שירה,תקווה,מאיה ושירן

אני כותבת עכשיו והידיים שלי רועדות.. כבר שלושה ימים שאני בוכה, ועכשיו דיברתי עם אבא שלי ואני לא מצליחה לעצור את הדמעות..
ביום שבת שהיה, ניפגשנו עם המשפחה... וגם שתי האחיות שלי היו שם (אחיות מנישואים קודמים של אבא)...שתיהן גדולות ממני, אחת יותר גדולה מהשנייה. לשתיהן היו בעיות אכילה עם השנים... האחות הגדולה יותר מדברת איתי (בערך) והשנייה מתעלמת ממני ומכולם לחלוטין.
ברגע שראיתי את אחותי (זאת שלא מדברת איתי בכלל) לא יכולתי לנשום. אני רואה אותה אולי פעם בחצי שנה, והיא ירדה אולי 20 ומשהו קילו מאז הפעם האחרונה שראיתי אותה. היא בערך בגובה שלי ובהערכה גסה שוקלת סביבות 43. היא כ"כ רזה. כל מה שיכולתי לחשוב זה, עד כמה הרזון הזה יפה, מדהים, כמה הייתי נותנת כדי להיראות כך... כמה חבל ש"עצרו" אותי בירידה במשקל, ושלא הגעתי למשקל הזה... מאז לא הפסקתי לבכות. אני מקנאת בה כ"כ. ואני כועסת על עצמי שהמוח המעוות שלי חושב שהרזון החולני הזה הוא יפה. ואני שונאת את עצמי על זה שעכשיו אני שמנה. והדמעות ממשיכות לזלוג

ואבא עכשיו בא לדבר איתי, ואמר לי שמאז שהוא ראה אותה הוא לא רגוע... הוא כמעט בכה כשהוא דיבר איתי... הוא אמר שהיא הולכת למות... שהוא מנסה עכשיו להציל אותה, לאשפז אותה איפשהו. הוא אמר לי שהוא לא יעמוד בזה אם הוא יאבד גם אותי למחלה הזאת... הוא אמר לי שאם אני רוצה להרוג אותו אז שאני אדרדר את עצמי כמוה. הוא אמר לי שהוא רואה שעכשיו אני במצב לא טוב...
אני כל כך מפחדת שהיא תמות.. אין לי בכלל קשר איתה כבר למעלה מ-10 שנים, אבל היא עדיין אחותי... וכ"כ כואב לי על אבא שלי... הוא עבר כ"כ הרבה בחיים, והוא אף פעם לא מתרגש או בוכה אבל עכשיו מעורער.אני פוחדת עליו. ואני כועסת עליה. ואין לי כוח כבר להתמודד עם זה.
הייתי היום אצל הדיאטנית, וסיפרתי לה מה קורה. היא אמרה שאני חייבת לשמור על עצמי, כי המחיר של הרזון של אחותי ובכלל הוא מחיר בריאותי שלא לדבר על מחיר נפשי.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי!.
וחוצמזה-
מה שלומך?
קראתי שאת אחרי הקרנה... איך את מרגישה? אני מקווה שיותר טוב...
שירה

הדינימקה בין שני הקולות שאת שומעת בתוכך וניסיון התחזקות הקול שאומר לך ש"רזון קיצוני הוא יפה" היא מובנת אך יחד עם זאת חשוב לדעת ולהבין שאלו הם קולות המחלה ולהכנע להם אומר שאת משרתת את המקום החולה הזה.
אז אחותך שוקלת 43 אז מה??הסתכלי עליה -היא מאושרת יותר??קרוב לוודאי שלא,נכון??היא סובלת ושתינו יודעות עד כמה,זה מה שאת רוצה בשביל עצמך??
היכן שירה שלומדת כדי להתקדם בחיים??היכן שירה האמיתית שיש לה הרבה יותר לממש ולגלות מעבר לשני ספרות שלא אומרות כלום??
הכוח האמיתי ,שירה,הוא להילחם "בשדים שבתוכנו" ולא להכנע להם ובכך לוותר על עצמנו,החלומות שלנו,מה שאנחנו רצינו אי פעם להיות.ובכך את היא המנצחת כאן,ולא אחותך.הרי מה צופן לה העתיד כרגע?עוד אשפוז??עוד התרסקות??במוקדם או במאוחר(ואני רוצה לקוות שבמוקדם) היא תבין כמה אין מנוס מלטפל בעצמה.כמה שנים היא מבזבזת על...כלום.
ואבא שלך-אני מברכת על הרצון הכנה שלו לעזור לאחותך ויחד עם זאת,נשמע שהוא מאוד אוהב אותך ודואג לך ורק רוצה שתהיי בריאה.זה לא מנוגד למה שאת רוצה בשביל עצמך,לא??אז למה לא לתת לו להרגיש שאת בוגרת ויודעת (בניגוד לאחותך) לשלוט באמת על חייך ולא שהם שולטים בך.
יקרה,אני מבינה שזה קשה,ועד כמה וכמה שזאת אחותך,ואני שמחה שאת מסוגלת לתת לרגשות האלו מקום בטיפול ולהתמודד עם מה שהם מעלים.
עוד כמה ימים הכול יעלם,הרגשות שסוערות כרגע ירגעו,ואת תמשיכי להתמודד עם עצמך למען עצמך.כי זה מה שבאמת חשוב.
אני רוצה לקוות שהזמן שחלף עשה קצת את שלו,ואני כאן למקרה שתרצי להמשיך ולשתף,
שלך,
קרן אור.

אני כ"כ מבינה אותך!
אני רוצה לספר לך שגם לי יש אחות שסבלה בעברה מאנורקסיה ועד היום נשארו לה חלק מהתסמינים והמחשבות שמאפיינות הפרעת אכילה..
אני רואה את זה לפי השאלות שהיא שואלת אותי על קל' לפעמים ובכלל שאלות על תזונה והרכבים..
אני מבינה שגם לה יש איזושהיא בעיה אפילו שהיא לא מודה בכך..
למרות שהיא במצב הרבה יותר טוב ממני מבחינת התקדמות המחלה משום שאצלה יש ספונטניות רבה באכילה מה שלא קורה אצלי..
כך לפחות אני חושבת..

כמו כן לאחרונה מאז לידת בתה הקטנה היא רזתה המון..היא כבר בתת משקל והתירוץ שלה הוא שהיא לא מספיקה לאכול, שאין לה זמן בגלל הטיפול בילדים..וכו'..
ואני רואה שהיא כן אוכלת אבל גם רואים שזה לא מספיק עבורה אחרת לא הייתה נראית כך..רזה וכחושה.

ואני כל הזמן מסתכלת עליה וחושבת לפעמים: "איזה כיף לה שהיא ככה רזה.. שאין לה בטן בולטת כמו שלי יש"..ומצד שני הקול הבריא שלי חושב בו זמנית: "היא נראית ממש נורא עם הרזון הזה! כל בגד נראה עליה כמו סחבה זה ממש לא יפה ולא מושך"..
ובשורה התחתונה שירה- אני חושבת שהקול הבריא שלי צודק.! זה באמת לא יפה להיראות כך ..יש משהו חולה ברזון הזה..אני לפעמים מופתעת מכך שהבגדים פתאום יושבים עלי בצורה יפה ולא נופלים כמו פעם..

אני יודעת שאת כרגע לא רואה את החסרונות של הרזון הזה אבל אני בטוחה שיגיע שלב שאת תביני זאת לבד.. מה גם שהשבוע היא סיפרה לי שיש לה נשירת שיער מוגברת ובלב שלי אמרתי לעצמי: "זה בגלל שהיא לא אוכלת כמו שצריך.. אני לא מקנאה בה"..
אני יודעת עכשיו שמאז שחזרתי לאכול אני יכולה לומר תודה לה' שהשיער שלי חזר אלי! הוא היה נושר לי בהתחלה ממש בגושים.. זה היה מפחיד..
ואני עדיין נדהמת כל פעם מחדש לראות שהנשירה הזו פשוט נפסקה..בזכות האוכל..

הרזון הזה לא מסב אושר בסופו של דבר..וחוץ מזה אל תשכחי שהמחלה הזו בסופו של דבר לא משאירה אותך רזה אלא מעלה אותך במשקל! רק שימי לב איזה פרדוקס זה.
מי כמוך יודעת שברגע שחוזרים לאכול הגוף אוגר שומן ומזון וקשה מאוד לקבל את זה..כל הגוף משתבש, שלא לדבר על הנזק הנפשי העצום!!

שירה, אין לך מה לקנא באחותך.. להיפך..היא צריכה לקנא בך שאת מקפידה לאכול ושאת מתקדמת לעבר החלמה והבראה!

תחשבי על זה. את לא רוצה להיות כמוה.. חולה כל חייך.
יש לך חלומות ושאיפות להגשים בדרך, לא כך?
שירן.

אני מצטערת שלקח לי הרבה זמן להשיב לכן... הייתה לי מתכונת ענקית בתולדות האומנות...

קרן אור- אני יודעת שהיא לא מאושרת אני יודעת שהיא לא בריאה. את כל הדברים הללו אני יודעת מבחינה רציונלית והגיונית, אבל הקול החולה מסרב לשמוע. בהתחלה במשך יומיים לא הפסקתי לבכות.. הייתי מזועזעת, מבולבלת, הקנאה שרפה אותי מבפנים ובמיוחד- תחושת כישלון עצומה אחזה בי. אני תופסת את העלייה שלי במשקל ככישלון, לא הייתי מספיק חזקה, לא היה לי אומץ, נכנעתי. ולא משנה כמה אימא שלי והדיאטנית אומרים לי שההפך הוא הנכון, אני פשוט לא מסוגלת לראות זאת. כרגע, לשתי הספרות האלו יש השפעה כמעט הרסנית עליי, לפעמים אני מרגישה ש"אין" שירה- יש רק משקל או לחילופין יש רק לימודים. אני מאבדת את עצמי בכל זה.
איך את מרגישה? אני מקווה שבכל יום שעובר את מתחזקת!.
איך עבר עלייך סוף השבוע?

שירן- קודם כל אני רוצה להגדי לך כמה שמחתי לקרוא שיצאת לדייט עם בחור. למרות שהתאכזבת ממנו, אני חושבת שההתנסות הזאת הייתה טובה, ומשמח אותי שהיא העלתה לך את הבטחון העצמי!!
בנוגע להוצאת מוצרי דיאט- כל הכבוד! זהו צעד חשוב. אני זוכרת כמה לי היה קשה לוותר עליהם...
גם אם את מרגישה שאת לא צתקדת, חישבי על ההתקדמות העצומה שעשית עד היום!
דרך אגב, לא ידעתי שאחותך הייתה חולה. את חושבת שהייתה לכך השפעה עלייך ועל התפתחות ה"א שלך?.
לפעמים, אני חושבת שאין עתיד. שאין לי חלומות ושאיפות. זה מעין בור שחור כזה שאני לא יודעת לצאת ממנו. אני פשוט לא רואה דרך מוצא.
איך עבר עלייך סוף השבוע? מה שלומך חוצמזה?


שירה

תודה על החיזוקים. עשה לי ממש טוב לקרוא את זה :)

בנוגע למקרה עם אחותי- הפרעת האכילה שלה החלה כשהיא הייתה בגילי פחות או יותר..אז הייתי ילדה קטנה בת 10 ולא ידעתי בכלל מהי הפרעת אכילה ..היו לי יחסים שלווים לגמרי עם האוכל..
התפתחות ההפרעה שלי לא קשורה בה.. האנורקסיה שלי התפרצה בעקבות מצוקה מאוד קשה שעברתי בשירות הלאומי..

בעניין זה שאת אומרת שאין לך חלומות ושאיפות, אני כ"כ מבינה ומזדהה עם זה..עד לא מזמן גם אני הרגשתי כמוך..שאין שירן..יש אוכל ואת ההתעסקות בו.. יש משקל ויש אובססיה אליו..ואיך לא- יש דיכאון.

"שכחתי" לגמרי מהחלומות ומהשאיפות שלי, "שכחתי" שמתחת לכל זה יש את הזהות שלי שעוד קיימת ורוצה להתפרץ החוצה..והיא שם..ולאט לאט אני מגלה את עצמי מחדש.. לאט לאט אני נזכרת בשירן של פעם שאהבה לצחוק, ואהבה לדבר עם אנשים ולתקשר.. לא שירן המתה שהמחלה הזו הפכה אותי להיות..

ואני בטוחה שגם אצלך זה ככה.. המחלה הזו היא לא את! אפילו אם את חושבת שכן.

והנה עכשיו את מסיימת את לימודייך והצבא מחכה לך בפתח ועוד הרבה חוויות ושאיפות שרק קוראים לשירה שתתחיל להגשים אותם.

הכל נמצא שם שירה.. הכל מחכה רק לך..שתתקדמי קדימה..שתראי מעבר ..
מה מצבך מבחינת האוכל והתפריט כרגע? את מצליחה לאכול בצורה מסודרת?

חשבת פעם להפסיק להישקל לגמרי? אני יודעת שזה נשמע לך כמו משהו בלתי אפשרי שלעולם לא תצליחי לעשות אבל יצא לך לחשוב על זה פעם? על השחרור וההקלה שזה יביא עימו? ואני אומרת לך את זה מניסיון.. אני כ"כ שמחה שאני לא נשקלת יותר..שאני לא נותנת לכמה גרמים להרוס לי את המצב רוח.. זה שחרור עצום!

אני זוכרת שאמרת שמשקלך כבר התייצב לכן אני מציעה לך את זה..אם המשקל כבר לא עולה ונשאר אותו הדבר אני לא רואה סיבה למה להמשיך עם זה.

חישבי על זה.

שירן

על אף שאני מבינה אותך ואין לי ספק שזה קשה מאוד,קולות המחלה מדברות מגרונך וחשוב לשים לב לזה כדי למנוע נסיגה.
את בדרך הנכונה יקירה.אל תתני למשהו או למישהו לקלקל זאת.שתינו יודעות שגם אם תשקלי פחות זה לא יהפוך את החיים למאושרים יותר עבורך,נכון??הדגש צריך להיות בלפתור דברים מהייסוד,להבין את הפרשנויות שאת נותנת לחיים,כי רק מתוך כך תצליחי להבין שהמשקל הוא כלום בחיים,ועלייה או ירידה של קילו,היא חסרת משמעות אמיתית.

ואני כאן תמיד כדי לשמוע אותך ולעזור לך לראות כמה מדהימה את ללא קשר למראה החיצוני שלך.
מתוך הקושי הזה אני מקווה שתלמדי למצוא את עצמך ולהבין ששלמות היא להכיר ביתרונות שלנו אבל גם לחיות לצד החסרונות בשלום. זה נקרא להיות אנושי.

שלך,
קרן אור.