בוקר אור ושבוע נפלא!

כמה טוב שירד החום! וכן, לאנטיביוטיקה אין ספור תופעות לוואי, את עשויה לחוות גם תחושות לא נעימות בבטן. מקווה שהכל יחלוף לו במהרה ותרגישי כמו חדשה ממש!
יום טוב יקירה!

אתן מאמינות שאוגוסט תיכף נגמר????? מדהים איך הזמן טס כש"נהנים"...
מחרתיים ההורים שלי חוזרים. מצד אחד זה הקלה כי זה יוריד ממני הרבה- מסתבר שללכת לסופר/לבשל/לנקות וכו' וכו' יכולים לגזול הרבה זמן ואנרגיות. מצד שני אני קצת עצובה כי נהניתי מהעצמאות המוחלטת , מהשקט בבית (יש לי אח מתוק אבל פרחח בן 5 אז אין שקט כשהוא באזור), מהיכולת לעשות מה שאני רוצה איך שאני רוצה ומתי שאני רוצה בלי לשמוע הערות וכמובן מהאוטו הצמוד:) וגם אני מפחדת מהמריבות עם אמא שבטח יחזרו מתישהו במהלך השבוע... בקיצור הזמן הזה לבד ממש חיזק בי את הרצון לצאת כבר מהבית לדירה משלי/שותפים/מעונות וכו'.
השבוע הקרוב הולך להיות עמוס בטירוף.עוד לא סיימתי את כמות הש"ב הע-צ-ו-מ-ה שקיבלנו, יש לי השבוע 3 פעמים קורס, לקראת חזרת ההורים אני צריכה לסדר את הבית (שזה יראה כאילו באמת היה כאן מסודר ונקי כל הזמן) , למלא את המקרר ולבשל (שיראה כאילו באמת היה כאן אוכל כל הזמן) ולאסוף אותם מנתב"ג. בסופש אמנם לא נחתי (ההיפך הוא הנכון) אבל יצאתי פעמיים עם חברות טובות וניהלנו שיחות נפש עד השעות הקטנות של הלילה, אז אמנם זה גרע מסך שעות השינה אבל זה היה משחרר כזה... אני מקווה שאני יעבור את השבוע ואשאר שפויה בסופו.

ולכן בננות- שיהיה שבוע נעים בריא ורגוע

את נשמעת שפויה ביותר, פשוט עסוקה...
שמחה לשמוע שבילית בסוף השובע, שיחות נפש עם חברות הן לא פחות חשובות ממנוחה, וזו וודאי בחירה בריאה יותר מאשר להשאר בבית במלחמה מול המקרר.
ושוב הפרפקציוניזם - אז יהיה קצת בלאגן בבית, אז מה? הרי לא בדיוק בילית בחודש האחרון כשההורים נסעו. למדת קשה ודאגת לעצמך, וזו עבודה לא קלה. אז שמרי על פרופורציות, סדרי קצת, נקי קצת, ההורים וודאי מצפים מאד לראות אותך ופחות מודאגים ממצב הבית.
היציאה מבית ההורים היא שלב חשוב מאד וגם חיובי, אך אל תמהרי יותר מידי. לא קל שם בחוץ... שכר דירה, שותפים, לנקות-לסדר-לקנות הכל לבד. גם לעצמאות יש מחיר.
בדירת השותפים הראשונה שלי שרר בלאגן תמידי, במקרר היו ירקות רקובים בלבד והתקיימתי בעיקר על take away. זו אכן היתה תקופה די מאושרת אך במהלכה נגררתי במהירות רבה לשטויות שונות שלא ממש הועילו לי.
מה שאני מנסה לומר זה שלעיתים חשוב יותר לקחת עוד קצת זמן להתבגרות, להתייצבות כלכלית, להתארגנות עם מצבים חדשים בחיים כמו לימודים או עבודה מאשר לקפוץ לעצמאות ולחופש.
וכל זאת לא רלוונטי כמובן במידה ופשוט לא טוב לך בבית, ואם גם כך אין לך תמיכה ראויה. מקווה מאד שזה לא המצב!
ערב נפלא יקירה!

אין כמו שיחות נפש עם חברות,חוץ מהפורום כאן,כמה זמן לא היה לי את זה!כמה זה מרגיע ומשחרר ומרגישים פתאום אחרי שהיני דף חדש נפתח והכל חלק ומסודר...ממליצה בטירוף!
מכירה את ההיסטריה לנקות לפני שההורים חוזרים.בתור מי שגדלה בבית להורים חולי ניקיון וסדר,הכל צריך להיות מתוקתק במקום,כל פירור על הריצפה נחשב כאילו היא מזוהמת..בקיצור סיוט.אבל את יודעת מה-זאת הפרעה שלהם!ואנחנו סובלות אותה!
יש משהו מאוד מפתה בלעזוב את הבית ולהיות עצמאיים,אני הירהרתי בזה לפחות פעם ביום בתקופה של המריבות האין סופיות עם הוריי,רציתי רק שקט,בלי לפחד לזוז,בלי לשמוע ביקורת של "ציונים" איך אני ניראת,או צעקות על זה שאני עושה דווקא(השיא היה שאימי חלתה בסרטן והיא זרקה לי ברשעות לפנים שזה בגללי,ובגלל המחלה שלי!אני לא צריכה לספר לך מה זה עשה לי,הייתי אז בת 14 אני חושבת מפוחדת מעצמי ורציתי רק למות) מאז בגרתי והתחתנתי צעיר יחסית רק כדי לברוח.פתאום היה לי קשה,קשה עם כל המטלות,עם ההוצאות,עם להסתדר עם עוד מישהו שמאוד אהבתי אבל בא מבית ומרקע אחר לגמריי-עם הורים מאוד מתירנים,עם בלאגן ולכלוך שחוגג,ופתאום זה היה נראה לי הכי מופרע בעולם.היום אני חולה על הפינה שלי,אין משהו שיכול לקנות את זה!
אני לא יודעת מה טיב היחסים שלך אם אמך,והאם בלי קשר למחלה הוא תמיד היה רעוע,אבל אם את מרגישה שזה מדרדר אותך ולא נותן לך את המנוף אליו את מייחלת תעשי ניסיון לעבור לשקט שלך,למרות שאז צריך להיות מאוד יציבים כדי לא לשקוע לגמרי בתוך המחלה..
בקיצור יקירתי על תעבדי קשה מידי,בואי לבקר בפורום,ואשמח לשמוע עלייך קצת יותר
קרן אור