"it's been a hard day's night" ****

היי בלונדי, מה המצב? שוב אני פה, אך לא לזמן רב (ואפילו יצא לי חרוז...). כרגע אני עובדת על המחשב, ואני נכנסת להציץ מדי פעם. אך תיכף אכבה כאן את הכל, כי ראשי סחרחר עלי מעט ועיני שורפות. כנראה ספגתי יותר מדי אקונומיקה קודם... שיהיה.

נחמד לדעת שיש מקום שלא מקדש אנורקטיות בחנויות הבגדים שלו. מעניין... כבר חשבתי שסוג זה פס מן העולם. טוב לדעת שלא.

איך עברה ארוחת הערב? מקווה שנהניתם מהארוחה, ושלא תקפו אותך מחשבות או תחושות לא נעימות אחריה. אני רציתי לבשל לי היום משהו טעים ומזין, אך היה לי חם וסתם התעצלתי, אז בסוף לא עשיתי כלום (כרגיל?).

יאללה יקירה, לילה טוב רצוף חלומות פז נעימים!

כרונית.

נהנינו מארוחת הערב, ואין מחשבות רעות!!!! ואמן שגם לא יגיעו יותר לעולם!!

מקווה שישנת טוב בלילה לאחר הנקיונות הקדחתניים שעשית שם...

יום נפלא,
בלונדי.

היי, אני שמחה לשמוע שערב האתמול עבר בשלום, ואני מקווה שגם הערב שורר לו מצב רוח מרומם.

ו-כן, ישנתי נפלא הבוקר... בערך כמו בול עץ ('סתלבטו עלי חופשי עם האקונומיקה, העיקר שיהיה נקי! *פרצוף חורץ לשון* !!).

המשך ערב נעים ושבוע טוב!

כרונית.

כן היה כייף אתמול וגם היום עדיין מצב רוח טוב... ושום מחשבות רעות!

לא התכוונתי לצחוק עליך עם האקונומיקה... אני מעריכה את זה. כי אני כל פעם דוחה את עניין האקונומיקה, גם מפאת אלרגיות... אז כל הכבוד לך!!

מה שכתבת לשלי שם למטהפ יש משהו שאני מכירה גם- יש לי חברה טובה שהיא בן אדם שאוהב לאכול. היא נהנית לצאת למסעדות, לבשל, מעריכה אוכל טוב. והיא לא שמנה ולא אנורקטית. היא בסדר גמור, בריאה לחלוטין. היא לא דופקת חשבון בכלל. ואני תמיד נהנית להזכר בה כשהיא אוכלת. עם כל כך הרבה תענוג... ממש כייף להסתכל. ובלי לחשבן כלום!!!
כשהייתי שמנה מאוד זה תמיד "הפריע" לי שהיא ככה אוכלת ולא משמינה, ו"למה רק אני?", אבל כמובן שאני הייתי חולה מאוד, ולכן הגעתי למימדים עצומים.

אז לפעמים אנחנו באמת שוכחים שיש אנשים שאוכלים מתי שבא להם ואיך שבא להם..... ואני מקנאה בה על כך.

גם אני חושבת שתמיד נשאר מקום כשלהו- כמו שאמרת "מדמם" או "פצוע". עוד לא החלמתי לחלוטין אז אני לא באמת יודעת. אבל אני חושבת שכל בחורה מופרעת אכילה תמיד צריכה להיות עם יד על הדופק. ותמיד יש משהו שמזכיר לך מאיפה באת וכמה השגת... לפחות אצלי..
כאילו לא נותן לשכוח לגמרי... אצלי לפחות זה עדיין ככה, כי אני לא מגדירה את עצמי שאני ב"החלמה מלאה".

כן, יש ימים שאני הולכת ברחוב, רואה גלידה, קונה, אוכלת ונהנית. לפעמים אני חשה שאולי לא באמת הייתי צריכה את זה.
ולפעמים אני חושבת שהנה, סוף סוף אני מתנהגת כמו כל בן אדם נורמלי, שקונה לעצמו משהו מתוך חשק טהור, ולא מתוך כוונות נסתרות.
פעם לא יכולתי לעשות זאת. והיום, לדעתי זה הישג גדול!

בקיצור, זה עניין מורכב... ולא חד משמעי כנראה...

זהו...אני הולכת להכין לי ארוחת ערב, אני לבד הערב )-:
אז מקווה לראותך פה יותר מאוחר...

ערב נעים ונחמד.

בלונדי!!

קודם כל - את לא לבד! אני כאן אתך... :-)

שנית, נחמד לדעת שאת מרגישה טוב, ואני מקווה שהמצב אכן כך. אני מבינה שהסכמת עם דבריי למטה או לפחות עם רובם, וכן, גם אני מקנאה באלו שאוכלות ונהנות ופשוט ממשיכות הלאה בטבעיות מבלי להתעסק בזוטות. בכל פעם מחדש אני שואלת את עצמי - האם אהיה אחת כמוהן פעם? והתשובה שאני עונה לעצמי היא: כנראה שלא.... טוב, אם לא אז לא... ווטאבר.

בוודאי שתמיד צריך להיות עם האצבע על הדופק, ובייחוד בתקופות שרע לך. הכי קל זה לוותר וליפול.

באשר לאכילה הספונטנית - אז קודם כל, כל הכבוד לך, וזה בהחלט הישג גדול מאד! אז טפחי לעצמך על השכם, ואל תשכחי להוסיף עוד כוכבית במחברת! לצערי, טרם חזרתי לקנות גלידה ברחוב, וגם לא מנת פלאפל... את יודעת, אם זה לא היה עצוב זה היה אפילו מצחיק, כי בנאדם סו קולד נורמלי לא היה חושב על זה בכלל, ואילו אצלנו זה נחשב להישג גדול.

ורק להוסיף - זו לא רק האכילה עצמה, אלא גם ההתנהלות הנורמלית. אספר לך משהו: אצלנו בעבודה כבר בשעות הצהריים המוקדמות הבנות מתחילות לקשקש מה הן יאכלו בצהריים, מה בא להן, מה הן יזמינו, לאן הן יצאו, איפה הן ישבו וכו'. אני כמובן לא משתתפת ב"חגיגה" היומית הזאת. אבל לא פעם בא לי כן להצטרף, ולא בגלל שבא לי לאכול אתן, כי ממש לא, אלא בגלל הרצון שלי להרגיש נורמלית וכמו כולן. להרגיש שאני לא יוצאת דופן ומתנהגת בטבעיות. מעניין אם זה יקרה אי-פעם...

לילה נפלא ושבוע טוב!

כרונית.

שלום יקירתי.
שמחתי לשמוע ממך.
אני מניחה שכעת את לא פה כבר כי אצלכם כבר 03:00 בלילה...
אני מקווה שאת ישנה.
ותקראי את דבריי למחרת.

אני מסכימה עם רוב הדברים שאמרת, כן. את תמיד מנסחת את הדברים בצורה מאוד יפה. כבר אמרתי שאני אוהבת לקרוא את דברייך...
אני מסכימה.. כמעט עם הכל.

תודה, טפחתי לי על השכם, על קניית הגלידה ברחוב.
כאמור, לא בכל יום אני מעיזה "להתפרע" אבל אני בהחלט יכולה להגיד שאני כבר "לא מכירה את עצמי"- חחחח, ממש לפעמים נוהגת כמו כולם.

אני מכירה את הקשקשת הזאת לפני זמן ארוחה. זה יכול לשגע פילים!! ואני זוכרת את תקופת הסגפנות בה לא העזתי להכניס לפי יותר מגזר או תפוח, ושיחות כאלה היו מכניסות אותי לעצבים...

אני אכן מרגישה טוב, למרות שהמשקל גבוה יותר... אם אני אומרת אז זה סימן שאני באמת מרגישה טוב.
הבעיות שהיו בארץ קצת נרגעו והכל כעת נראה פחות קשה ממה שהיה.. (זוכרת?)

גיליתי שיש דברים יותר משמעותיים בחיים מאשר להסתגף ולהקיא, ואני שמחה על כך מאוד.
אך כמובן, תמיד עם סוג של אצבע על הדופק, לא להגזים לאף כיוון.
להזכירך התחלתי את חיי כאכלנית כפייתית. וזה קשה לשלוט על זה, לא פחות מאשר על בולימיה ועל אנורקסיה.
האוכל כל חיי היה הכל בשבילי. ולכן היה קשה ללמוד "לאכול בשביל לחיות" ולא "לחיות רק בשביל לאכול". זה באמת קשה..
נוטים לשכוח את האכילה הכפייתית משום מה, רואים בה פחות הירואית או פחות חמורה מאנורקסיה או בולימיה. אך גם היא מחלה קשה לכשעצמה.. מגיפה עולמית!!

הכנתי עכשיו ברכות "שנה טובה" לכל המשפחה והחברים בארץ. לשלוח להם ביום שני (מחר "שבת"). אני כל כך אוהבת את זה ולפעמים מצטערת שאני מקבלת מיילים ולא מכתבים מנייר אמיתי.. אין כייף כמו לקבל מכתב מחברה טובה...

מנת פלאפל, אגב, אני לא אוכלת בכזו קלות, בשל השמן של הטיגון.
תמיד "נרתעתי" משמן, וזה גבל בטירוף... טוב את יודעת!
אז עם שומן עדיין קשה לי. אבל...סוכר הוא המחלה שלי, ולכן אין לי אפשרות להתנגד לשוקולד או ממתקים לזמן ארוך. זו בעיה, באמת.
וכבר ניסיתי להחליף זאת בהכל, את כל הטריקים ניסיתי, אך הגוף דורש סוכרים!!!! חחחח

טוב יקירה, מקווה שאת כבר בחלום השביעי, ישנה בנעימים, בלי מזגן שיתפוס לך את כל שרירייך!!!

ליל מנוחה!!
ויום נפלא שיהיה לך מחר!!
נשיקות.

בלונדי!!

איזה כיף לצאת לשופינג! תמיד כשאין לי מצברוח אני יוצאת לקניות,ובמחירים שציינת זה מדהים אפילו יותר! אני מנסה למצוא שמלות בארץ במחיר הגיוני,אבל אין היגיון כמו שאת יודעת..
אז תעשי חיים ותקני כל עוד את בחו"ל...
מקווה שאתם נהנים אוהבת קרן אור