יקרות שלי,

כן עכשיו שאני הבנתי מה קרה לי אני לא רוצה שזה יהרוס לי את החיים..ולגבי האנשור..זה לא הכי טעים לי אבל אני יודעת שזה לטובתי..ואפילו אני מבינה שכדי לצאת מכול זה אני חייבת לעלות קצת במשקל..אבל עדיין אני קצת מפחדת מיזה לא יודעת למה:(הייתי עם אמא אצל הדיאטנית הרופא והפסיכולוג ואמרו שאני צריכה לעלות ומהר..לדעתך 1.52 ומשקל 33 זה עד כדי כך גרוע כמו שהם אומרים?אולי הם מגזימים?

ודרך אגב אני בת 14(כמעט)

כבר כמה ימים שאני מנסה לשלוח לך תגובה והאתר כאן פשוט לא מאפשר =/

מה שלומך?? איך מתקדמת ההתאוששות מהניתוח? איך מצבך הבריאותי והנפשי?
אני מקווה שאת עדיין שומרת על האופטימיות שלך ומצליחה להתאושש לאט לאט..
שתפי אותי .

לשאלתך, לא חושבת שעיקר השיפור שלי לאחרונה נובע מהכדורים..עיקר השיפור שלי נובע בעיקר בזכות העבודה הקשה שלי בשבועיים האחרונים. התחלתי לאט לאט לנפץ את הדיכאון הזה ואת המחשבות השליליות ואני מתחילה לראות תוצאות וגם בני משפחתי..
עדיין קשה לי ויש מצבים בהם הדיכאון מנסה להשתלט אבל אני מנסה לא ליפול לתוך המערבולת הזו ומזכירה לעצמי שלא הכל שחור..

מבחינת האוכל אני מרגישה תקועה..קשה לי מאוד לחרוג לפעמים..אפילו אם מדובר במעט.. רק המחשבה של לחרוג מחרידה אותי.. ואתמול לצערי זה די השפיע עלי בארוחת הבוקר..קצת חרגתי ממה שאני רגילה לו וזה התבטא אח"כ בקיזוזים שעשיתי <ויתור על ארוחת ביניים> והרגשתי מאוד רע כמובן..תמיד נראה לי שהדרך לסיום מתארכת רק יותר ויותר.. כאילו זה לעולם לא עומד להסתיים.. זה כ"כ מתיש.. :(


בעניין החלטתי להפסיק להישקל- אני מאוד שלמה עם זה. אני מרגישה חזקה יותר בזכות ההחלטה הזו..אחרי הכל המשקל הזה רק גרם לי להרגיש את עצמי חלשה יותר..

תודה על הדאגה והאכפתיות,
שירן

המשקל שלך אכן נמוך,ואני מאמינה שבתוך תוכך את יודעת זאת,אבל ברור לי שאלו קולות המחלה שבוקעות מגרונך ומחפשות איזשהו אישור להתקיים ולהשאר חולה.הרי אם תסתכלי על בנות בגילך את בוודאי יודעת שזה משקל שלא הולם מישהי בת 14.אבל בתוך כל זה אני רוצה להגיד לך שאני מעריכה מאוד את היכולת החשובה שלך לתת אמון במסגרת הטיפולית שתומכת בך,כי הם באמת רוצים בטובתך.וככל שתתני את עצמך בטיפול,הדרך החוצה תהיה קלה יותר ותחסכי לעצמך עוד הרבה שנים "מבוזבזות".וזה ברור לגמריי שמפחיד לעלות במשקל,הפחד הזה לאבד שליטה הוא חזק לאין שיעור ולכן חשוב שתתני לאחרים לדאוג לך כדי להקל על עצמך.
אני שמחה שאת מבינה שהאנשור חיוני במצבך,ומחזקת את ידייך להמשך שימוש בו,חרף כל הקשיים.

כאן איתך,
קרן אור.

איך את מרגישה? אני מקווה שאת מתחזקת ומצבך משתפר!

תודה על ההתעניינות!
הייתי היום בקופת החולים... היום בבוקר שפכתי על עצמי כוס תה רותח... אימא אמרה שנלך לראות אחות, והאחות אמרה שיש לי כוויות מדרגה 1 (הדרגה הכי נמוכה).. קנינו משחה מיוחדת אבל ממש כואב ושורף לי...
ואני לחוצה מהבגרויות ככה שהכוויה לא עוזרת במיוחד ללחץ... יש לי עוד בגרות באזרחות, חיבור ותולדות האומנות ואז אני מסיימת... בניתיים זה נראה כ"כ רחוק...אני חוזרת ללמוד אזרחות עכשיו...
אחזור לעדכן במשך השבוע...

יום נעים :)
שירה