בוקר טוב נפלאות שלי!!!!!!!!!!!!!

וכל מי שתתצטרף בהמשך...
כמה טוב לשמוע שאת מרגישה היטב ובמצב רוח מרומם. האם יש סיבה למצב הרוח הנפלא הזה או פשוט קמת על צד ימין? (-:
או השינה המתוקה אליה נפלת אתמול?
בכל מקרה, מקווה שאופטימיות ושמחה ישארו איתך ימים רבים.
עצוב לקרוא על חברות כאלו, כמו החברה לשעבר עליה כתבת והסיפור הדי דומה של קרן אור. אני לא מסוגלת להבין איך משהו יכול להתנהג כך אחרי שקיבל כל כך הרבה אהבה ודאגה.
לשמחתי לא חוויתי שום עלבון או בגידה דומה מחברות, אך האמת היא שהציפיות שלי מהן די ריאליות. האנשים היחידים מהם אני מצפה לתמיכה ואהבה בכל מצב הם המשפחה שלי ובן זוגי.
ואם כבר אנו דנות בחברות טובה, אני מתמודדת כרגע עם מצב קצת הפוך. יש לי חבר וותיק, יקר ואהוב מאד שמעולם לא היה במצב נפשי יציב במיוחד, אפשר לומר שהוא לוקה בדיכאון תמידי. יש לו תקופות טובות יותר וטובות פחות, כרגע הוא באחת מהתקופות הרעות. אני חלק מ"מערך התמיכה" שלו שהוא די מצומצם. הוא מרגיש שמעט מאד אנשים מסוגלים להבין אותו, למרות שיש לו לא מעט חברים, והאמת היא שכל מה שהוא מבקש בדרך כלל זו הקשבה והבנה. לא יותר מזה. גם כשאני מנסה לעזור לו יותר הוא דוחה את ההצעות. בכל אופן, בשבוע האחרון הוא ממש קורא לעזרה. אני עושה כל מה שביכולתי, אם זה לרוץ לפגוש אותו או לנהל איתו שיחות טלפון ארוכות בלילה (למורת רוחו של החבר. לא קנאה, פשוט הסתייגות מהאדם עצמו). ואין צורך לומר כאן שבזמן האחרון קשה לי כל כך עם עצמי, כך שאני בקושי מוצאת כוחות לאנשים אחרים.
אבל אני לא מוכנה לוותר, וגם לא לדחות אותו, וגם לא מצפה שיבין שקשה לי עכשיו. כרגע הוא מרוכז מידי בעצמו... אין לי הרבה חברים/ות קרובים ואלו שיש יקרים לי מידי כדי לשים אותם בצד שהם זקוקים לי.
וכשקראתי את הסיפורים שלכן הבנתי שאני עושה את הדבר הנכון. גם אם אני עוברת תהליך קשה עכשיו, אני לא יכולה להשאיר אותו לבד. גם אם יש לי "תרוץ מושלם", הוא לא יוכל לסלוח לי לעולם ואני לא אסלח לעצמי.
טוב נו, רק אושר ובריאות לכולנו...

קודם כל אני מאוד שמחה שלא חווית בגידה ועלבון מסוג זה.

כיום אני ריאלית ויודעת בדיוק ממי לצפות מה, אך אז לפני שנים...כנראה שמאוד רציתי שיהיו שם לצידי, כמו שאני הייתי לצידם..

אני, כמוך, הייתי עושה ככל יכולתי, לעזור לאותו חבר. כי זו אני. לא יכולה לשים כאב של אחרים בצד. אני תמיד חייבת לנסות לעזור. ולכם אני מבינה אותך מאוד. מקווה שמצבו ישתפר... ותוכלי להתפנות לטפל בעצמך כראוי.

אגב, הייתה תקופה שלקחתי את המולטי ויטמין של GNC כשהייתי שלד מהלך, קרובה למוות, וחשבתי בשיא האירוניה, שזה מה שירפא אותי, אם אני לא אוכלת כלום..מגוחך!!

טוב יקירה. המשך יום נעים.
ביי מתוקה.
בלונדי.

גם אני לקחתי תקופה קצרה, עד שקראתי איפהשהו שתוספי מזון לא נספגים בגוף ללא מזון... חשבתי שלפחות לשיער ולציפורניים זה יעזור.
אבל כעת, שאני אוכלת כמו שצריך, יש סיכוי שמשהו יתווסף לו ושווה לנסות.
אני גם לא מאמינה בהם כאמצעי להגברת אנרגיה או משהו כזה, פשוט ניסיון להשלים קצת חוסרים.
להתראות יקירה!

לילה טוב! מקווה שאת חורפת להנאתך... מתוקה, זה באמת כואב מאד לגלות את הפרצוף האמיתי של ה"חברות" שלנו. אבל באמת - רק כשקורים מקרים כאלה את מבינה ויודעת מי חברה שלך ומי לא. ובואי נחשוב על זה רגע: מה היה עדיף - להחזיק קשרים עם "חברות" כדי לדעת שכאילו יש לך חוג חברתי נרחב, או לא להשקיע בקשר שהוא בעצם צבוע ולא אמיתי? אני חושבת שהתשובה ברורה. אבל אין ספק - תמיד כואב לגלות ולהיפגע. גם אני נפגעתי מה"חברות" שלי, ובייחוד משתיים מהן. אני מטבעי אדם חשדן שלא ממהר לבטוח באנשים, כך שבקטע הזה לא ממש השתניתי, אלא רק נעשיתי קשה יותר.

היום אני יודעת שיש לי רק חברת אמת אחת, והיא באמת יקרה לי מאד. אבל מצד שני, אם היא תפגע בי אמנם זה יכאב לי, אבל אני לא אתמוטט, כי חיי לימדוני שהרקמה האנושית היא אכזבה אחת גדולה. חשבתי עם עצמי - אולי אני זאת שלא בסדר בעצם? אולי אני זו שמצפה ליותר מדי? לא יודעת. אני רק יודעת שאני טיפוס שמעניק מכל הלב למי שיקר לי, ואני לא יכולה לנהוג אחרת. בואי נאמר שאני לא הייתי יכולה לנהוג כפי ש"חברותיי" נהגו. בחיים לא. והידיעה הזו מספיקה לי ובעצם עונה לי על השאלה.

באשר לגברים - גם לי אין בעיה לתקשר אתם, כי בבסיסם הם פשוטי מחשבה (כמוני) ולא תחמנים כמו הנשים (וסליחה מראש). אבל הבעיה אתם היא שתמיד יהיה איזשהו מתח, וזה קטע שפוגם בכל העסק.

לסיכום, בלונדינה - אני מאחלת לך, לנו, שנשנה את דעתנו בנדון ושלא נתאכזב יותר. יש גם כאלו שהן בסדר... צריך רק למצוא אותן. אני חשה שהאנטי שלך נעוץ אי שם בילדות בקיבוץ, וזה די מובן לי. לו אני הייתי גדלה בקיבוץ, אני חוששת שהייתי אפילו "הולכת".... מי יודע? גם ככה היה לי קשה והיו לי קשיים חברתיים, אז בכלל... בכל אופן, היום יש לך הרבה במה להתנחם, וזה פשוט נפלא לחשוב על ההבדל העצום במצבך בין אז להיום. אני חושבת שזה מקור עידוד לא קטן.

יקירתי, שיהיה לך ליל מנוחה ורגיעה!

תיהני ממזג-האוויר הקריר והנעים שם! לנו צופים פה יומיים "גיהנומיים" לחלוטין...

נשיקות,

כרונית.