שלום.....

אני כותבת את ההודעה הזאת כבר פעם שניה(יש תקלה בסרבר אז נמחק לי בפעם האחרונה...)
אני שמחה מאוד לשמוע ממך,התחלתי באמת לדאוג שמשהו חלילה קרה לך...תכתבי על כאב,עצב הכול רק אל תעלמי טוב???
שמחה שמצאת לך תחביב חדש זה מראה שאת מתחילה לראות מעבר למחלה...
ושמחה לשמוע גם על העבודה-את יודעת אצלי זה נתן דחיפה קטנה להבראה כיוון שהיא הכריחה אותי לקום כל בוקר לצאת מההסתגרות שלי,ולהיות באינטרקציה עם אנשים שאז כ"כ פחדתי ממנה.ולאט לאט את פתאום בקשר עם אנשים שהעולם שלהם לא סובב סביב הפרעת האכילה,ואת מתחילה לראות שיש חיים מעבר,ושיש לאן לשאוף.אז נכון בהתחלה עבדתי 12 שעות ביום כדי לשכוח,אבל מצד שני זה עשה לי שירות גדול כי הכאב התעמעם ונהיה נסבל יותר,ועם הזמן את לומדת לצמצם את השעות ומתחילה באמת להנות מחברת אנשים..
אגב,איך הולך לך הטיפול??אשמח אם תספרי לי יותר...גם היום לתל השומר מתקרב ל,את שוקלת עדיין ללכת??אני חושבת שזה שווה שתלכי לברר,אולי בשלב הזה רורי עדיף מסגרת של אשפוז לפחות בהתחלה,כדי שלא תתצטרכי להתמודד עם זה בעצמך לבד.
אני בסדר תודה על ההתעניינות,הייתי חולה בסוף השבוע אבל חזרתי מהר לשגרה(יש כאלו כאן שיגידו מהר מידי...)
טוב אני חייבת להספיק לראות את המיילים שלי.מקווה שאשמע ממך שוב בקרוב.
קרן אור

אכן דאגנו לך נעלמת לנו..
אני מקווה שהכל בסדר יחסית ושהסנקציות לא מטורפות!!!
אני מצטרפת לדברייה של קרן אור ומחזקת את העובדה שעבודה היא זרז טוב להחלמה. היא אכן דואגת להוציא אותך בכל בוקר מהבית, לא להסתגר ולא להתבודד. אז נכון, קצת מדחיקים, אבל עדיף מאשר לשקוע בבית בדכאון ולא לראות אף אחד.
אני מקווה שאת עדיין שוקלת את תה"ש.... אל תוותרי על זה.
נראה כי מצבך לא משתפר ואני הייתי הולכת על זה.
מאחלת לך לילה טוב ושקט...
בלונדי.

מצבי לא משתפר........המצברוח כן.......העבודה היא לא להרבה זמן...רק שבוע...
אוף....אני מתחרפנת מהשטות שהיתה היום עם חבר שלי.......וזה ממש שטות ועכשיו אני אוכלת סרטים...שאולי זה מהר מידי ושאולי אני מלחיצה אותו ושאולי הוא לא באמת התכוון למה שהוא אמר........
אוי...:)
אני חייבת להפסיק...!
תספרו דברים מעניינים.....!
:)

יקירה, הגיע הזמן לעשות משהו דרסטי..את לא יכולה להמשיך ככה.

אני בטוחה שמה שאמר החבר, יצא מהקשרו כאשר הגיע לאזנייך... תמיד זה כך, נוטים לעוות זאת. המוח החולה עושה את זה...

את חייבת לעשות פה משהו קיצוני. אשפוז!!! אחרת כלום לא ישתנה, את מבינה? קשה לי לראות אותך ממשיכה לסבול ולסבול... ואין שום שיפור!!

זו כבר לא ממש בחירה, זה משהו שאת חייבת לעצמך...

תחשבי על זה בבקשה.
בלונדי.

טוב לי בשחף ואני אופטימית.....(לא כרגע אמנם...)אולי לא בצדק אבל המצברוח שלי ממש השתפר.....וזה הרי לא קורה ביום.......לא?לא יודעת.......
ברגע זה אני רוצה להראות טוב.זה מפמפם לי בשכל.ואני רוצה שזה יקרה עכשיו.אני מרגישה ענקית פתאום וזה מבאס כי כבר התחלתי לאסוף ביטחון עצמי והוא ממש צנח לי בשניה........באסה....
נקווה שעד מחר זה יעבור.......?
תודה מתוקה על הדאגה.....

לילה טוב!!

מקווה שאת ישנה טוב הלילה.

אני רוצה שתביני שכל מה שאני אומרת בא מדאגה. כי אני לא רואה ששום דבר זז שם. לפי הדברים שאת אומרת...

אני מבינה שאת מרוצה משחף. אבל חשבת פעם למה את מרוצה?
בשחף יש לך יד חופשית להקאות, לאוכל, ולכדורים...
אף אחד לא עוצר אותך!!
בשחף את רק מגיעה לפגישות.

אבל מה הלאה?
איך עוצרים את הסיוט?
איך מפסיקים את המעגל הזה?

את חושבת שאת מסוגלת לחשוב בהגיון ולהבין שאת לא ענקית?
את מבינה שזה רק הראש החולה משדר לך את זה?

את חייבת לעשות הרבה חושבים כדי להחליט האם את תהיי מסוגלת ככה להתקדם למקום טוב יותר.

ואני לא מזלזלת בעבודה שלך עם שחף. אני מאוד מעריכה זאת. רק חושבת שאולי זה לא מספיק כרגע. אולי צריך משהו קיצוני כמו אשפוז...

תחשבי היטב על הדברים ונסי להיות אובייקטיבית.

כי שחף זה מאוד נוח. הולכים לפגישות וחוזרים הביתה לקחת משלשלים...

יקירה, בבקשה חשבי על הדברים ומקווה שאת בסדר...
אני דואגת לך. באמת.

לילה טוב ושקט.
בלונדי.

מה שלומך הבוקר? טוב לשמוע ממך!
שמחה על הדברים הטובים שקרו אצלך לאחרונה - עבודה וגלישה, מאחלת לך הצלחה רבה בשניהם, גם אם זו עבודה זמנית. גלישה נשמעת כמו פעילות נפלאה, ובכלל, פעילות פיזית יכולה לעזור בניסיון להשלים עם הגוף.
אני לא כל כך מבינה מה כוונתך בסנקציות בבית, אבל מקווה שהמצב משתפר. ושאלה כללית - בת כמה את?
ולגבי האירוע עם החבר - אני בטוחה שהבנת לא נכון את דבריו.
רורי יקרה, אני כותבת לך זאת כמי שנאבקת בעצמה עם דימוי גוף והערכה עצמית נמוכה, ולא כמי שיישמה את כל החוכמה הזו ובאמת הצליחה לקבל את גופה ולהפסיק לדאוג מהמשקל. אך מה שכן הבנתי הוא, שאין שום קשר בין משקל הגוף והיקיפיו לבין האהבה של הקרובים אלייך כלפייך. מי שאוהב אותך ימשיך לאהוב ללא שום קשר למשקלך, והתמיכה של החבר בתהליך ההחלמה שלך מבהירה שהוא אוהב אותך, מאד. אני יודעת היום שיאהבו אותי גם עם עוד כמה קילוגרמים, הבעיה היא עדיין אני עצמי.
וסתם דוגמא קטנה - בן זוגי תמיד העדיף נשים גדולות יותר, מלאות יחסית. ובכל זאת הוא מסתדר היטב עם נמוכה שכמוני בעלת חזה מיניאטורי. בסופו של דבר, האהבה באמת עיוורת.
אמרת שאת רוצה "להראות טוב". כבר דנו בזאת בעבר, אך רציתי להזכיר לך שוב: מהרזיה בעקבות הפרעות אכילה לא נראים טוב. עור הפנים נהרס, השיער דליל, ציפורניים שבורות, עיניים אדומות, עור הגוף יבש, שיעור יתר, ועוד. ולא צריך להגיע לתת משקל כדי לחוות את כל התופעות האלו. זו פשוט תגובה של הגוף להתעללות מתמשכת. אני בטוחה שאם תסתכלי סביבך תראי נשים שאולי אינן עונות על ההגדרה שלך לרזון, אך הן נראות נפלא. ובעיקר כי הן בריאות, חיות.
גם המבט העצוב בעיניים ותחושת התשישות אינה מושכת בדיוק...
נסי ללמוד לקבל את התמיכה שלו ואת המחמאות שלו. כשהוא אומר לך שהוא אוהב אותך, שהוא אוהב את המראה והגוף שלך, קבלי זאת בדיוק כך. אל תחקרי ואל תנסי לברר האם הוא היה אוהב אותך יותר עם כמה קילוגרמים פחות.
יום מקסים מתוקה, עדכני אותנו בהתרחשויות החדשות.