בוקר טוב קרן אור!

היום הייתי ביום "שטח" ,אז לא יכולתי להכנס לפניי לפורום..ולא מזמן חזרתי מהבריכה עם הילדים.
האמת שהחופש הזה להם עצוב להגיד אבל הוא מאסר להורים.מאוד קשה להעסיק כל היום ילדיפ עילים ועד כמה וכמה גם להתחלק עם הבעל במשמרות ,כך שכל הזמן אני בלחץ להספיק להגיע ו\או לחזור וכשאני כבר מגיעה אני ישר מתחילה לתקתק תיקים כדי ללכת כל פעם למקום אחר.ואת יודעת אחרי יום עבודה לפעמים בא לך לא לשמוע מאף אחד,ורק לשבת בשקט שעה עם עצמך,אבל אין את הפרביליגיה הזאת,כמו גם את היכולת לנוח כשאת חולה.וכן,כמה שעבודה יכולה להיות קשה לפעמים,עם ילדים זאת העבודה הכי קשה.(אם כי הכי מתגמלת...)והלוואי ויכולתי לא לעבוד בכלל לשלוח אותם לגנים ולבוא לאסוך אותם כמו בני אדם בשעה 1 ולא חלילה לאחר הבשניה,והילד כבר מעקם את האף איך אמא שלו הגיעה הכי מאוחר(קרה לי פעם אחת כשנתקעתי בפקק של תאונת דרכים ומה שעבר עליי באותו זמן,אכלתי את הלב,הגעתי לגן והוא היה לבד עם הגננת וכ"כ נעלב..לא מעניין אותו שאמא שלו נתקעה שעתיים באיזשהי תאונה איימתנית..)
בקיצור מה אגיד לך לא פשוט להיות הורה,ואני מקווה שאני עושה את חלקי כמו שצריך,כי בתקופה האחרונה אני מותשת...אבל לא נורא עוד שבוע וחוזרים לשגרה...
איזה כיף לך שאת יכולה לעבוד גם מהבית,בלי להיות בלחץ של לקום מוקדם,להתארגן ולהתקע בפקקים על הבוקר...אני בדיוק הפוך ממך...אגב,יש לנו עוד משהו משותף,גם אימי הקריבה את עצמה "למען הילדים" והפסיקה לעבוד כשאחי הגדול נולד,והיא תמיד היתה שם,אבל גם תמיד נפנפה בזה,וכאילו האשימה אותנו שבגללנו היא לא עובדת,כשמתחת לאף צמחה לה הפרעת האכילה שלי..
נראה לי שכל העניין זה להיות קשובים לילדים,הפונקציה של הזמן פחות חשובה.
טוב שלי,אלך לקרוא עוד שרשורים,ותספרו לי על סיפורים נוספים,עד שאגיע אליהם יקח לי עוד המון זמן...ערב מקסים,קרן אור.אגב,תשאלי שאלות על ויטמינים חופשי יקירתי.

אין מי שיאמר לך שאתה פועל נכון, אין מי שיחלק לך ציונים, או בונוסים, או יאמר לך שאת מוכשרת ומצוינת וראויה לקידום או העלאה בשכר... רק את יכולה להעריך את פעולותייך והתנהגותך, ואנחנו הרי השופטות המחמירות ביותר בעולם. אין ספר הדרכה יעיל באמת, ואת חייבת לסמוך על האינטואיציות שלך ועל תפיסת עולמך ולאלתר כל הזמן. זו ללא ספק העבודה התובענית והמורכבת ביותר. אבל אני בטוחה שחיבוק וחיוך של ילד כששבת הביתה סוף סוף הוא גמול נפלא יותר מכל שכר או קידום.
וכמו שנדמה לי שכתבתי לך, כבר כמה ימים שאני רואה אמהות הרוסות מעייפות סביבי, מנסות לשעשע את הילדים בימים האחרונים של החופש... שלא לדבר על אבות שבכלל לא מבינים איך זה קרה להם...
אבל גם בלי להכיר אותך (בעולם האמיתי), אומר שוב שאני בטוחה שאת אם נפלאה. כי רק מקריאה של שתיים שלוש הודעות שלך מרגישים את החום, האהבה והדאגה שיש לך כלפי העולם כולו, אז וודאי שילדייך מקבלים המון, גם אם זה מחמש אחר הצהריים ולא מאחת.
ואת יודעת, ילדים גדלים, ומהר, ועוד כמה שנים יהיו להם חיים מלאים כל כך, עם חברים וחוגים ותחביבים. ואז הם באמת לא זקוקים לך כל כך הרבה שעות, אלא זקוקים לאם אינטליגנטית עם ניסיון חיים וחיים משלה.
ואם גם את גדלת עם אם שלא עובדת אז את וודאי יודעת שזה לאו דווקא ייתרון. כמו שכתבת, למרות שאמך היתה שם כדי לטפל ולהזין ולחנך, את את המרד שלך עשית - ופגעת בעיקר בעצמך. וברור שתחושת התיסכול של האם פוגעת בילדים נואשות. (אמא שלי לא בחרה להקריב עבורנו, אבל אכתוב לך על זה במייל).
אז גם כאן חלקי לעצמך כמה מחמאות וחיזוקים, אני יודעת שאמהות ורגשי אשם הולכים יד ביד, אך נסי להפיג אותם קצת...
לילה טוב יקירה, מחר אציג את דילמת הויטמינים שלי!