נטע מתוקה בוקר אור!

דניאל נשמה!
מה שלומך???
את גיבורה. אני גאה בך. אולי תספרי קצת על עצמך???
אני אני כמעט בת 19! בגוף של ילדה בת 9
אני לא עושה צבא-הגוף שלי לא מאפשר זאת...זה מתסכל וקשה לראות את כל הכיתה יוצאת לגיוס ורק את...נשארת בחוץ:-(
ואת בת כמה? ואני סובלת מאנוריקסיה שנתיים. ממה את סובלת יקרה? .
כן, אני עדיין מאושפזת בכפיה.לאחרונה אני מקבלת חופשים וזה כבר סימן טוב והתקדמות:-)
יש בעיה בפורום.ניסיתי לענות לך יום שישי בערב ולא הצלחתי אחכ ניסיתי בבוקר של יום שבת ושוב לא הצלחתי. גם אמש עד שהצלחתי...האם גם לך יש בעיה לשלוח הודעות???
אוהבת אותכן
נטע

כן גם לי יש בעיה בשליחת ההודעות!וזה לא הפעם הראשונה..למשל עכשיו כתבתי לך מלאאאא!וזה לא שלח=\אז אני כבר אנסה שוב יקרה..

נטע מתוקה..קודם כול עצם המודעות שלך אמרת בת 19 עם גוף של בת 9..זה מראה שאת מבינה ואפילו לא רוצה ליהיות ולהשאר במצב הזה שהמחלה הובילה אותך..ועצם זה שאת בטיפול..אפילו שיש את כל הקושי את נלחמת..את לוחמת..ואת בדרך אל האושר!(:אני מבטיחה לך(:

לגבי זה שלא מאפשרים לך לעשות צבא..אני ממליצה לך לראות את זה ככה...וזה באמת נכון אבל..אז נכון..האנורקסיה גרמה לך להפסיד המון..את עצמך..אבל בוא ניתמקד כרגע בזה..בצבא..הנה הפסד..אבל נורא זה לא..כייוון שאולם הפסדת משהו אחד..אבל לפני שנתת לאנורקסיה להוביל את עצמך להפסיד את עצמך!!את כרגע נלחמת ובדרך הנכונה!!ואז שהאנורקסיה לא תיהיה חלק ממך..כול שהפסדת..ישוב..ורק תקבלי ותתקדמי כיפליים!!את תיראי!=)

ולגבי עצמי..אספר לך..בתחילה חששתי ולא הייתי כנה כאן בפורום כי פחדתי להיחשף=\היתביישתי והרגשתי שלא בנוח..אבל כעת אני רואה את החום שצף פה בפורום..ומרגישה איתכן בטוחה..את כמעט בגילי(:אני בת 20..וסובלת מבולימיה לא מעט שנים:(..ובדיוק כמוך..רוצה ליהיות כמו כולם..לא ליהיות שונה..ואני נלחמת כבר הרבה זמן לנצח את השחור שבי..וקשה מאוד..אבל אני מתפללת ליהיות מאושרת!

ולפני שאסיים אני חייבת לציין בפניך..שאפילו שאני לא מכירה אותך..אני ישר מזהה אותך..אני מזהה את נטע כאדם חם..אוהב..עם נתינה..לב טוב(רואים את זה בכתיבה החמה שלך)והלב היקר שלך יוביל אותך למקום בריא עבורך!מחכה לשמוע ממך..שלך...דניאל.

את פשוט מלאך...
ואו. את לא יודעת איזה עדוד נתת לי איזה תמיכה ואיזה מילים חמות ומרגיעות. אין עלייך!!!בזכותך אצליח להרדם הלילה...
השעה כבר מאוחרת כמו שאת רואה...ואני לא נרדמת.אני בתוך המיטה מכוסה בשמיכה ,מתגעגעת לאבא ואמא, מתגעגעת למיטה שלי ולחדר שלי. הלילה ירדו לי הרבה דמעות, מה שלא קרה הרבה זמן. עד שפתחתי את המחשב והתחלתי להתעודד ממכן בנות יקרות...
אני כל הזמן מפחדת מאיזה "שוטר" שיפלוש לי לחדר אין פה שוטרים אבל יש פה רופאים אחיות ומפקדים ..אה וגם יש פה מאבטחים לפעמים.במקרים ממש ממש ממש לא נעימים.
אני מדמיינת את עצמי חוזרת הביתה כבר, אני ככ מחכה ליום הזה איזה מוזר זה יהיה שאין לך מצלמה בכל 2 סנטימטר שאת הולכת שאין לך אנשים שעומדים לך על הראש.כלומר שומרי ראש..שאין לך שותף בחדר. יש מזלגות במטבח. ויש חלונות בסלון יש לך מפתח לדלת ואתה לא נעול באיזה מחלקה פסיכיאטרית. ...

דניאל מתוקה. אני שמחה שאת פתוחה איתנו, תרגישי חופשי. תרגישי בבית הרי אנחנו כולנו משפחה אחת!
מה את עושה שנה הבאה?
אוהבת אותך
נטע

גרמת לי לחייך..עצם זה שגרמתי לך להרגיש יותר טוב(:
ובאמת את תיראי שאת תיהי מאושרת..ותיזכי בכול כך הרבה דברים טובים בחייך!
החזיקי מעמד יקרה..עוד קצת..ובקרוב תשובי הביתה..תפרטיות שלך..אבל מה שהכי חשוב..זה לחיים בריאים ונכונים עבורך!(:ולשאלתך מה אני עושה שנה הבאה?אממ..ממש לא יודעת..אני בנתיים עובדת פה עובדת שם..ובעיקר מתוסבכת בגלל הפרעת האכילה..שהלוואי שהיתה מניחה לי כבר
אוהבת - דניאל .

מה שלומך חמודה? שמחתי מאוד לשמוע ממך, ואני עוד יותר שמחה לשמוע שאת מתקדמת יותר ויותר בטיפול, איך הולך יש באמת משהו חדש שאת יכולה לספר? אני בטוחה שזה לא פשוט אבל דעי לך שאני גאה בך ושדווקא חשבתי אליך בימים האחרונים מתוך געגוע ותקווה לטוב.
אני מבינה את ההרגשה שלך לגבי הצבא- אני נלחמתי כדי להכנס לזה וב"ה באמת קיבלו אותי ואני על סף גיוס- אז למרות שאנחנו לא משרתות את המדינה באותו דרך אני מבינה את הצורך שלך לתרום דווקא בדרך זו, אבל יש לי הרבה חברות שעושות שירות לאומי ואפשר למצוא שם דברים ממש טובים שאת תוכלי לתרום ולהתרם בהם.אני מבינה את הצורך במדים אבל צהל הוא במידה מסוימת גוף נורא נוקשה שאינו תמיד מסביר פנים ומכאן שאני בטוחה ששירות לאומי גם יעניק לך את החופש וההזדמנות להמשיך ולדאוג לעצמך.
בכל אופן מה התוכניות שלך לקיץ? יש משהו חדש חוצמזה?
תקווה

מה שלומך יקרה?
איזה כייף לשמוע ממך.הרבה זמן לא הית פה והתגעגעגעגעגעתי אלייך.
תודה רבה על העידוד והשיתוף, אני מסכימה איתך:-)
מה התוכניות שלי לקיץ???
יש לי בינתיים תוכנית אחת שדורשת הרבה מאד עבודה. התוכנית היא לחזור הביתה. אחרי שיוצאים מפה לא צריך הרבה יותר מלהיות ולהרגיש בבית.נכון???
להורי יש מספר תוכניות אך בינתיים הם תקועים בגללי. הם גם לא יודעים מתי אני חוזרת.
ומה את עושה בקיץ יקרה???
אוהבת אותך ומחכה לשמוע ממך
נטע