קרן אור היקרה שלי

אני אכתוב לך בהמשכים כי אני רואה שזו הדרך היחידה שתאפשר לי לשלוח לך.

הייתה התקדמות עצומה במצב הנפשי שלי לאחרונה.. הכרתי בחור חדש והופתעתי לגלות שאני פתאום כן מצליחה לתקשר עם אנשים, כן מצליחה לשוחח איתו בטלפון <זוכרת שסיפרתי לך שבגלל הדיכאון אין לי אנרגיה אפילו להרים את הטלפון??> וכן אפילו מצליחה לצאת איתו לדייט.
לצערי הדייט היה רחוק מאוד ממה שחשבתי..הבחור עשה רושם ממש רע..לא התנהג בגלל בכבוד מהבחינה הזו שאפילו בחזור לא התעקש ללוות אותי הבייתה בשעה מאוחרת..
והיו עוד הרבה דברים שלא מצאו חן בעיניי ובסיום הערב אמרתי לו בטלפון בצורה יפה שאני לא מעוניינת..

אומנם זאת לא הייתה חוויה כזו נעימה..בלשון המעטה..היה לי קשה מאוד להכניס אוכל לפה כל השבוע שהכרתי אותו משום שהייתי מלווה בהמון חרדה והתרגשות! אבל לשמחתי התיאבון חזר אלי :) ואני ממשיכה להקפיד על אכילה מסודרת..
מה שכן, אני גאה בעצמי על הצעד הזה.. כי זה הוכיח לי הרבה על עצמי.. זה הוכיח לי שמאחורי כל הדיכאון הזה יש שירן אחרת. שירן חיה! שמתקשרת, שאוהבת לצחוק, שאוהבת לדבר, שיש לה מה לומר.. לא שירן אילמת, גוססת ומתה כמו שהרגשתי תקופה ארוכה בגלל המחלה.
ההתנסות הזו עוררה אותי..את הזהות שהמחלה הסתירה מתחת להרבה שכבות של הגנה.

כמו שאת יכולה להבין, ההתנסות הזו עשתה לי יותר טוב מאשר רע והעלתה לי המון את הביטחון העצמי..
שאני כן יכולה לתת מעצמי וכן יכולה להיות בקשר זוגי אם ארצה.
מה שכן יש הרבה פעמים בהם הדיכאון הזה מנסה להשתלט עלי. ברגעים שקשה לי או שיש איזושהיא בעיה חיצונית הוא מנסה "להרעיל" אותי וכאילו להוכיח לי שהכל באמת שחור..
אבל אני מצליחה לעלות ולתפוש את המחשבות האלה מהר מאוד.. אני נזהרת שלא ליפול לתוך המערבולת הזו שוב פעם..
טוב לי פתאום שאני מצליחה לראות גם את הצד השני של הדברים ולא רק צד אחד.

מבחינת המחלה, יש התקדמויות רציניות ויש גם כמה "עצירות במקום" נקרא לזה ככה. אני שמחה לומר לך שהחלטתי להפסיק לחלוטין על כל מאכלי הדיאט האלה שהפכו להיות "נציגי" המחלה שלי במוקדם מאוד..החלטתי להשאיר את כל המאכלים האלה מאחור ולעבור לאכול רגיל.. כמו בן אדם רגיל שלא זקוק לדיאטה..אחרי הכל כל ה-0% האלה רק קיבעו את התחושות של המחלה שאני מנסה כ"כ חזק להיפטר מהם.

ויש גם כמה עצירות במקום..יש עוד תסמינים וקולות ששובים אותי באיומיהם..וזה מאכזב אותי מאוד..לפעמים אני לא רואה את עצמי מגיעה למקום בו הם כבר לא משפיעים עלי! זה נראה לי משימה בלתי אפשרית כמעט..
אני כל הזמן חושבת- איך אפשר? הרי זה כ"כ מפחיד לפעמים לא להקשיב להם.. לא לעשות את מה שהם אומרים לי..

איך את הצלחת לא להקשיב להם יותר בכלל?
שירן

כל הכבוד לך! אני דווקא חושבת שאת מצליחה להוכיח לעצמך כמה את חזקה וכמה את ממש לא מוותרת לקולות,אלא נלחמת בהם בהצלחה רבה!! וזה מה שחשוב.אני מאמינה שהקולות הללו ילוו אותנו לא מעט זמן,ואולי גם ינסו "להרים ראש" מידי כמה זמן,אבל זה בסדר.כי מה שחשוב הוא שנבין שזה תקין וכל מה שמשנה הוא אופן ודרך ההתמודדות שלנו איתם.
ולגביי הבחור שהכרת- שמחתי מאוד לשמוע שכן נתת לזה צ'אנס אבל שמחתי עוד יותר לקרוא מבין השורות ששירן היום יודעת מה היא צריכה ומה עושה לה טוב ולא מוכנה להשאר או להמשיך מערכת יחסים רק "בשביל לצאת".אני רואה בצעד זה המון כוח! שאפו יקרה.
ואני בטוחה שאם רק תאפשרי לעצמך את תגלי כמה אנשים רוצים בך.כך זה עובד.ולך יש הרבה לתת ואת עם הזמן תגלי את זה.

שלך,
קרן אור.