המשך 4 איאפשר לשלוח נורמלי

כמו תמיד,שמחה לשמוע שמצבך הולך ומשתפר מיום ליום ושאת נותנת את עצמך בטיפול,על אף שזה וודאי לא פשוט עבורך.
יקרה,את לא חיילת,וקצת מטריד אותי שאת מרגישה כך.זה נכון שבי"ח מתווה את הטיפול שלך,מתוך מה שנכון עבורך,אבל אין כאן איזשהו מבצע שברגע שיסתיים את "תשוחררי".ולכן חשוב בדיוק בנקודה הזאת שהמשקל מתחיל להתייצב,כן לתת מענה נפשי כדי שתוכלי כשתשתחררי להתמיד ולהמשיך לטפל ולדאוג לעצמך.ואני מקווה שאת מעלה את הרגשות האלו בטיפול.

יקרה,אני איתך.מרגישה את המאבק ובטוחה בניצחון .
קרן אור.

מיליוני תודות. אין לך מושג כמה עודדת אותי. ..
עכשיו אני הולכת עם הרגשה בראש שאני לא חיילת וזה הרבה יותר קל ונוח. אני יודעת למה הרגשתי כך-
המושג הזה נחרט בראשי כי אני עסוקה הרבה בלחשוב על גיוסם של חברי...המציאות הזו שאני לא אהיה חיילת עושה אותי שונה וממורמרת:-(
במיוחד שאני מרגישה חיילת מדומה כמו שכתבתי ... ומעכשיו אני אסלק זאת מליבי כי באמת שאני לא חיילת לבית חולים למרות שאני מתנהגת ככה...אלא אני חיילת של עצמי למען החיים.
שנה הבאה אני אעשה כנראה שירות לאומי.מה את אומרת?
איך את מרגישה יקרה?

שמחה שעודדתי אותך.
את יודעת,אין לך מה להרגיש רע שכל חברייך מתגייסים כי המלחמה האמיתית היא בחיים.וכשאת תנצחי(וזה יקרה גם אם קשה לך להאמין) את תסיימי את צבא החיים בהצטיינות.
אבל חשוב כרגע להתמקד בהחלמה האמיתית שלך,כל השאר יחכה.גם שירות לאומי.(ואגב,אני עשיתי שירות לאומי עם ילד עם תסמונת דאון ותאמיני לי,זה עלה עשרות מונים על תפקידים אחרים שחברות שלי עשו בצבא).

אבל שוב-כרגע להתמקד אך ורק בטיפול.רק הוא יפתח לך את האופציות בעתיד לבחור מבין אופציות רבות,ולא שמשהו יבחר בשבילך...
קרן אור.

תודה רבה מדהימה שלי על כל המילים החמות והמעודדות. אין עלייך.
מה הייתי עושה בלעדייכן??? הפורום שלך הוא הגלגל הצלה שלי.
קרן אור מתוקה, איך את מרגישה? יש שיפור בבריאות?
אני חושבת עלייך הרבה ודואגת.
אוהבת אותך
נטע