מה עושים?

מה שלומך?

קודם כל, אני רוצה להגיד לך כל הכבוד! לרדת מ-8 הקאות ביום ל-2 או 3 זו בהחלט התקדמות חיובית לעבר ההבראה! העובדה שאתמול לא הקאת מראה את כמה את חזקה ואמיצה ועד כמה יש בכוחך לנצח את המחלה, ולהתגבר על הקולות של "הצד החולה" שיש בראש.
כתבת שיש לך המון תמיכה- זה כ"כ חשוב שיש מסביבך אנשים טובים שרוצים שתחלימי ושמחבקים ואוהבים... אני שמחה שיש לך את זה, זה חיוני כדי להבריא!.
אני יודעת שכל דקה היא מאבק, וכל יום הוא התמודדות מחד מול המחלה, לכן את צריכה לעודד את עצמך כי את נאבקת ואני מאמינה שתנצחי. חלק מהמלחמה היא להפחית את הפחד שיש לנו בראש מ"הקלוריות". אחרי הכל, הגוף שלנו זקוק לאוכל כדי להתקיים כמו שצריך...
האם את מטופלת כרגע ע"י דיאטנית או במרפאה כלשהי? האם התמיכה שאת מדברת עליה כוללת גם ייעוץ פסיכולוגי?

שתיהיה לך שבת שלום

שירה :)

את שואלת מה עושים.אענה לך על זה במשפט קצר-ממשיכים לנסות עוד ועוד טיפולים עד שמוצאים את האחד שיעשה את ההבדל עבורך.לפעמים צריך לעבור אישפוזים,טיפולים כדי להגיע למקום בשל שמוכן להתחייב לטיפול ,כזה שיגרום לך להבין שהפעם את מוכנה לעבוד קשה כדי להחלים.כי מגיע לך.כי זה כבר יותר מידי.
אל תתחילי ותפסיקי טיפולים,הישארי שם,תני את עצמך,מעצמך,אל תפחדי לחשוף ולגלות,הפחד האמיתי הוא להשאר בחשיכת המוות הזאת.אפשרי לעצמך להעזר.פני למטפל הבא בידיעה שהפעם זה יקרה.הפעם את לא מוותרת,אלא רק על הפרעת האכילה שלך.
את צעירה,הפסדת את הילדות והנעורים לבולימיה,היא גזלה ממך אותם,אל תתני לה להיות העתיד שלך.כי יש עוד הרבה חיים לפנייך,ואפשר שתחיי אותם אחרת,מאושרת.

מה את אומרת???
ואגב,האם את היא אותה פרפרה שכתבה כאן בעבר??

קרן אור.

הי פרפר, איזה שם חמוד.
היה לי מאד עצוב לקרוא שהיית ב3 אישפוזים. אני ממש מבינה אותך.
כתבת ש1 לא נגמר, מה הכונה??? האם לא אושפזת בכפייה???
פרפר יקרה. אני גאה בך מ א ד שהצלחת בכוחותייך העצומים למנוע 6 הקאות, זה השיג אדיר. אני ממש ממש מעריכה אותך שהצלחת להתגבר, אני יודעת כמה שזה קשה, אני מאמינה בך שאם הצלחת למנוע 6 את תצליחי למנוע עוד 2 הקאות. ואנחנו כאן בשבילך לתמוך בך ולשמור לך על כל האוכל בבטן:-)
יש לי עצה בשבילך- מאד מאד מאד מאד מאד מאד קשה לי להציע אותה אבל אם חלילה ממש חלילה וחס לא תצליחי להמנע מההקאות אז באישפוז אפשר ממש לשפר את הקטע הזה ו"לחנך" את הגוף לחיות באורח חיים אחר...
בכל מקרה שתדעי שאני גם הייתי מקיאה בלי סוף, ונהיה לי מזה דלקות ראות כמעט כל חודש או חודשיים, חוץ מזה פעם היה לי סיבוך מזה וזה ממש ממש מסוכן ולמען החיים הטובים והיפים למען המשפחה והכי חשוב למענך, תשמרי על עצמך אנחנו צריכים אותך עד 120 שנה. ואם חלילה לא תצלחי להתגבר ואני מאמינה שכן תצליחי ותאמיני גם את ,אז תיפני לבית חולים קרוב אלייך. אני מאמינה שאשפוז מתוך רצון והבנה שזה הדבר הנכון ביותר ,מתוך בחירה ורצון להחלים בצורה הטובה, אישפוז כזה נראה לי הולך בהרבה יותר קלות מאשר אישפוז בכפייה.
פרפר מתוקה, אני חלילה חלילה לא מאחלת לך להגיע לאשפוז בפעם הרביעית. אלא אני חושבת שאת גיבורה בכדי למנוע עוד 2 הקאות ולהמנע מהצורך הזה להיות במשמר קפדני וכו... באישפוז את יודעת מצוין שא ס ו ר להקיא ואת יודעת את זה יותר טוב ממני. אז רק אני רוצה שתפנימי את הידע הזה שאת חזקה וגיבורה ואת תצליחי בעזרת הכוח רצון וטיפול לנצח את ההקאות!!!
אנחנו פה בשבילך ונשמח לשמוע שאת מתקדמת לאט לאט...
תנסי להתאפק בכל כוחך ולשמור את הכל בבטן כי הבטן שלך גם צריכה מזון וגם הדם שלך צריך מזון.ובכדי לחיות אנחנו צריכים להזין את הגוף שלנו , ואת בוודאי רוצה לחיות, נכון???
אוהבת
נטע

אז כן אני בטיפול גם דיאטנית גם פסיכולוג גם רופאה במעקב גם עובדת סוציאלית בקיצור דיי עמוס והאמת שדיי קשה עם כל זה למזלי אני עובדת עם אבא שלי ככה שאני יכולה לצאת לפגישות כן אנני יודעת תכלס יש לי הרבה דברים עבודה משפחבה אוהבת ואני נראת טוב אז באמת אני לא מבינה למה אני עושה את זה אבל כשאני חושבת על זה עברתי דברים לא הכי קלים בילדות אז כן אני מנסה לעבוד עליהם עכשיו ונכון אתן צודקות באמת אני צריכה להגיד לעצמי כל הכבוד שאני הפחתתי בהקאות ייש ימים טובים ויש ימים פחות טובים העיקר לא לוותר ולגביי האישפוז אני ממש לא בכיוון אני ממש שנאתי אותם הייתי כמו זומבי בהם וסתם דחפו לי תרופות עוד סיבה שלא כל כך טובה היא שאני לא רוצה לעלות במשקל אני נראת טוב גובהה מטר68 משקל 53-54 שזה שיפור גדול מקיץ שעבר שהייתי 45 יש לי פחד נוראי להשמין אחרי הקיץ חזרתי לעיר שההורים שלי גרים ועליתי ל62 קילו היה לי כל כך כל כך רע ממש שנאתי את עצמי וירדתי עם העזרה של הדיאטנית עכשיו הבעיה הביא שאני יורדת בשריר ולא בשומן אז סתם באסה כל הענין מה שכן אני לא רוצה לעלות שוב וזה דיי מעצבן אותי לדעת שאני לא משלימה עם עצמי במשקל יותר גבוהה .. אז כן יהיה טוב אני מאמינה ושוב תודה
אה ולא זה לא אותה פרפר אני פרפר מיוחד

שמחתי לשמוע שאת עדיין בטיפול.מבחינת הנתונים ברור לך שאת רזה.אני מבינה את הפחד לעלות במשקל,זה אותו פחד שמפחד לאבד שליטה על העלייה במשקל,אבל יקירה,לשם כך את בפיקוח של דיאטנית,שתפי אותה בפחד הזה ותני לה לעזור לך לשמר את המשקל הזה,אבל בדרך נכונה ובריאה עבורך.לגוף יש יכולת מופלאה להעצר על משקל היעד שנכון עבורו,ואין טעם (יותר מזה,זה גם לא נכון) להלחם בזה.
יחד עם זאת,חשוב לברר בטיפול מה מקור הפחד הזה מפני עלייה במשקל.ולמה זה כ"כ דרמטי עבורך.את גם כותבת-לא כותבת על דברים לא פשוטים שעברת בילדות,וחשוב לפתוח אותם ולתת להם את המקום המתאים,כי רק כך תביני מה הבסיס של הפרעת האכילה שלך ומתוך כך יושג תהליך ההחלמה האמיתי.

ואני מסכימה-את אכן פרפר אחר,מיוחד מאוד.תני לייחוד הזה להתקיים ולבלוט,אל תתני לה"א שלך להשתלט על מי שהינך באמת.
כל הכבוד על עצירת ההקאות,ברור לי שזה קשה מאוד,אבל היני הוכחת לעצמך שאת חזקה מהכול.

שלך,
קרן אור.

לגביי הירידה במסת השריר אולי עכשיו זה המקום לשקול עם הדיאטנית התחלה של פעילות אנאירובית כדי לשמר את מסת השריר??

סתם נקודה למחשבה...