בוקר טוב לכולן!

לא מזמן נכנסתי הביתה אז אני קצת קצרה בזמן אבל בכל זאת הייתי חייבת להגיב..
ודם כל גם אני אוהבת את הבוקר כשאני בשיאו כי מהצהריים אני רק רוצה לישון...הריכוז שלי בשיאו,גם הסבלנות ועם ארוחת הצהריים הם נעלמים,ואני סופרת את הזמן עד שאגיע הביתה...
אגב,העובדת שלי היום התחילה לתקתק עבודה,מקווה שזה ישאר כך.....(היתה לנו ישיבה היום,וגם לי עם המנכלית ומנהלי המחלקות...)
חזרתי מלקוחה שצרחה עליי שבוע שעבר בצורה שאף אחד לא צרח עליי מעולם,על משהו בכלל שלא קשור אליי,היא לא נתנה לי לענות,וירדה ליציאות פרטיות...בקיצור עמד לי על קצה הלשון להגיד לה שתרגעי תתקשרי אליי הסגנון הזה לא מתאים לי.אין לך מושג כמה התעלתי על עצמי,ולמרות הכל הלכתי היום לפגישה איתה,קניתי לה מתנה לחג עם כרטיס ברכה,וראה זה פלא הפכתי אותה למרגרינה..וזה הביא לי הרבה סיפוק והרגשה שאפשר באמת עם תקשורת לפתור הרבה בעיות(במצב רגיל אני טיפוס של כבוד,היא לא היתה רואה אותי בחיים יותר ממטר).בקיצור גם אני מכריחה את עצמי ללמוד כל יום להיות יותר סבלנית,פחות לקחת ללב(למרות ששבוע שעבר היא הביאה אותי לכמעט דמעות!)ולהבין שהרבה דברים הם לא אישית ואם אצא רגע מהאגו של עצמי,אצליח לפתור הכול.את יודעת בסוף היא הרגישה כ"כ רע עם עצמה שרק בגלל זה היה שווה ללכת,ונהנתי כל רגע.היא פתאום הרגישו מושפלת עד שהיא הרגישה כל הזמן צורך להתנצל על זה שהיא לא מכשפה..(והיא כן כי העובדות שלה ליכלכו עליה בשפע!)
טוב לא אשגע אותך עם ענייני העבודה שלי,בכל אופן מקווה שהיום הספקת את מה שרצית.נשתמע יותר מאוחר יקירתי

לילה טוב, יקירתי! מה שלומך, עפרונית קטנה? את עפרונית, אני ינשופית ועולם כמנהגו נוהג... כבר ציינתי פה שאני מתעבת את הבוקר, נכון? אז בואי אוסיף ואומר שאני ממש, אבל ממש אוהבת את הלילה. אני אוהבת את השקט, את הריח, את האוויר ואת התחושה שאני יכולה לעשות מה שאני רוצה ושאני לא במירוץ נגד הזמן כדי להגיע לאנשהו (לעבודה) בשעה כלשהי (בשמונה בבוקר...).

רציתי לומר לך שאני באמת מאמינה בך ובכוחות שלך. אמנם אינני מכירה אותך, אולם לפחות על פי מה שאת מרשה לעצמך לחשוף פה אני מזהה רצון אמיתי לשפר מצב נוכחי. אולי אני טועה כאן, אך ברור לי כאור השמש שרע לך בנקודה זו ושאת רוצה להתקדם לנקודה אחרת, נקודה טובה יותר. מה, איך, מי, מו, מה - את זה כבר תגלי בהמשך. העיקר שהדרייב קיים בך, ואני מאמינה שהוא כבר יוביל אותך למקום אחר.

באשר לחומר על אנורקסיה (ספרים, סרטים, תוכניות מדעיות וכו') - בשבילי זה היה ותמיד יהיה טריגר עצבני, ולכן ציינתי אתמול שלא כדאי להזכיר מה קראתי... אני מאד נמשכת לזה, אבל אני יודעת שאני צריכה להיזהר, כי בשבילי זה בדיוק כמו לעמוד על שפת תהום.

לילה טוב ונשיקות!

כרונית.