לכל הבנות היקרות!

המחשבות האלה על מה יהיה בלי המחלה, מה יהיה א"חכ.. זה כ"כ ממלא אותי..אתמול ממש בכיתי בגלל זה.. על המחשבות הלאה..על העתיד הזה שאני רוצה..
ואני לא חושבת שהוא יגיע..הכל תמיד לא מספיק כדי להוציא את המחלה הזו החוצה.. כדי לסלק אותה..היא חזקה מדי..

אני רוצה להיות נורמלית..בעבודה שמים לב שאני אף פעם לא טועמת משום דבר..שאני תמיד מביאה אוכל מהבית ולא מעיזה לטעום איזה משהו חדש או "לנשנש" עם החברות..אני מנסה לחשוב על איך הייתי פעם.. האם הייתי מסוגלת לשבת ככה עם החברות לעבודה ולאכול מה שהן אוכלות..

כבר השלמתי עם זה שהחיים שלי קיבלו תפנית. והמוזר הוא שאפילו עכשיו אני מצליחה לראות את התועלת שהפקתי מכך למרות הכל..זה מדהים בעיניי..כי עד עכשיו פשוט לא יכולתי להפסיק לחשוב על העבר..ואני מרגישה שאני קצת זונחת את העבר וממשיכה קדימה אבל זה לא מספיק..

כל דבר קטן יכול לשבור אותי ואני יודעת את זה. הקשיים היומיומיים מכבידים עלי ומאיימים להפיל עלי דיכאון אז שאחשוב על לימודים ועבודה חדשה? אני לא רואה את זה קורה.

זה כ"כ מתסכל.. אני חושבת על שירן של פעם שהייתה מסוגלת ללמוד ..ולא מבינה איך אני מגשימה את זה עכשיו..
אני לא מרגישה צורך לשמוע פתאום שירים עצובים. רק שירים מלאי תקווה..שמכניסים אותי יותר לתוך התסכול הפנימי שלי מסתבר..

עשיתי שינוי גדול ואני מרגישה את זה.. אבל זה לא מספיק...הפחדים עוד שם.. גם מחשבות האנורקסיה.

זה לא נראה כעומד להסתיים.


שירן

וואו..אני ממש מזדהה איתך..הפחד הזה שהמחשבות תמיד ישארו והפחד לא להצליח בדברים שהצלחת מלפני המחלה..והכי נורא זה הפחד מהעצב שלא ירפא..אלו הפחדים הכול כל שקיימים בי!
אבל יקירתי..תביני..את בתקופת החלמה..את בשלב האמצעי כלומר בין המחלה לבין הלא מחלה והרי שהשלב הזה הוא השלב הקשה אך המשמעותי ביותר!אך ברגע שאת לא מוותרת וכן אני רואה עד כמה את נילחמת..את תעברי את ה"שלב הזה"ותגיעי לשלב האחרון..ואת יודעת מהו?שלב החיים!
השלב בו ציפית לו מכול..בלי מחשבות טורדניות..בלי היתנהגות משונה..בלי עצב ותיסכול בלתי פוסק..בלי פחד מכון!כי הרי ברגע שתצליחי ובאמת תעברי את המלחמה הזו את לא תפחדי מכלום!
כי הצלחת להילחם ולעבור כ"כ קשה וכ"כ מתיש(פיזית ובעיקר נפשית!!)ואז...פתאום הכול יהיה קטן..אז תיהי שירן הענקית שהכול כל כך קטן עליה!כך אני מאחלת לך יקירה ויודעת שימים ידברו!
אל תוותרי לעצמך המשך בדרך זו שאף על פי הקשיים הכרוכים בה..הכול שווה כדי להגיע למקום בריא ומאושר!=)

אין אפילו צל של ספק בליבי, שאת תצאי מהמחלה הזאת (גם אם לא לגמרי לגמרי)... ואת תצאי ממנה חזקה יותר, אמיצה יותר ושלמה יותר עם עצמך.
אני בטוחה ומאמינה בכך.
רק חשבי על ההתקדמות הענקית שעברת... כל פעם מחחדש אני נפעמת מהמסע שעברת...אני קוראת שאת מבינה את השינוי הגדול שעברת, אך את מרגישה שזה לא מספיק... שירן, ברור לי שהמחשבות "האנורקטיות" והפחדים עדיין שם, ואני חושבת שזה טיבעי לחלוטין כחלק מתהליך ההחלמה שלך....
אני בהחלט מזדהה עם המחשבות על העתיד... וכמוך, גם המחשבות הללו לעיתים גורמות לי עצב רב... אבל אני חושבת שזה צריך להיות דווקא ההפך- המחשבות על העתיד אמורות לחזק אותך, לנסוך בך תקווה... ועם הזמן, תתקדמי עוד ועוד... גם אם ההתקדמות תהיה בצעדי תינוק, את תגיעי לשם. ועלייך להיאחז בכל הכוח בתקווה, שיהיה יותר טוב!
העובדה שאת שומעת שירים שמחים ולא עצובים, רק מראה שאת מתקדמת... למרות תחושת התסכול שאת מקבלת מהם...
אני חושבת שגם המחשבות על "שירן הישנה" הן עוצרות אותך... את שירן אחרת. חזקה ואמיצה יותר נוכח המאבק היומיומי עם המחלה... כל האפשרויות פתוחות בפניך, כל מה שתירצי- תוכלי להשיג!
נכון, המחשבות והאנורקסיה כובלות אותנו, מחשיכות את העולם... גם לי לפעמים נדמה שהמחלה חזקה יותר ממני, כאילו היא לעד תישאר, אבל שירן עלינו להאמין שננצח אותה בסוף! אנחנו בוחרות בחיים על פני המוות, ולמרות שישנם קשיים בדרך ומכשולים, אני בטוחה שבסוף נגיע לנקודה שאנחנו כ"כ מייחלות לה...
את כותבת שאת רוצה להיות נורמלית... אני חושבת שאם נגיד תאכלי משהו חדש עם החברות זה יהיה צעד נוסף של מלחמה נגד המחלה... לנצח את הקולות האלו שבראש, את המחלה שאוהבת את "השיגרה"... אני יודעת עד כמה שזה מפחיד אבל תנסי....

שולחת לך חיזוקים... שבת שלום

שירה :)

תודה יקרות על המילים המעודדות והחיזוקים.
על כך שאתן מאמינות בי ומאפשרות לי לראות גם את הדרך החוצה.. דרך אותה איני מצליחה לראות לפעמים.

אני יודעת שזהו תהליך ארוך ואיטי..מי כמונו יודעות עד כמה הוא איטי ומתיש..
לפעמים אני פשוט רוצה שהתהליך הזה ייגמר..כל שינוי קטן שאני עושה לוקח לו כמעט חודש להתקבע אצלי.. הכל נעשה לאט.. בקצב איטי להחריד ואני כ"כ רוצה קדימה.. קשה לי עם העובדה שזה עוד ארוך..
המחלה הזו מהתלת בי כל פעם.. לפעמים אני עושה צעד כ"כ עצום נגדה וחושבת: "זהו, זה כמעט נגמר.. כמעט ניצחתי והגעתי לסוף".. ואז אני מגלה שאני בכלל לא בסוף..שיש לי עוד הרבה לעבור.. שהיא עוד נמצאת בי ולא הלכה לשום מקום =/

אני בטוחה שאתן מזדהות איתי ומכירות את התחושה הזו.

שיהיה לכן שבוע מוצלח,

אוהבת ,
שירן