בוקר טוב, קרן אור קסומה!

אתמול הייתי בערב בנות מטעם העבודה.בהתחלה רציתי ממש להבריז,הייתי עייפה מכל היום אנרגטית,אבל החלטתי לגרור את עצמי ואני שמחה שעשיתי זאת.מזמן לא יצאתי ושיחקנו שם משחקים שכל אחת סיפרה משהו מופרע שעשתה בחיים ואנחנו היינו צריכות לנחש במי מדובר.צחקנו עד חצות,וכמו סינדרלה ברחתי בשעה הזאת הגעתי בערך ב-1 אבל העייפות נעלמה..פשוט הוטענתי באנרגיה חדשה,לא שיגרתית..כנראה שהייתי זקוקה לזה נואשות.
איך אני??בסדר.עדיין על אנטיביוטיקה,אבל הגרון כבר מזמן בסדר.
הפיזיותרפיה לא ממש עוזרת,אבל אני אשמה כי אני כ"כ עצלנית שאין לי כוח לעשות את התרגילים בבית...
וזהו לגבי חברות,אתמול העובדת ההיא כדי למצוא חן פנתה למנכ"לית וסיפרה לה איזשהו משהו עליי(שהתברר כשקר) מזלי שקיבלתי תמיכה מלאה וירדתי עליה עד שהיא בכתה.כי אם יש משהו שאני שונאת זה שקרנים,ואנשים שמנסים לחתור תחתייך.אבל היא כ"כ התנצלה וקיבלה מהמנכל"ית על הראש שזה ממש לא מעניין אותה,שנראה לי שהיא למדה את הלקח לכל החיים.והתעצבנתי מאוד!אחרי שהייתי מאופקת כלפיה זה היחס שאני מקבלת??אבל יכולתי להתבצר בכעס שלי וזה לא היה מקדם אותי בכלום,אז הלכתי על האופציה השניה של להתמודד ולפתור בעיות,ועד כה אני מקווה שהצלחתי.לצערי הבנתי כבר מזמן שכמה שתהיה טוב ולא תרמוס אנשים אף פעם,רובם כן יעשו זאת,ובהזדמנות הראשונה שתהיה להם ילכלכו את הידיים.אבל אני מאמינה שאיך שאתה מתנהג זה בסופו של דבר חוזר אלייך,אז אני מעדיפה להישאר מי שאני.
וזהו יקירתי,הולכת להאכיל את הקטנים(שעות הם אוכלים,מקווה שלא תהיה הפרעת אכילה...)
אוהבת קרן אור

אני מניחה שתיכנסי לכאן בשעת ערב, ולכן אשאל אותך - מה שלומך?? מה מצב האנרגיות? האם את "אנרג'ייזר", או שילדייך המתוקים כבר התישו אותך לחלוטין? וגם אם כן - אז לא נורא, כי העיקר שהיה לכם כיף! אני שמחה לשמוע שאת חוזרת לעצמך ומרגישה יותר טוב, ובבקשה לא להפסיק את האנטיביוטיקה כי את כבר מרגישה בסדר...

אגב, בסוף הודעתך כתבת משהו בצחוק (בסוגריים), אבל דעי לך שזה אחד מהפחדים הכי איומים שלי - שתהיה לי בת, שאני אגדל אותה באהבה ואתן לה הכל, ואז בבגרותה היא תפתח הפרעת אכילה. מעבר להתנהגות העתידית שלי בתור אמא, טובה יותר או פחות (ואני מקווה שיותר..), בל נשכח שגם הגנטיקה משחקת פה תפקיד. אניוויי, אני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה אם זה יקרה, נשבעת לך! (אבל אני מניחה שאני כן אתמודד עם זה כמו שצריך... ובכל מקרה, אני משתדלת לא לחשוב על זה עכשיו).

לגבי הפיזיותרפיה - בכוונה שאלתי, כי לי בזמנו הטיפולים הפיזיותרפיים לא עזרו. אמנם גם אני חטאתי באי ביצוע תרגילים בבית, אבל גם כשהייתי שם לא הייתי יוצאת עם הרגשה טובה יותר בתום הטיפול.

לגבי העובדת הסוררת שלך - זה אחד הדברים שהכי, אבל הכי מרתיחים אותי! גם אני סובלת עכשיו ממשהו דומה, אם כי אני לא בעמדת ניהול. גם אצלי יש עובדת שמאז שהיא הגיעה אלינו אני חנכתי אותה, לימדתי אותה, עזרתי לה בה-כ-ל. לא רק מבחינה מקצועית בעבודה, אלא גם מבחינה אישית, ומה קיבלתי בתמורה?? סכין בגב! היא כל הזמן מנסה "לשים לי רגל" ועכשיו אנחנו מסוכסכות. בזמנו דיברתי אתה ונתתי לה עוד צ'אנס פלוס אזהרה, אבל כמובן שלאחר זמן קצר מאד היא שוב "לכלכה". לכן "מחקתי" אותה לחלוטין ואני לא רואה אותה ממטר. ועכשיו אני גם פועלת מאחורי הקלעים עד כמה שאני יכולה, כי אני ממש לא צריכה נחש בוגדן וכפוי טובה לידי, ובייחוד לא כזה שמסכן את מקום העבודה שלי. בקיצור, חבל שיש כאלה, אבל זבל תמיד יהיה כנראה, וצריך לדעת גם לטפל בו.

אה, ולא רשמת לי את הכתובת שלך בסוף. אז אם את רוצה - ...

שבת שלום וערב משפחתי נעים!

כרונית.

אני מותשת מהחופש של הילדים,שיגמר כבר,למה להורים לא נותנים כמה ימי התאוששות והפוגה????שיהיו בריאים,אבל כל יציאה מהבית איתם היא מלחמת התשה,כל אחד רץ למקום אחר..
מסתבר ששניהם קיבלו את האופי הפלפל והאנרגטי שלי,רק שאני כבר לא בקצב...
לגבי מה שרשמתי בצחוק בסוגריים,האמת היא שזה לא בצחוק אני גם מבועתת מהמחשבה,בייחוד לאור העובדה שהילדים שלי שונאים לאכול!גם ממתקים לא עושים להם את זה,כלומר הם אוהבים,אבל הם לא באטרף.תראי אני מההורים שחשוב להם גם בגלל מה שאמרתי שהילדים יואכלו אוכל מזין.אני מבלה שעות בהכנת אוכל,וחשוב לי מאוד שיהיו מאוזנים תזונתית,אבל בין הארוחות אני לא מעיזה למנוע מהם גם חטיפים,וגיליתי שזאת שיטה נכונה כיוון שהם לא באטרף על ממתקים,בחיים הם לא ישבו על שקית ממתקים ורוקנו אותה.
אבל תשאלי את הבת שלי(וכולה בת שנתיים) מה היא רוצה ארוחת ערב היא תגיד סלט.חולת סלט,מעבר לזה היא מחזיקה את הביס בפה שעה כאילו היא ממש סובלת מהאוכל.אין מצב שהם מבקשים לאכול כי הם רעבים.כשהם מטיילים בקניון,הרשתות של המזון המהיר לא עושים להם את זה,ומנגד אני רואה ילדים שבשבילם זה ממש בילוי..לכן אני לוחצת עליה לאכול,כי אין לי ברירה,מאז שהיא בגן חסר לה ברזל,ואת יודעת כמה זה חשוב לגדילה,אבל לפעמים אני חושבת לעצמי איפה עובר הקו הדק בין לחץ על לאכול ולפיתוח הפרעת אכילה.כי אם זה היה תלוי בה היא לא הייתה אוכלת.בקיצור לא קל לי בנושא הזה,למרות שאני מנסה שהניסיון האישי שלי לא יתוונ לי את הדרך,כי בכ"ז צריך אופי מסוים.בקטע הזה הבן שלי פרפקציוניסט-אם הוא לא מצליח במשחק הוא חוטף עצבים והופך את המשחק!או אם הוא לא מנצח הוא נכנס לעצבים!בעלי נוהג לוותר לו,ולתת לו לנצח,אני דווקא מתעקשת ללמד אותי שבחיים לפעמים מנצחים ולפעמים מפסידים,אבל שהמשחק זה לא המטרה שלו המטרה שלו היא להנות! מפחיד אותי שהזרעים אצל שניהם קיימים...אני מקווה שאהבה שאני מעריפה עליהם תגרום להם להרגיש בטחון עצמי ולדעת שאוהב אותם תמיד ללא קשר לצורה חיצונית כזו או אחרת.
טוב יקירה,המלצות יתקבלו בברכה...שיהיה סופשבוע מדהים.קרן אור
אגב המייל שלי הוא: [email protected] את מוזמנת להשתמש בו ביד חופשית.