שקט כאן היום!

אני אכן בטיפול די אינטנסיבי-פעמיים בשבוע טיפול ופעם דיאטנית.....אבל עדיין לא מספיק...זה לא מהר מספיק לטעמי.....:)ועכשיו יש הפסקה של שבוע ואני בלחץ...:)
הייתי רוצה להיות כבר אחרי...
נשברתי.
היינו היום באזכרה לסבתא שלי ולא הייתי בקבר מאז שהיא נפטרה(6 שנים...)וזה הרס אותי....אני גם ככה במצב רגיש עכשיו וזה פשוט היה יותר מיד...אני מרגישה שאני מתרצת...אבל שרדתי 3 ימים שלמים שזה יותר ממה שהצלחתי מזה חודש.......אני לא ממש מתוסכלת......קצת מאוכזבת אבל מוכנה לאסוף את הרסיסים ולהתחיל שוב.....
אתמול בלילה כשלא הצלחתי לישון והורי המקסימים לא הרשו לי להתקרב למחשב(נפלאה הדיקטטורה בביתי בקט....)
כתבתי את מחשבותיי החולפות...יצאו דברים די כואבים ונוראיים....לא ידעתי שכל אלו היו בתוכי...תיסכול וכעס...נראה לי שאביא את זה למטפל שלי-שיקרא ויהנה....אז זה-כל התיסכול שיצא (וזה כאב לי. ...) בתוספת לזה שעכשיו אין לי טיפול עד יום רביעי הבא כנראה(וזה גורם לי לחששות ולחרדה קלה)ועוד האזכרה היום....
שוב-תירוצים אבל זה שאני יודעת סיבות גורם לי להיות קצת יותר סלחנית.....
זהו.....
מקווה שארוחת הצהריים היתה טעימה שלי!:)
ואני מצטרפת לאיחולי החלמה אליך קרן אור................
בלונדי-מה שלומך?אני כבר לא ממש מצליחה לעקוב אחרי ההודעות פה.....הבראת לחלוטין?
מקוה שכולכן מרגישות טוב באופן כללי...אני הוכלת לנסות לקרוא קצתשירשורים קופצים...:)

מה שלומך הלילה? האם את כבר נמה את שנת היופי שלך? מקווה שכן... אז איך עבר עלייך היום? רגיל? שגרתי? או אולי אחר? אגב, האם את עדיין סטודנטית או שסיימת ללמוד? ואיזה תחום את למדת/לומדת - אם לא אכפת לך לחשוף, כמובן? אני מקווה שאת אוהבת את מה שאת עושה.

אני בסדר, פחות או יותר. מתה מעייפות או עייפה עד מוות - תלוי איך מסתכלים. מקווה לצבור כוחות במהלך הסופ"ש, למרות שיש לי מיליון ואחד דברים לעשות. ו...זהו. טוב, אז אני אלך לענייניי ואחזור לכאן מאוחר יותר.

לילה טוב לכולכן!

כרונית.

אך לרגעים ספורים בלבד...
כן, אני מסוגלת לשרוד גם בשעות אלו, כל עוד לא נותרתי כל הלילה על הספה או מול המחשב...
מקווה שאולי נרדמת כבר, הרי אין פתרון לעייפות מלבד שנת לילה טובה. ובכל מקרה, סוף השבוע בפתח ותוכלי לנצלו לרגיעה קלה!
גם אני במיים רותחים, ולא משנה מה הטמפרטורה בחוץ, ואחר כך כולי לוהטת כמו חולה אנושה.
כאן עבר יום סביר, מין 7 כזה. לא טוב, לא רע, אך גם לא יעיל. אני מאד תקועה בכל מה שקשור ללימודי ועבודתי, לא היתה שום התקדמות בחודש האחרון.
אני עדיין סטודנטית, סוג של סטודנטית נצחית, חיי מתנהלים על פי סמסטרים ושעות סמסטריאליות.
אשמח לספר לך במה אני עוסקת אך כאן זה חשוף מידי. יש לי אמון בכן, חברות יקרות, אך מי יודע מי עוד מטייל כאן בשעות הקטנות של הלילה.
את יכולה לכתוב לי למייל:
[email protected] (זה לא שמי האמיתי כמובן).
זהו, אזלו כוחותי לכתוב, אז לילה טוב יקירה וסוף שבוע נפלא!

אך לרגעים ספורים בלבד? - אינני בטוחה בקשר לזה... אני עדיין פה, מעכלת את תהליכי היום (תרתי משמע) ונותנת לרצף המחשבות לחלוף בבהירות בראשי. אני אוהבת את הלילה - את השקט שלו, את נקיון האוויר שלו (המדומה או הלא מדומה), את אווירת הרגיעה שהוא משרה על כל עולם היצורים החיים - וזאת בניגוד לבוקר הלחוץ והמלחיץ את כולם. אבל תיכף גם אני אפרוש כי אני פשוט גמורה מכל השבוע הזה.

יקירה, אני מקווה שהיה לך בילוי נעים הלילה ושעשית חיים - לא משנה מה! ובאשר ליתר - אני "מריחה" תסכול ממצב קיים. אז דעי לך שאת לא היחידה, כך ש"צרת רבים - חצי נחמה". נחמת טיפשים אולי, אבל עדיין סוג של נחמה... תודה על כתובת המייל. אעשה בה שימוש בקרוב.

שיהיה לך סופשבוע נחמד וליל מנוחה!

כרונית.

ובכן, חוש הריח שלך מצוין, יש כאן תסכול לא קטן. והוא כמובן מופנה כלפי, לא כלפי השוק או המערכת. הגעתי למצב מתסכל מאד בו איני מצליחה להחליט מה הייתי רוצה לעשות בחיי (ואני לא מדברת על תוכניות ארוכות טווח, או החלטות גורליות) או בשנה הקרובה.
וגם שיש לי איזה רעיון לעיסוק חדש או חלום קטן שמתעורר שוב איני מעיזה לפתח אותו ולקדם אותו.
אך נדמה לי שבקרוב המציאות תציב בפני כמה עובדות ואהיה חייבת לצאת מהבועה שיצרתי סביבי.
ומה שלומך? איך ישנת? תוכניות מיוחדות לסוף השבוע או רק רגיעה ומנוחה?
עשי שימוש במייל כרצונך, when you're ready, או סתם חשה צורך בשיחות פרטיות יותר.
סוף שבוע נפלא!

ואני חושבת שאם הזמן הנדרש הזה יביא אותך למקום חדש וטוב יותר אזי התסכול הזמני הזה היה שווה את זה. מה שאני מתכוונת לומר הוא שאל לך להלחיץ את עצמך בהחלטות שלך. דרושים הרבה אומץ ותעוזה כדי לשנות כיוון בחיים וכל שכן אם מדובר על להגשים חלום קטן שמנצנץ לך בלב, ובייחוד בתקופה חסרת בטחון בסיסי בה אנו חיות כיום שדורשת מאתנו לשמור על ריאליות כדי לא להפסיד את מה שכבר יש - בין אם זה יותר או פחות. כדאי לך לפנות לייעוץ מקצועי יותר כדי להחליט את ההחלטה הנכונה ביותר עבורך.

ואני בסדר. האמת, אני די עצבנית עכשיו כי קמתי מאוחר מאד ושוב "הלך" לי כל היום. וזה לא שאני רעננה עכשיו. אני עייפה וכל הגוף כואב לי - כל פעם אותו הסיפור. וכעת אני מתכננת לנקות את הבית ולאחר מכן לשבת על כל ערמת ה"דואר הנכנס" שלי - שתי מטלות שנואות עלי ביותר...

לגבי תכנוניי לסוף השבוע - מתוקה, אני אף פעם לא מתכננת לנוח ולהירגע. תמיד אני מתכננת להספיק עוד ועוד דברים (ויש לי הרבה על הראש..) כי בעצם זה הזמן היחיד שיש לי. מה שקורה הוא שהעייפות הכרונית שלי בהרבה מקרים מכריעה אותי וכך אני מפספסת לא מעט. מצד שני, משהו בי כן נותן לי להיכנע לה עכשיו, כי כשהסמסטר הבא ייפתח שוב אני אצטרף "לסחוט" את עצמי עד הטיפה האחרונה - בלי יום ובלי לילה. נו, אז שיהיה.

שתהיה לך שבת נפלאה, רגועה ומרגיעה. אולי אקפוץ לכאן מאוחר יותר.

שבת שלום!

כרונית.

תהליכים פנימיים דורשים זמן והרבה משאבים נפשיים. וכנראה שאני לא ממש מסוגלת לעבור כמה מהם במקביל. אז כרגע מתרכזת במאמצי ההחלמה, ומנסה להאמין שמכאן יבוא גם אומץ ואנרגיה להחלטות ומאבקים אחרים.
אני מבינה שגם חייך סובבים סביב האוניברסיטה, מלמדת ולומדת?
למרות אהבתי הגדולה ללימודים, ובחרתי להתרכז בהם בשנים האחרונות ולוותר על עבודה קבועה ויציבה, יש חיסרון גדול מאד בסגנון החיים הזה.
שישי, שבת, חג, יום ולילה - כל שעה היא שעה טובה ומתאימה ללמידה.
כשעבדתי במשרה מלאה סוף שבוע היה סוף שבוע וזהו. אני לא מאלה שלוקחות עבודה הביתה או מחוברות לנייד שלהן. ידעתי להתנקות לחלוטין מהמשרד, לישון טוב, לצאת ולנוח עד ראשון בבוקר. אך הלימודים שלי תמיד איתי, בכל יום וכל שעה.
זו אחת הסיבות שנראה לי שעלי להחליף כיוון.
ושאלה קצת מטרידה ולא מנומסת כלל - אולי את קצת בוחרת בעייפות הכרונית כדאי להמנע מדברים אחרים? כמו שאני, ללא ספק, בחרתי להשאר במחלה האיומה הזו כל כך הרבה זמן. לפעמים אנחנו בוחרים, אולי שלא במודע, בסגנון חיים שהורס אותנו. או שסגנון החיים "הבריא" יותר - שינה מסודרת, אכילה מסודרת, הגבלת הזמן המוקדש לעבודה ולימודים ופינוי של זמן לפעילויות פנאי שונות - נראה לנו סטנדרטי מידי, משמים, שגרתי?
לילה טוב יקירה,
אשמח לשוחח איתך מחר.
שלך, שלי.

נכון עשית כאשר החלטת להתרכז במאמצי ההחלמה בשלב זה, כי זה הדבר החשוב ביותר לעשותו - קודם כל להיפטר מהפרעת אכילה טורדנית ומסוכנת שמאיימת עלייך ועל חייך, ואח"כ יחכו כל השאר.

לא, יקירתי, חיי אינם סובבים סביב האוניברסיטה והלימודים הם לא כל עולמי. כסטודנטית כרונית ושחוקה למדי הדבר שהכי הייתי רוצה לעשות הוא לסיים כבר עם התואר ולהמשיך הלאה בחיי. למצוא עבודה טובה, קבועה ויציבה, ולהישאר שם. ושלא תטעי - מטבעי אני אוהבת ללמוד, אבל ללמוד כדי לדעת, ולא ללמוד כדי להילחץ ממבחנים ומעבודות. יש לי חרדת כשלונות מאד גבוהה, ולכן אני כל הזמן לחוצה ואין לי מנוחה. ולכן הייתי רוצה לסיים כבר עם כל זה.

לגבי העייפות הכרונית שלי - לא, אני ממש לא בוחרת בזה כדי להימנע מדברים אחרים. זה פשוט קורה כי התעוררו אצלי בעיות כנראה. לו הייתי בנאדם נורמלי שישן בלילה, מן הסתם לא הייתי עייפה ותשושה כ"כ. אבל יש לי בעיה - אני לא יכולה לישון, לפחות לא בתקופה זו, כך שיש לזה מחיר. לכל דבר יש מחיר.

אבל מה שאת אומרת נכון מאד לגבי המחלה, כי כשיש לך ה"א יש לך מין לגיטימציה להתעסק רק בה ולדחות את כל השאר כי "הרי עכשיו את חולה ואת חייבת קודם כל להיות בריאה ורק אח"כ לטפל בכל הבעיות שלך, אז הבה ונתעסק רק עם זה". זאת מחשבה חולנית וטריקית שלא לוקחת בחשבון את כל הזמן שהולך לאיבוד ואת העובדה שאת רק מסבכת את עצמך יותר ויותר.

מקווה שאת ישנה בנעימים...

כרונית.