קרן אור יקרה...

מה שלומך הבוקר??והשיניים??
לגבי העובדת-מעולם לא יצא לי לפטר מישהו,כי אני מאמינה שתמיד יש מקום לשינוי וידי אף פעם לא קלה על ההדק.אגב,אני בכלל לא נוקשה עם עובדים,אולי בגלל שאני נוקשה עם עצמי.תמיד לקחתי אחריות על טעויות של אחרים(למרות שאף אחד לא ידע באמת שהם לא שלי).
אני מצפה מעצמי את המקסימום שאני יכולה להיות(זה לא בהכרח 100 כי בכ"ז יש לי ילדים ועוד אנשים לדאוג להם,ובינינו עבודה היא רק עבודה.היום אתה כאן ומחר אתה במקום אחר),מגיל צעיר אני עובדת כמעט ללא הפוגה,ותמיד איכשהו אני מטפסת מהר,כי יש לי מוסר עבודה מאד גבוה.
זה אחד מהדברים שגורמים לי להיות כרגע בעבודה,כי יש לי ביקור של אורחים מחו"ל עוד שבוע וחצי,ואני מארגנת הכול לבד.פרט לזה אני רוצה להספיק לקחת שבוע הבא כמה ימי חופשה לנסוע עם הילדים מבוקר ועד ערב למקומות שעוד לא הגענו אליהם..אז אני חייבת להספיק להשאיר שולחן ריק..
בכל אופן במצב אחר הייתי מפרגנת לעצמי כמה ימים במיטה אני זקוקה לזה נואשות..אבל חלק מהמחויבות שלקחתי ובחרתי בה בתור מנהלת (לא משנה שהתפקיד די נכפה עליי אבל זה סרט אחר)
ואני צריכה לעמוד בה.
טוב אני עפה לעוד ישיבה מיני רבות....שיהיה יום מקסים ונדבר יותר מאוחר

מה שלומך, בוסית? חשבתי עלייך היום, כאשר הלכתי ברגל לעבודה (חטפתי קריזה והלכתי ברגל. נקווה שמחר אני אחזור לעצמי ואסתייע בכלי רכב ממונע כלשהו..). אז איך את מרגישה? מתחזקת? מקווה שכן. אני בסדר, ותודה על ההתעניינות. השיניים קצת יותר טוב היום, אך משום מה כואבים לי כל הפרקים בגוף. אין לי מושג מה החליט לנחות עלי עכשיו, אבל אני מקווה שזה לא "תיק חדש".

אני שמחה להתעדכן שהיתה שיחה עם העובדת המפשלת ושעכשיו העניינים "מתוקתקים" כהלכה. בואי נקווה שכך יימשך, ובינתיים הרשי לעצמך ליהנות מהפירות הללו - זמניים או לא זמניים - רק הזמן יגיד. נוסף על כך, אני חושבת שהתכונה הזאת של יכולת תקשורת בינאישית מעולה היא כ"כ מקדמת וברוכה, כי היא חוסכת המון המון תאקלים ופיצוצים מיותרים לגמרי בעבודה.

המינוס שלי הוא שאני מאד פגיעה ולוקחת הכל באופן אישי, וכשאני נפגעת קורה אחד מבין השניים: או שאני משתתקת מול הגורם שפגע בי, או שאני עונה בעצבים ו"מפוצצת" הכל. אני לא יודעת לקיים תקשורת בינאישית יעילה כאשר ניצבת מולי "פצצה" שצריך לפרק אותה. אני צריכה ללמוד איך עושים את זה.

כן, אני יודעת שאת אמפתית כלפי העובדים תחתייך. הרגשתי זאת אתמול כאשר קראתי את תגובתך לשלי שהציעה לך לפטר את העובדת. אני מאד מזדהה עם ההעדפה שלך לקחת אחריות על הכל - על הטוב ועל הרע - ובלבד שתפוקת העבודה תהיה הגבוהה ביותר האפשרית ושתהיה לך שליטה מוחלטת במצב. זה כמובן מתקשר לפרפקציוניזם המבורך/מקולל (מחקי את המיותר) שלא מניח לנו להתפשר. אבל, בשורה התחתונה אנחנו צריכות לשמור על עצמנו מעבר לגבול מסוים, כי אחרת לא יהיה לזה סוף ואנחנו פשוט נירמס תחת מכבש לחצי העבודה. כי עם כל הכבוד לעבודה (ויש כבוד..) - יש חיים גם אחריה. העבודה אף פעם לא תיגמר.

ומאד מעניין אותי מה את עושה בעבודתך... אני בטוחה שזה משהו מעניין! :-)

לילה טוב, חיבוק ונשיקה!

כרונית.

מה שלומך?
ומה את עושה ערה בשעה כזו???

חחח

בלונדי.

היי בלונד-בלונדי! טוב שיש כאן עוד ינשופה אחת... מה שלומך ואיך המרגש? ומה עם החולשה שלך? יש שיפור?? הלוואי שכן. ומתי את הולכת לעשות בדיקות דם??

אני בסדר. בערך. אחרי יום העבודה המעיק רציתי לברוח, אז הלכתי וישבתי לי ליד הים עד שעה ממש-ממש מאוחרת. אמנם לא כ"כ הצלחתי להירגע, אבל לפחות היתה בריזה מ-ש-ג-ע-ת (אני אוהבת רוחות!), אז מה רע? חחח.. תגידי, יש ים בקרבת מקום מגורייך העכשווי?

יאללה, לילה טוב, בייבי!

!sleep well

ממני.

צודקת שהלכת לים..לחשוב ולתת להכל לעוף ברוח הזאת...
אני מתה על רוחות גם....

אני שונאת חול, ושונאת לבוא לים כאשר יש שמש וחם, אבל אני מתה על הים בלילה כשקר!!!

אני מקווה שאת מרגישה טוב יותר כעת לאחר הביקור הספונטני בים...

פה יש שם...מדהים!!!!!!!!!!! אנחנו גרים בעיירה ציורית, ואין בה ים. אבל אנחנו נוסעים לטייל לאורך החופים מתי שרק אפשר כי זה פשוט מדהים. יש הרבה חופים שאין להם חול...אלא הרים גבוהים וסלעים... מחזה מרהיב.

אני בסדר גמור, תודה. העייפות חולפת לה. כנראה זה קשור למחלה ההיא שפקדה אותי לאחרונה, כשהיה לי חום... אני כבר יותר טוב!!!!

טוב יקירה. לילה טוב ושקט לך ושלא תאחרי לעבודה מחר...חחחח

SWEET DREAMS!!!

נשיקות

בלונדי.!!!

איזה כבוד לי שחשבת עליי אתמול בדרך לעבודה!
אני כבר התחזקתי,איכשהו היציאה מהבית האדרנלין והאש שיש לי בעבודה,גורמים לי להבריא יותר מהר מאשר אם הייתי במיטה..הזוי,לא???
גם אני הייתי ובאיזשהו מקום עדיין כמוך בקטע של הרגשות.אני טיפוס אוגר,ז"א אני מכניסה פנימה אני מאוד מאופקת,אבל כשעולים לי העצבים לגמריי אני מתחילה לירות(מזל קשת...),ואף פעם עוד לא הצטערתי על זה.אני מאוד ממוקדת,אבל יכולה גם מאוד להכאיב.אותה עובדת לדוג' שבוע שעבר התקשרתה אליה לקוחה גדולה ומסתבר שהיא לא קיבלה את המייל ששלחתי לה יום חופש,באותו זמן הייתי באיזור הקריות,היא התקשרה לעובדת וביקשה ממנה שתשלח לה את המייל שוב.היא בתגובה התקשרה אליי ואמרה לי אני לא מוכנה שלקוחות התקשרו אליי,זה לא ענייני,ואז אני כבר יריתי אמרתי לה"התפקיד שלך הוא מנהלת משרד,אני לא אמורה להגיע לשם,ואת אמורה לעשות את העבודות שקשורות למשרד,ואם את לא מוכנה לדבר עם לקוחות ולשלוח להם כאשר במקור את היית צריכה לדאוג לזה אל תעבדי בכלל!מה את רוצה שאני אעשה שאבוא מהצפון כדי ללחוץ SEND זה נשמע לך הגיוני?"כמובן שאחרי זה המייל נשלח,אבל למה בכלל אני צריכה להגיע למצב הזה??זה נראה לי משהו טרוואלי שעובד צריך לעשות ולדעת לבד...כל זה נכון לגבי עבודה,אבל כשזה מגיע לידי רגשות עם אנשים קרובים,אני בדר"כ לא מדברת כי אני מרגישה את הגוש בגרון שחונק אותי..אז אני מסתגרת והולכת או מתעצבנת וצועקת ואז זה אפילו גרוע יותר...

אשמח להגיד לך מה אני עושה אבל זה יחשוף אותי הרבה מידי,ויש אנשים נוספים שיכנסו ועשויים לזהות אותי אז נעבור למייל...יש לך עדיין את המייל שלי???