייניות יבואו עם מעיל וכובע צמר.
חוסר טקט יוצא דופן..
פעם בשבוע בערך אני נאלצת להשתמש בשירותי רכבת ישראל וכדי להמנע מדלקת ראות יש לי גרביים וסוודר בתיק באופן קבוע.

אני נוסעת מי-ם לת"א 2-3 פעמים בשבוע ופשוט קפוא שם!
אגב- אם את נוסעת ברכבות קומותיים הרבה יותר נעים שם, למעלה אמנם יש נוף אבל שם עוד יותר קר מבקידום...

גם אם אני מזדהה עם כל מילה ששלי כתבה לך (ואני מזדהה!), עדיין הקרדיט הוא שלה והוא מגיע לה בצדק רב!

טליו'ש, תשמרי על עצמך ואל תהרגי את עצמך בלימודים. אני שמחה לראות כאן מצב רוח טוב... אני חושבת שזה נפלא שאת אוכלת בכוח ובאי רצון במקום "לנצל את ההזדמנות" ולשחרר את הרסן בכל מה שנוגע להפרעה/ות. אני מניחה שגם חוסר הרצון לאכול נובע גם מתחושת לחץ הולכת וגוברת בגלל הלימודים.

בעניין המיזוג - אני מזדהה אתכן לגמרי! אני תמיד סובלת מהמיזוג בעבודה, ואני משאירה לי שם על משענת הכסא שלי סוודר דרך קבע. אחרת - אני אהפוך לכחולה-סגולה תוך שעה-שעתיים בלי שום בעיה! הם לא נורמלים איך שהם מקפיאים שם. אפילו הפריזר אצלי בבית פחות קפוא מאצלם... אנשים משוגעים...

שלי חמודה - אני עונה לך פה: לא, את לא מעורערת בכלל, לפחות לא יותר מאתנו... כל מי שנפל לה"א מכיר את כל התחושות המעיקות הללו ואת כל המחשבות הטורדניות שתוקפות ולא נותנות מנוח. תמשיכי לכתוב ולשתף. יש הרבה אופטימיות ונקודות אור במסלול שלך ואני אשמח להמשיך ללוות אותך בדרך החוצה מן ההפרעה.

לילה טוב!