לכ ו ו ו ו ו ו ו ו לן

אני רוצה לספר משו קשה שעבר עלי סוף שבוע.
בסוף שבוע הגיע חברי לבקר והיה ממש נחמד, כשיצאתי ללוות אותו התעכבתי הרבה ולא שמתי לב (באמת!) מותר לפעמים לא לשים לב...לא?
בקיצור לוויתי את חברי ( והשארתי את הפלאפון במחלקה בכוונה לא לקחתי אותו כי אם אני לוקחת אז מתקשרים כל שניה מהמחלקה וכו...)
בקיצור אחרי כמה שעות טובות חזרתי (שעתיים וחצי) חזרתי עם 5 חברים מהכיתה שלי שפגשתי בדרך הם הגיעו לבקר אותי וכשנכנסתי למחלקה היתה לי קבלת פנים חריפה מזעזעת ומפחידה ביותר!!! כל הצוות צווח עלילמה אחרתי ואיפה היתי וכו וכו וקשה לי אפילו להזכר בסיטואציה הזו ואיימו עלי שאקבל עונשים חמורים. ואל תשכחו שחברים שלי לצידי מסמיקים לא יודע מה לעשות עם עצמם. ואני? רציתי לפרוע את האדמה.
בקיצור היתי ממש בדיכאון בכיתי הרבה ולא הצלחתי לתאושש מזה, חברים שלי היו מסכנים הם מאד נבהלו.וכמה ימים לא פתחתי את המחשב ולא עניתי לפלאפונים היה לי מאד קשה ולמדתי לקח מאד גדול...היום יום שבת בבוקר התחלתי להרגע בזכות שני דברים יצאתי עם הורי למסעדה והיה מאד מאד כייף וכמובן שחזרתי חזרתי בזמן...חוץ מזה אמש סיפרתי למטפלת ולרופא שלמדתי לקח חזק מזה וכו..אז הם אמרו שאם למדתי לקח ואני גם מודה ומתנצלת וכו, זה סימן טוב:-) התקרית הזו עוררה אצלי פחד מאד גדול פחדתי מהעונש הנורא והלא ידוע, והנה....
הסוף טוב-ואני מאושרת.
הבוקר כשהורי הגיעו ישבו איתם לשיחה וסיפרו על ההתקדמות שלי וכו...ואחכ קראו לי ואמרו שאם הכל יהיה בסדר השבוע גם מבחינתי וגם מבחינת הבדיקות דם אז אני אוכל להשתחרר:-) ואז אחכ יצאנו לאכול...והיה כייף.
אז אני שמחה מאד ויש לי מוטיבציה גבוהה להחלים ולחזור הביתה בריאה ושלמה מלאת מרץ להתחיל חיים חדשים ומלאי עשייה עבודה ובעיקר התמודדות והתגברות על המחלה שריסקה אותי , והתלבשה עלי אני רוצה לקום מהבוץ ולהתחיל חיים חדשים חיים זורמים ורגועים להתפשט מהאנוריקסיה ובאמת להיות בן אדם חדש, להתחיל להיות נטע המקורית שהיתה עד לפני שהמחלה שהתפתחה בי...
אז אתן מבינות שאני ממש שמחה ומאושרת מלאת תקוות וציפיות וכמובן אני עובדת על עצמי לא לפתח ציפיות גבוהות בכדי לא ליפול שוב לתוך החור העמוק שקוראים לו-אנוריקסיה.
אני מאחלת לכולנו שבוע טוב עם הפתעות טובות לכולנו.
אוהבת
נטע

מקסימה שלי!!ראשית כל תמשיכי ליהיות חזקה וגם סיטואציה כזו לא הכי נעימה שהיתחרשה לך..אל תתני לפגוע ולעמוד בדרך אל ההחלמה!אני כל כך גאה בך באמת באמת!!וואי כמה שאת מתמודדת יפההה!(:מחמם לי את הלב לשמוע עליך כל פעם מחדש!=]מתי את חוזרת הביתה..את יודעת!?
אוהבת -דניאל.

כ"כ שמחתי לקרוא את מה שכתבת..
אני ממש גאה בך!! במלוא מובן המילה, פשוט גאה בדרך ההתמודדות שלך.. בכך שאת מצליחה לראות את הטוב גם כשמאוד קשה ורע לך..
אני רואה בך שינוי עצום..וזה מדהים בעיניי.. אני שומעת את הרצון שלך להחלים, להיות מי שאת רוצה באמת..
ולקחתי את המילים שלך עכשיו גם לתשומת ליבי.. אני עכשיו מרגישה קצת לא טוב עם עצמי <מרגישה אשמה אחרי שאכלתי > וקראתי את המילים שלך והתעודדתי..הצלחת לחזק גם אותי בדרך..
כי אני באמת מבינה שהתחושות האלה שאני ואת מרגישות הן תחושות שהמחלה מקבעת בתוכנו ואין לנו על מה לחוש אשמה בכלל..
אנחנו תמיד צריכות לזכור איך היינו פעם. משוחררות וחופשיות..הכי טהורות..לשם עלינו לשאוף..

כל כך שמחה לשמוע שיש לך הרבה תמיכה מסביב ושאולי יתנו לך להשתחרר בקרוב מאוד!! הלוואי!
כל הכבוד לך על הצעדים שאת עושה..
אגב, מותר לשאול מדוע התפתחה אצלך הפרעת אכילה? מה גרם לה לפרוץ אצלך?


את גיבורה אמיתית,
שירן

אני כ"כ שמחה לקרוא על ההתקדמות שלך!
כל הכבוד על האומץ שאת מגלה במלחמה היומיומית מול המחלה..!
אנ י מקווה שתשתחררי במהרה מבית החולים...

יום נעים :)
שירה

כ"כ כיף לי לקרוא כמה את ממשיכה להתחזק מיום ליום.את עוברת דרך קשה אך מדהימה.
דווקא עכשיו חשוב להתמקד יותר בפן הנפשי,כדי לסגור דברים שנשארו פתוחים.כדי שכשתצאי מהאשפוז תוכלי להמשיך בחייך,אבל ממקום אחר,מקום חזק ויציב יותר,שמבין שגם אם בדרך יהיו משברים או קשיים,הם ידרשו התמודדות אמיתית,ולא בריחה לפתרון(הגרוע) אליו התרגלו עד לא מזמן,להפרעת האכילה שלנו.חשוב להבין שהרבה דברים בחיים לא תלויים בנו,אבל מה שכן תלוי בנו או איך אנו מפרשים אותם.ואני חושבת שזה משהו שהיה חסר לנו בבסיס.

יקרה,אני מאוד שמחה בשבילך,ויותר מאשמח להמשיך להיות הכתף עליה תוכלי להמשיך להשען,כל אימת שתרצי בכך.

שלך,
קרן אור.

מה שלומך? איך עובר עליך היום? אני ממש שמחה לשמוע על כל הצעדים שאת לוקחת בדרך להחלמה. שמחתי גם לשמוע שאת משתחררת בקרוב ואת עוד תראי שהיה שווה כשתצליחי להמשיך ולהגיע לחיים החדשים-ישנים שבאמת מגיע לך לחיות אותם..
את ממש גאה בך! המונהמון!! את באמת רואה בך את השינוי שכה יחלת לו ואני רואה שאם המשך העבודה הקשה כפי שמגיע לך שכרך הוא החופש שבהחלמה אותו כ"כ רצית.
הייתי לפני כמה ימים במפגש הכנה לגיוס היה ממש שווה את כל היום שביליתי שם ובאוטובוסים הלוך חזור, היו שם חיילות ממש חמודות שהצליחו להרגיע אותנו ולהראות לנו שעם נקח הכל בצורה הנכונה ובפרופורציות הנכונות,כמו כל דבר אחר בחיים, נצא מתוך הגיוס עם חוויה נוספות להמשך החיים..
אני די מרגישה שאני פשוט יושבת ומחקה לגיוס שלי, בגלל שהוא כ"כ קרוב אין לי אפשרות לעשות יותר מדי דברים בזמן החופשי שיש לי- זה די מעצבן אבל לפחות אני יודעת שלנוח קצת אני בהחלט אספיק, אני כבר מתגייסת ב-23/7 מה שאולי יסביר קצת את העובדה שאני מרגישה שכל מה שאני עושה קשור איך שהוא לצבא למרות שעדיין לא הגעתי לשם..
בכל מקרה אני ממש גאה בך רק שתדאי ואת עוד תראי שאת יותר ממסוגלת ושהיה שווה את זה!
תקווה