בוקר אור כרונית יקרה

היי מתוקה, תודה על המחמאה! מה שלומך, עפרונית קטנה? מקווה שהכל טוב... אגב, לא בכדי בחרתי להשתמש ב"עפרוני" וב"ינשוף". אלו שני הכינויים המקובלים כדי לתאר אנשי יום ואנשי לילה מבחינת השעון הביולוגי. ואני שייכת לאחרונים, מן הסתם... אני חושבת שכדאי לי להיבדק במעבדת שינה כדי לוודא עם עצמי שמשהו אצלי דפוק מבפנים, אבל למי יש עצבים לזה בכלל...

ובכן, יקירתי - כן, אני חייבת להתחיל לעבוד בשמונה בבוקר, והממונים עלי נורא קטנוניים בקטע הזה. אין לי מושג למה. שיהיה. מצד אחד, זה נחמד שאת לא חייבת לרוץ כנשוכת נחש על הבוקר ושאת יכולה להתנהל לך באיזי בבוקר, אך מצד שני - אני לא הייתי רוצה שהעבודה תיכנס אלי הביתה והייתי רוצה לשמור על הפרדה מוחלטת בין העבודה ובין מה (שנשאר ממני) שאחריה...

באשר להתעסקות עם חומרים העוסקים בהפרעות אכילה - זה ידוע שכל ההתעסקות הזו גורמת נזק ושהרבה חולות אנורקטיות "תופסות" את הדברים האלה כמודלים וכקדושה שיש לשאוף אליה, כך שזה לא מיוחד לי ולך. אני זוכרת מעצמי שהייתי אוספת כתבות וקוראת אותן שוב ושוב ומחפשת ספרים ותוכניות בנושא, והכל בשביל מטרה אחת - לרדת במשקל ולהיות רזה עד כאב. ממש "נצחון". בקיצור, כל החומרים האלה משמשים כדלק המזין את מכונת הטירוף.

וזה אכן סוג של טירוף. את יודעת שאפילו ויטמינים לא יכולתי לקחת בזמנו?? אני האמנתי באמת ובתמים שזאת רק תחבולה שתגרום לי להשמין ולפתח בולמוסים... מדהים עד כמה שהטירוף "נוסע" רחוק...

לילה טוב ושקט!

כרונית.

יום שישי, האם הצלחת לישון עד מאוחר ולצבור קצת שעות שינה?
אתמול שבתי מאוחר מבילוי לילי וישנתי עד 10 כמעט, איזה תענוג! כמובן שמעורבים גם רגשי אשם על בזבוז הזמן, אך הייתי זקוקה ליקיצה מאוחרת.
בדיקות במעבדת שינה נשמע לי כמו סיוט אמיתי. אני ממש לא מבינה בזה אך אני תוהה לאיזה סוג מסקנות הם מגיעים ואיזה טיפול הם מציעים. לא נראה לי שתהיי מוכנה לטיפול תרופתי, אם אני לא טועה גם את מהמסתייגות מכימיכלים שונים, אז ייתכן ואין טעם בבדיקות.
דנו כבר בסוגיה של חומרים "טבעיים" והאם להשתמש או לא, ואני מכירה גם את דעתך הכללית בנושא, אבל אולי כאן זהו בכל זאת פתרון לא רע. מכירה לא מעט שמשתמשים ברסקיו כדי לישון טוב יותר, גם נשים בהריון, אבל לפעמים נראה לי שההשפעה היא פסיכולוגית בלבד...
אם הייתי יכולה הייתי מעבירה לך מעט ישנוניות... מלבד הנטייה שלי להרדם תוך 3 דקות מהרגע שעצמתי עיניים השינה שלי מאד עמוקה בדרך כלל ושאני מתעוררת אין אפילו זכר לחלומות. בריחה מושלמת מהעולם כולו ומעצמי...
את צודקת לחלוטין בעניין העבודה מהבית. כאשר ביתך הוא גם משרדך אין כמעט תחושה של חופש, סוף שבוע, ערב או לילה. כל שעה וכל יום הם זמן ראוי לעבודה. אך אני אוהבת מאד את הגמישות בלוח הזמנים, אוהבת שאף אחד לא יושב לי "פיזית" על הראש, אוהבת לשבת בפיג'מה ושיער אסוף למעלה מול המחשב במקום להתלבש יפה כל בוקר ולחייך לכולם.
סוף שבוע די עמוס מצפה לי, ושוב אני פועלת לפי המלצתך לנסות ולתכנן את התמודדותי עם האירועים השונים של הימים הקרובים. כרגע בעיקר מקווה שהבטן שלי תשרוד את ארוחות סוף השבוע בלי כאבים מיותרים.
סוף שבוע נפלא יקירה, מקווה שהכל בסדר אצלך. להתראות בקרוב.

כן, כן, גם אני ישנתי איזה 10 שעות וקמתי עוד יותר עייפה וכאובת גוף, אבל אני לא ממש יצאתי לבלות אתמול... אגב, אני כותבת עכשיו פשוט כי עוד אין לי כוח להתחיל לעבוד עבודה פיזית דורשת כוחות (נקיון יסודי אובססיבי עד התמוטטות כללית..), כך שלמה לא למלא את הגאפ הזה במשהו בונה וחיובי כמו לדבר אתכן, בנות מקסימות אחת-אחת?? ובינתיים המנועים שלי מתחממים להם בצירוף נס קפה חזק ומעורר במיוחד...

אז אני באמת שמחה שיצאת לבלות אתמול. את זקוקה לזה כאוויר לנשימה, ובייחוד עכשיו, כך שתפרגני את זה לעצמך כמה שיותר. כדאי גם לי לפרגן לעצמי בילויים, אבל לצערי אני לא במצב שאני יכולה ליהנות מדברים עכשיו. אולי בהמשך.

וואו! באמת כיף לך שאת נרדמת תוך שלוש דקות!! תיהני מזה, יקירה, ותעריכי את זה!!! ואולי כדאי גם לא לפתוח פה לשטן, את יודעת... בכל אופן, אתמול בלילה הייתי כ"כ עייפה וחל(ו)שה, כמו בכל ליל חמישי בעצם. אבל זה היה כבר בדרגה של כמעט תחושת חולי, כמעט כמו שמרגישים כשחולים בשפעת או משהו. ובכל זאת, הלכתי לישון בשלוש, ולא נרדמתי מהר. הבעיה אם כבר היא שבסופו של דבר נרדמתי עם המיזוג דלוק, משהו שאני מקפידה מאד לא לעשות, ולכן עכשיו חצי גוף תפוס לי ואני מרגישה כל שריר וכל פרק בגוף. טוב, מה לעשות, נו, יעבור... אשמתי.

באשר לכימיקלים ה"אהובים" עלינו כל-כך - נכון שיש לי הסתייגות מכימיקלים שונים ושאני מעדיפה להישאר "נקייה" מהם, אבל אני יודעת שלפעמים כן צריך אותם. תלוי במקרה ותלוי במצב. אבל גם אם צריך אותם, אני בעד למצות קודם כל את כל האפשרויות הטבעיות האחרות.

ולא, אני ממש לא הולכת להיבדק במעבדת שינה... סתם התבדחתי עם עצמי והשתעשעתי לי ברעיון. ממש לא בא לי שיחברו לי אלקטרודות למוח ויצפו בי בשנתי. בנוסף, רק מהלחץ אני לא אירדם שם בכלל...

בעניין המרדימים ה"טבעיים" - אז בזמנו ניסיתי והתאכזבתי מכולם. נכון שאי האמונה שלי מראש בהם גם תרמה לעניין (אני מאד מדעית בראשי, מה לעשות...), אבל בכל זאת אני חושבת שאם יש חומר פעיל אזי הוא צריך לעבוד בדיוק כמו שקורה בתרופה סטנדרטית אחרת. מה ניסיתי? ניסיתי את ה"רסקיו רמדי", ניסיתי את "רלקסין" (שמבוסס על צמח הוולריאן שלפחות ברפואה הטבעית ידוע בהשפעתו המרגיעה והמרדימה) וניסיתי גם תרכובת מיוחדת שרקחה לי הומואפתית באופן אישי. בקיצור - קשקוש-בלבוש, לפחות מבחינתי.

אני יודעת שמה שיעזור לי הוא תרופה מרדימה שגרתית (כמו "בונדורמין" וסוגיו), אבל אני לא רוצה להתחיל עם זה, כי זה פשוט הורס את כל המערכת הטבעית וגורם לתלות זוועתית - הן גופנית-פיזיולוגית והן פסיכולוגית. אבל אם יש יתרון בתרופות האלה הוא שהשינה היא נטולת חלומות. בשבילי זה יתרון, כי החלומות שלי לפעמים מזעזעים לגמרי... ובכל זאת, לא הייתי רוצה לוותר על המסע הזה לתוך התת-מודע שלי, גם אם המחיר הוא מבעית לפעמים...

ועוד לגבייך , יקירתי - אופס, נגמר לי המקום... ואני מיד ממשיכה...

אני רוצה לומר לך שהבטן שלך תוכל לשרוד כמעט בכל דבר רק אם תקשיבי לה, תתחשבי בה ותנהגי בה בעדינות. בכל זאת, התעללת בה תקופה ממושכת וזה לא צחוק. אבל אני מאמינה שתאים חיים יכולים לשקם את עצמם, כל עוד לא נגרם להם נזק בלתי הפיך.

לכן הייתי מציעה לך להיות יותר קשובה אליה. לאכול מה שבא לך בארוחת הערב, ולהקשיב. לא להגזים, וגם לא להפסיק לפני הזמן. הכל עניין של תרגול. הרי בהפרעות אכילה חל מעין ניתוק בין המצב הגופני למצב הנפשי. באנורקסיה הגוף מת מרעב אבל המוח לא רעב (למרות שבהרבה מקרים כן), ובבולמיה כמו גם באכילה כפייתית (שהיא בעצם תת-סוג של בולמיה) הבטן מתפוצצת עוד רגע קט, אבל המוח באטרף ורוצה רק עוד. לכן זה כ"כ קשה לחזור ולמצוא את האיזון, כי הכל משובש וכאילו מנותק. אבל זה אפשרי. והניתוק הזה הוא לא אמיתי כמובן, כי כל עוד את בחיים קיימים בך המנגנונים ההישרדותיים הללו, כי בלעדיהם לא היית שורדת וגם לא היית מחזיקה מעמד הרבה זמן.

זהו! תמו הרצאתי להיום... וכבר נהיה ממש מאוחר... אז אני אפנה לעיסוקיי אך לא לפני שאאחל לך -

שבת נהדרת ושתספיקי כל מה שאת רוצה!

תעשי חיים...

כרונית.