בוקר טוב

מה שלומך? שמחה לשמוע ממך!
זמני קצר ובוקר עמוס לפני, אך רציתי לענות בהקדם בענייני אמא, מחזור וגניקולוג.
להורים רבים קשה להודות בעצמם שלבתם יש בעיה, שהיא סובלת ממשהו שהוא מעבר ליכולתם לפתור. ולאחר מה שעברת עד כה, אני בטוחה שהם בסך הכל רוצים להאמין שאת בריאה ושקשה להם להתמודד עם בעיה נוספת.
מה לומר לה? את יכולה לנסות לשבת איתה בשקט ולהסביר לה איך את מרגישה. לא רק לדבר על המחזור שנעלם. אם את לא רוצה להשתמש במילים "אנורקסיה", או "הפרעת אכילה", תגידי לה בפשטות שנקלעת למצב בו את רק רוצה להיות רזה יותר, שזה חזק ממך למרות שאת יודעת שאת פוגעת בבריאותך. תאמרי לה שאת מרגישה שזה משהו שאינך מסוגלת לפתור לבד ואת זקוקה לעזרה חיצונית.
בגילך כבר חשוב ללכת לגניקולוג לבדיקות שיגרתיות, אך אני בספק אם הוא יכול לסייע בעניין המחזור. ראשית, עלייך לספר לו על הירידה במשקל והרגלי האכילה. אחרת הוא יחפש גורמים אחרים להעלמות המחזור. שנית, ככל הידוע לי, מניסיון של אחרת בלבד ולא מידע רפואי, גניקולוגים לעיתים קרובות פותרים בעיה זו באמצעות גלולות נגד הריון. הגלולות דואגות להחזרת המחזור אך לא פותרות את הבעיה כלל וכלל...
אני עם גלולות כבר הרבה שנים, התחלתי אותם במצב סביר בו קיבלתי באופן סדיר, אך מי יודע האם יהיה מחזור כשאפסיק את הגלולות.
לכן אני ממליצה לך על טיפול פסיכולוגי ופגישות עם דיאטיקנית. סביר שעליה במשקל תחזיר את המחזור באופן טבעי.
כשתסיימי עם המבחן יהיה לך זמן לנוח, להנות. תזונה נכונה, עלייה במשקל, ירידה בלחצים, ושיפור מהותי במצב הרוח יעזרו.
יום נפלא יקירה, מצאי קצת זמן לפעילות מהנה בסוף השבוע הזה.
להתראות!

נראה לי גם שאת מחמירה עם עצמך יותר מידי,אבל זה לא מה שיגרום לך להעמיד פנים שהמחלה לא שם.היא תשאר גם אחרי המבחן,והיא תהיה שם כל עוד שלא תטפלי בה באמת!את בעצמך כותבת שהמחזור אבד לתמיד,את יודעת מה זה אומר.מה את מצפה שאמא שלך תגיד??רופא נשים הוא לא הפתרון ואת יודעת את זה.אין עטם להתכחש ,ואפילו הלימודים לא יצליחו להדחיק את מה שהגוף שלך צועק החוצה...מתי שהוא זה חייב להיגמר,אז למה לא להתחיל עכשיו??יש לך כאן את כל התמיכה ואת כל הבמה,ועשית צעד מדהים כשחשפת חלק מחייך,אבל אז נעלמת,פחדת מעוצמת הדברים שעלו.הדברים צריכים לעלות טלי יקרה,כדי שטטפלי בהם.
ואני מקווה שאת המסירות והאנרגיות שאת משקיעה בלימודים,תלמדי לתעל לשם הבראה.זה תלוי רק בך יקירה.מאחלת לך באמת שתצליחי לבקע את הבועה שהקפת את עצמך בה.נשיקות,קרן אור

נעלמתי בגלל שאין לי זמן לאינטרנט. לא בגלל שום סיבה אחרת.
ולמה נראה לך שהדברים לא עולים? בדיוק אתמול דיברתי על זה עם חברה במשך כשעה

טוב לשמוע שדיברת על זה עם חברה במשך כשעה. האם הרגשת טוב יותר לאחר מכן? אני בטוחה שכן. אני מצטרפת להמלצותינו הקבועות "להוריד הילוך" קצת מעצמך. אני יודעת שאלו רק מילים ותמיד קל לדבר, אך את חייבת לשמור על עצמך. אף אחד לא יכול לשמור עלייך חוץ ממך.

יקירה, אני יודעת שאת עוד צעירה ושאת זקוקה לתמיכה של אמא. תמיד צריך תמיכה של אמא, אבל בייחוד בגילאים שלך. אני יודעת שאת רוצה שהיא כבר "תעלה על זה" , תדבר על זה ותעזור לך, ואת כאילו מחכה שזה כבר יקרה כי אז מבחינתך תחול איזושהי נקודת מפנה. אבל... לצערי לא תמיד זה קורה, לפעמים ההתערבות ההורית מזיקה, וממרום שנותיי אני יכולה רק לומר לך שהחיים שלי לימדו אותי שאני לבד. מבלי "ללכלך" חס וחלילה, אמא שלי גרמה לי נזק עצום במחלה, ואני לא אגזים אם אומר שהיא דרדרה אותי למטה, כמובן שלא בכוונה. רק כאשר התרחקתי ממנה התחלתי יותר ויותר להתאפס על עצמי. כואב לי אפילו עכשיו לכתוב את זה בצורה לקונית ויבשה, אבל זה נכון.

אז מה שאני רוצה לומר הוא שההתערבות ההורית לא תמיד עוזרת במצב, ושאת צריכה תמיד לזכור שאלו החיים שלך ורק את יכולה להחליט כיצד לנתב אותם - לטוב או לרע. תמיכה משפחתית היא מבורכת, אבל היא לא מספיקה כדי להציל את עצמך, ולפעמים היא בבחינת "באה לברך ויצאה מקללת".

ועוד משהו לגבי המחזור - אל תתני לו להיעלם. תילחמי עליו! תמיד מדברים עליו בהקשר של פריון, וזה אך טבעי ומובן, אבל הוא חשוב לא פחות ואולי אף יותר עבורך, עבור הגוף שלך. הפסקת מחזור לתקופה ארוכה תשבש לך את משק הסידן בגוף, תפגע לך במאזן בניית-פירוק עצם ותחשוף אותך לסבל איום ונורא בהמשך חייך הבוגרים (אוסטיאופורוזיס בגיל צעיר יחסית).

ואני כמובן בעד מחזור טבעי חף מגלולות, מכיוון שגלולות פועלות במקום הגוף עצמו, כך שזה בכלל לא פתרון. הגוף צריך לפעול בעצמו בצורה טבעית. לכן הפתרון היחיד הטוב הוא לשפר את התזונה ולהחזיר את המחזור הטבעי כמה שיותר מהר.

שיהיה לך סופ"ש נעים ולימודים פוריים!

ולא לשכוח לארגן לעצמך הפסקות יזומות וקצובות...

כרונית.

אני מצטערת אם חטאתי באבחנה..אני בטוחה שהדברים עולים,אבל לפעמים צריך לקחת את כל הסל ולשים אותו במקום אחר,קדימה יותר.להתחיל לטפל בכל פריט ופריט שנמצא שם.תאמיני לי אני שקעתי בעבודה קשה,כדי לשכוח.אבל מתי שהוא כבר לא ניתן.אני יודעת שהיה לך יותר קל אם אמא שלך היתה עוזרת לך עם הצעד הזה ולוקחת אותך יד ביד קדימה,אבל כמו שכרונית כתבה,אסור שהבריאות והחיים שלי אף פעם יהיו בידיים של מישהו אחר,כי רק אנחנו יודעות מה טוב בשבילנו..(ומקרה שלא צריך לפנות לייעוץ).טלי יקרה,את התמודדת ומתמודדת עם דברים לא קלים מהעבר אני כ"כ מבינה אותך ויודעת עד כמה הכאב בפנים הוא עמוק,שיחה עם חברה או כאן בפורום הוא באמת התקדמות ודבר מדהים,אבל אני חושבת שצריך לקלף עוד קליפות בצורה מבוקרת כי להיפטר אחת ולתמיד מהבעיה.כרגע ההתרכזות במבחן מעסיקה אותך מאוד,אבל מה יקרה אחריי שתעברי אותו בהצלחה??אני החלפתי בעיה בבעיה בהתחלה.אומנם לא אנורקסיה,אבל הצמצום והסיגוף היו שם..
אני מקווה שאת לא כועסת על מה שאני כותבת,כי אני באמת כותבת את הדברים האלו מדאגה כנה לשלומך,ואני באמת מנסה לחשוב איתך על כל המקרה ולהבין יותר.
טוב מקווה שתיקחי אפיזודות יותר גדולות כדי לבקר כאן.ובנתיים שיהיה לך סוף שבוע רגוע.
קרן אור

אבל- easier said then done
תאמיני לי שאם הייתי מסוגלת לפנות למישהו ולבקש עזרה הייתי כבר עושה את זה. אבל אני לא מסוגלת. למה? לא יודעת...
יש בי באמת איזשהו מחסום , ואני פשוט לא מסוגלת ללכת לאמא (או כל אחד אחר) ולהגיד שאני צריכה עזרה
אולי אני פשוט לא באמת רוצה את זה עדיין. מצד אחד אני יודעת שזה רע, ויכול לגרום נזקים , במיוחד עכשיו לאור כל הסיפור עם המחזור
מצד שני אני קצת נהנית מהמצב. מהבגדים מידה 36 שיושבים עלי מעולה, מהבגדים שקניתי לפני חודשיים ועכשיו הם ענקיים עלי, מהדאגה של החברות, מהעצמות הבולטות האלה באגן , מכל ההערות הקטנות והמבטים...
ולגבי לימודים ועומס וכו', גם אם הייתי רוצה אין שום דבר שאני יכולה לעשות בנדון.. מקבלים ש"ב שצריך לסיים וזהו.. אין כאן שום שיקול

כתבתי לך הודעה ארוכה,והתבאסתי כי המחשב שלי מחק אותה!מקווה שאצליח לשחזר..
את כותבת שקל יותר להגיד מאשר לעשות,ונכון,אבל אל תשכחי שגם אני הייתי שם,גם אני 10 שנים בחרתי לא לוותר על המחלה,רציתי כ"כ שמישהו יראה כמה אני אומללה,שמישהו יקום ויציל אותי מעצמי.אבל את יודעת מה גיליתי-שרק אני יכולה להציל את עצמי.תראי כמה אדיקות ומאמץ את משקיעה בלימודים כמה פעמים למדת לפסיכו' כדי להשיג את המטרה שלך,ואיך בניגוד מוחלט את מוכנה לוותר על עצמך,על הנכס היקר מכול-הגוף שלך,החיים שלך.כנראה שאת לא מוכנה כ"כ לוותר על המחלה,כנראה שהיא עוד משרתת לך כמה תפקידים שקשה לך לחיות איתם.אבל מה יהיה אחרי המבחן??כשתצטרכי באמת להתמודד??אני חושבת שגם אם אמך היתה מבינה את הזעקה שלך לעזרה והיתה לוקחת אותך לטיפול,כל עוד שלא היית רוצה זה לא היה קורה.זה פשוט כמו שזה נשמע.
אדם לא יכול לאהוב,לפני שהוא נאהב,ולא יכול לקבל עזרה לפני שהוא פותח את עצמו לקראת הידיים המושטות.הצעד הראשוני חייב להיות שלך.
את כותבת על בגדים מידה 36.את באמת משכנעת את עצמך שגם אם תהיי רזה יותר את תהיי מאושרת??אושר בא מבפנים,צריך לדעת לקבל את עצמנו לטוב ולרע.גם אם לי היית אומרת לפני 5 שנים שאני אשב ואהנה מאוכל,הייתי צוחקת לך בפנים.ואת יודעת למה?כי לא האמנתי בעצמי.אז העדפתי פשוט לא להתחיל.וחיכיתי 10 שנים חיכיתי שמישהו יבין ו-10 שנים התאכזבתי יום אחרי יום.
עד שיום אחד קמתי והתחלתי לשנות מבפנים.ונפלתי אין סוף נפילות,וסבלתי כאבים פיזיים,אבל ידעתי שזה הכיוון ואני לא מתכוונת להמשיך את חיי בסבל הזה.והיום אני מידה 36 אוכלת הכול לא זוכרת כמה קלוריות נמצאות לי על הצלחת וזה גם לא מעניין אותי.כי אני אוהבת את עצמי,ואני לעולם לעולם לא אתן לעבר להרוס לי את העתיד.שלי יקרה אני כאן אם את רוצה,אפילו במייל הפרטי שלי.אשמח לעזור לך.אמרת שאת רוצה עזרה,אני מוכנה להושיט אותה עד הסוף,אבל את צריכה להיות כנה ולרצות באמת.מוכנה לעבור איתך כל צעד,טיפול,שיחות וכדו'.אל תוותרי על עצמך,את נשמעת לי בחורה מדהימה עם תכונות שאנשים היו חולמים לעצמם,את רק צריכה להעריך את עצמך ולתת לעבר להיות מי שאת היום,אבל לא מי שתהיי בעתיד.אל תהפכי את עצמך לקורבן!

שחס וחלילה לילדיי שיבואו בעתיד תהיה הפרעת אכילה.
אני מניחה שזה פחד כל מופרעת אכילה...
ונקווה שיהיה בסדר ונדע איך להתמודד עם זה.

קרן אור- את צודקת. אסור למנוע ממתקים כי אז עטים על זה אצל חברים או אצל הדודים. זה יוצר כמו מן בולמוס. צריך לאזן ואני חושבת שאת עושה זאת בצורה מעולה, לפי מה שהספקתי כבר להכירך. אני סומכת עליך.

יאללה יוצאים לטייל.....

ביי בנות.

בלונדי.