בוקר אור כרונית!

מה שלומך, שלו'ש? מקווה שטוב. לא, אני לא מאסכולת ה"צרת רבים - חצי נחמה", כי הרי בנחמת טיפשים דנן... בכל אופן, צר לי שמחכים לך לפחות שני ביקורים אצל הדנטיסט, אבל אל דאגה - זה יעבור! ולא כדאי לך להזניח, האמיני לי. תעשי את זה כמה שיותר מהר. חחח... בטח בגלל סאגת השיניים שלי שפרושה פה אתן חושבות שאני מאלו שיש להן בעיות בשיניים, אבל אני דווקא בכלל לא כזו. מה שקרה הוא שהזנחתי שני חורים שידעתי שיש לי אותם מטעמי עצלות וחסכון כספי, עד שהם הרימו ראש מעוצבב, הייתי אומרת (איי, איי). כמובן שסוכריות הגומי וקוביות השוקולד ש"טחנתי" לפני המבחנים האחרונים גרמו להידרדרות מוחלטת במצב, אבל כבר לא משנה, העיקר שעכשיו זה בטיפול (ועכשיו יש לי חורים עוד יותר גדולים - בכיס!!!).

בכל אופן, יקירתי, אני רוצה רק להאיר את עינייך (שאני בטוחה שהן יפות, גדולות וחומות? אני צודקת?) - את לא תקועה בתהליך ההחלמה. את לא ת-ק-ו-ע-ה - זה מה שאני מתכוונת לומר. את נמצאת עכשיו בתוך תהליך של החלמה, בין אם זה נשמע לך מוזר עכשיו ובין אם לאו. ברגע שהחלטת שאת מחלימה ועושה צעד ענקי קדימה למענך ולמען בריאותך - התהליך שכבר היית בו הואץ. אז עכשיו את בתחילתו של תהליך ארוך ומודע של החלמה. עכשיו את נמצאת בתהליך, ולא בתקיעות ובקיבעון.

זאת ועוד - עוד לפני שקיבלת את ההחלטה היית בתהליך, רק שהוא היה סמוי ומתחת לפני השטח. התהליך הסמוי הזה הוא שהביא אותך להחלטה המודעת שלך לנסות לצאת מזה ברצינות למען עתיד טוב יותר. זה בדיוק כפי שקורה כאשר פורצת המחלה, אבל בכיוון ההפוך.

יקירה, תודה רבה על המלצותייך הרבות והחמות! לצערי אינני יכולה להחזיר לך המלצות כגמולך, משום שיובלות לא קראתי ספר טוב להנאתי (והספר האחרון שקראתי היה ספר על אנורקסיה, אז בכלל לא כדאי...). בכל אופן, אם נצרף את המלצותייך להמלצותיה הקודמות של בלונדי, ניתן יהיה לומר שאני "מכוסה" לשנה הקרובה. מה הטעם שלי? לא יודעת... אני יכולה לאהוב ספר מסוג מסוים, ולזנוח ספר אחר שנחשב לאותו הסוג. זה כמו בשירים - הוא צריך "לתפוס" אותי, אחרת - אני אנטוש אותו לאנחות. אני לא מאלה שיסיימו לקרוא את הספר רק בגלל שהתחילו אותו. אם לא מעניין אותי - להתראות! גם ככה יש לי הפרעת ריכוז טורדנית...

מתוקה, תודה על כל מה שאת כותבת לי ולכולן פה ושיהיה לך יום נפלא מחר!

שלך,

כרונית.