בעקבות אור - מה זאת החלמה מלאה?

אך אני לא בטוחה שאגיע יום אחד לשלב בו לעולם לא תתעורר עוד אי שביעות רצון מגופי, לשלב בו לעולם לא יתעוררו דאגות מהשמנה או מחשבות אודות מה לאכול, מה לא, וכמה. זה עניין של מינונים ותדירות - אם רוב הזמן אהיה מרוצה מגופי ונטולת מחשבות טורדניות אודות משקל ואוכל - אהיה מרוצה וגאה מאד.
ביום בו ארגיש בטוחה ומוגנת לחלוטין מפני נפילות לסדרת הקאות, ביום בו אוכל לומר לעצמי בכנות מלאה - "אז עליתי שניים-שלושה קילו, אז מה?" אהיה שמחה מאד. גם אם למחרת תופיע לה מחשבה סותרת. כי במצב שכזה נראה לי שאוכל לסלק את המחשבות הרעות ולבחור שוב בבריאות ובחיים.
אשמח לקרוא מה דעתכן על "החלמה מלאה"...
יום נפלא לכולן!

שלום לך יקירה.
קודם כל אני מתנצלת, לא התכוונתי לבקר ולא התכוונתי לפגוע באף אחת. אין לי כל רצון לעשות זאת.
אני מבינה שאת קצת כועסת לגבי התשובות שנתנו לאור....
אף אחת מאיתנו ממש לא התכוונה לכך, כנראה זה פשוט יצא כך..

אני הכי שמחה על כל צעד שנעשה פה בעולם כדי למגר את הפרעות האכילה. אני יודעת כמה זה קשה וכמה כוחות פיזיים ונפשיים צריך כדי להפטר מהרגלים רעים.
אני לא התכוונתי לזלזל באף אחת פה... ואני מצטערת שנפגעת.

לגבי "החלמה מלאה" - אני עדיין לא שם כנראה, כי כן, כמו שאמרת, אני לא "אוכלת חופשי" וכם חושבת על מה נכנס לפי. אין מה לעשות... אחרי שנים של הפרעות אכילה, זה משהו שכנראה קשה לשנות כל כך מהר.
אז, סוגיית ה"החלמה המוחלטת" שנויה במחלוקת ומתפרסת לכמה רבדים כנראה. יש כמה דרגות החלמה... אולי?!

אני הכי מפרגנת לכל אחת שעושה תהליכים לעבר הבריאות. אני כל כך שמחה לשמוע על כל צעד הכי קטן אפילו. ולגבייך- חודשיים "נקיים" הם המון!!!!!!!! זו התקדמות עצומה שרק בולימית תוכל להבין אותה. אני מצדיעה לך וגאה בך, על הכוחות שלך ועל היכולת. על הכל. כי זה כל כך קשה.

אז נכון, המחשבות ממשיכות להטריד לפעמים. ומי שניבטת אלי מהמראה, לא תמיד מוצאת חן בעיניי. אבל אני חושבת שהיום אני הרבה יותר בריאה ממה שהייתי כל השנים...

ואני לא מושלמת. להזכירך הקאתי לפני שבוע, לאחר ארוחה במסעדה שנגררה לבולמוס...

אני תומכת בכל אחת שעושה צעדים ומאמצים. אני מעריכה כל פסיעה לעבר ההחלמה הנכספת של כל אחת. אני יודעת עד כמה זה קשה.

לא התכוונתי לפגוע בך ואני מצטערת שכך זה יצא.

אני מקווה שאת לא כועסת, ומקווה שאת מבינה אותי כעת.

לגבי אור- פשוט נראה כי בפנים לא טוב לה...כמו שהיא אמרה- משהו עמוק יותר מפריע לה. וכל בעיות כאלה הן כמובן טריגר לחזור לשם... למטה. והיא בעצמה אומרת שהיא הייתה רוצה לרדת עוד במשקל...
לא התווכנתי לזלזל או לפגוע... אני באמת מצטערת!

שלינקה, אל תכעסי. בבקשה...

אני גאה בך על כל מה שאת עושה ועל כל מה שהשגת עד כה!!!!
כל הכבוד לך. באמת.

שיהיה לך יום טוב ונחמד.

בלונדי.

בלבלתי בין מאיה לאור... סליחה!!

אבל הכוונה היא לא לפגוע באף אחת!!!

יום טוב,
בלונדי.

קודם כל לפני שאגיב אני שמחה ששיתפת אותנו במה שאת מרגישה.אני חושבת שהאמת היא אי שם באמצע.אל תשכחי שאנחנו הראשונות לעודד אחרי נפילה,ומזכירות שוב ושוב להסתכל כמה התקדמנו..אבל מצד שני,השאננות היא האויב.ז"א מי שיצאה מהשלב הקרטי,בקלות יכולה לחזור לשם אם היא לא תילחם בפתולוגיה האמיתית שהובילה אותה מלכתחילה למחלה.אני לא חושבת שמישהי מאיתנו לרגע זלזלה או התכוונה לפגוע,אבל אני כן חושבת שאם כמה מאיתנו הרגישו תחושה קשה שאור עדיין שם,כנראה שהיא איפשהו נכונה.כמובן שתמיד צריך לזכור כמה התקדמנו,אבל לא לשכוח להמשיך קדימה,ולא לחשוב שאם יצאתי מהמצב הקרטי אז הכול בסדר ואפשר לחזור לשגרה.ואני חושבת שאת צודקת מההיבט שיש דרגות של החלמה,ואין באמת אנשים כמעט שמאושרים מאיך שהם ניראים.הנקודה היא באמת האיזון.אצל אור,ומבלי לפגוע,האיזון הוא שלילי,לפי מה שהיא מתארת היא שומעת את הקולות כל הזמן..ואת נלחמת בהם,ויש לך ימים יותר טובים,וגם חודשיים זה מדהים!ואני יודעת עד כמה זה היה לך קשה,אבל הגעת להחלטה לחיות,ואת הולכת על זה כמו נמרה!זה ההבדל יקירה.ואם חטאתי בכתיבה לגבי מישהי אז אני מתנצלת.אני חושבת שכל מילה כאן נכתבת באמת מתוך דאגה ואיכפתיות.
אשמח לשמוע מה את חושבת יקרה.

מה שלומך במוצאי שבת קודש? אני מבינה שהתגובה שלי לאור הרגיזה אותך משום-מה. לכן חזרתי עכשיו על כל השרשור והשתלשלות האירועים, ואני חייבת לומר לך שאני מצטערת, אבל לא מצאתי בדבריי כל פגם, ואני עומדת מאחורי כל מילה שלי גם כעת. יחד עם זאת, צורם לי אם הרגשת רע כתוצאה מכך, אני שמחה שהעלית את תהיותייך והשגותייך על הכתב, ואני אענה לך עליהן אחת-אחת.

שאלת מהי "החלמה מלאה" לפי דעתי. ובכן, החלמה מלאה כשמה כן היא - אכילה סדירה, תקינה ולא מופרעת משום כיוון, שדואגת לקיום צרכי הגוף הפיזיולוגיים כמו גם לקיום תאוות הנפש במידה. החלמה מלאה כוללת בתוכה ניתוק בין רגשות היום-יום לבין השלכתם על האוכל. כמובן שתמיד יהיה קשר בין רגשות לאוכל (עוגה ביומולדת, סעודה חגיגית עקב אירוע משמח, או שוקולד כשעצוב וכו'), כי זה טבעי ומובנה בנו, אך הקשר הזה נשאר בתחום הגבול הנורמלי והתקין ולא יוצא מכלל שליטה. וכאן אומר באופן ברור - אני לא ממש מאמינה בהחלמה מלאה אצל אנורקטית לשעבר. ברור שיש שלבים-שלבים בתהליך ההחלמה ושכל אחת מתקדמת בקצב שלה, אך אני חושבת שאצל מי שסבלה מאנורקסיה תמיד יישאר כתם או צלקת או אפילו פצע שעוד קצת מידמם, ולכן היא תמיד היא צריכה להישאר "עם האצבע על הדופק". אני מניחה שיש איזשהו אחוזון עליון שכן יוצא מזה לחלוטין, אך אצל הרוב שכן הצליח לצאת מזה נשארת צלקת מכאיבה אי-שם.

כשקראתי את דבריה של אור היה לי ברור שהשלב שהיא נמצאת בו רחוק מלהיחשב שלב שמתקרב להחלמה מלאה. ברור כי היא סובלת ומתייסרת על בסיס יומיומי. עובדה היא שלא רק אני קראתי את זה בין השורות, והיא בעצמה הודתה בכך. לכן אינני מבינה מדוע זה קומם אותך. לדעתי אין בקביעה "את עדיין לא בריאה" שום דבר מחליש. נהפוך הוא - אני תופסת את זה כמשפט מדרבן שמושך אותי לשאוף הלאה ולהתקדם ומונע ממני מלנוח על זרי דפנה שבכלל אינם קיימים שם עבורי בתואנה ש"עכשיו אני אוכלת, אז אני בסדר". אז אין לי בעיה לומר את זה לעצמי כל יום - "התקדמתי, אך אני עדיין לא בריאה". אז אני מצטערת אם מצאת בזה משהו מחליש, אך כל אחת והאינטרפרטציה שלה. אני, בכל אופן, אמשיך לכתוב את דעתי ולהזהיר היכן שאראה לנכון גם אם דבריי לא תמיד ינעמו לאוזני כולם, כי אם משהו מדבריי יגרום למישהי להתעורר מההכחשות שלה ולטפל בעצמה - סימן שזה היה שווה את זה.

"אכילה ספונטנית" - למה התכוונתי במונח הזה כשכתבתי אותו? אכילה ספונטנית היא אכילה שמגיעה עקב גירוי חיצוני והיא גורמת לך הנאה. לדוגמה: הלכת ברחוב, ראית דוכן גלידה, התחשק לך גלידה, קנית, אכלת, נהנית, אמרת לעצמך "תודה רבה, היה טעים" ובזה הסתיים הסיפור. כלומר - נהנית מזה מבלי לחשוב מחשבות שליליות, רגשות אשמה, מחשבות "תיקון" למיניהן, הלקאה עצמית וכו'. אין כאן הכוונה לאכילה שלוחת רסן או לאכילת ג'אנק בכמויות שפוגעת בבריאות, ובוודאי שלא להפרעות אכילה כפייתיות או אחרות.

(אופס, שוב נגמר לי המקום, ואני מיד ממשיכה).

וכן, נכון שהיום אנחנו חיות בתקופה זוועתית שמקדשת את המודל האנורקטי, אבל יש עדיין נשים שאוכלות בלי לדפוק חשבון, תתפלאי. ואני לא מתכוונת לנשים שמנות שזוללות מתוך ייאוש, אלא לנשים רגילות שיודעות ליהנות מאוכל טוב מבלי להעניש את עצמן ולהתעסק בחשבונות. בגלל שאת הרבה שנים בתוך המחלה זה פחות גלוי לעינייך, אבל זה קיים. גם אני חשבתי עד לא מזמן שכולן קצת ירדו מהפסים, אבל כשהתנערתי מכיסויי המחלה וכשפקחתי עיניים ראיתי שלא, כך שזה מובן לי.

הציפיות שלך מעצמך - לדעתי הן נכונות ומתאימות. כפי שכתבתי בתחילה - כל אחת מתקדמת בקצב שלה. אני באמת מאחלת לך שתגיעי לשלב של החלמה מלאה, אבל גם אם לא תגיעי ממש לשם - כל עוד תקיימי חיים תקינים, תשמרי על הבריאות שלך, לא תפגעי בעצמך ותצליחי ליהנות ממה שלחיים יש להציע לך - זה יהיה מבורך. אני חושבת שמה שחשוב עכשיו הוא לא להציב רף גבוה מדי, אלא להתקדם בצעדים קטנים.

זהו, אני חושבת... מקווה שהבהרתי את דבריי ואשמח לתגובתך. אחזור מאוחר יותר.

ובינתיים - שיהיה לך שבוע טוב וקל!

כרונית.

ויש לי הרבה מה לומר, לא הסברתי את עצמי אני יודעת, לא עשיתי היכרות כמו שריך :) ולא סיפרתי כמה אני רחוקה מזה ולא מסוגלת להרעיב את עצמי, שלא לומר- לא יכולה בכלל, לא לחשוב את זה ולא לבצע.
כך זה כשלומדים תיאבון מהו.

אני גם לא מסוגלת להקיא, לא הקאתי אף פעם, ואני לא מתכוונת ללמוד לעשות את זה.


ישנן תקופות שבהן אני משחקת עם איזה קילו, ולא אכפת לי אם הוא עולה ויורד, ויש תקופות שפתאום הקילו-שניים שהעלת, הם בדיוק הכי מציקים לך. זה המצב שלי היום. אני בתקופה כזו עכשיו שאני רוצה להוריד את הקילו, אבל אני גם לא יכולה להיכנס לשום דיאטה שתעזור לי עם זה. אני חיה בתוך דיאטה הרי.


בכל מקרה, אני יודעת שהגעתי למקום הנכון,
ואני יודעת שיש לי במה לשתף אתכן, ואיך להיתמך, ולתמוך בהחלט, כי בסה"כ אני באה ממקום בריא יותר, כזה שכן משלים רוב הזמן עם הקילו-שניים. שוב, אלו גלים. זה בא והולך,
טוב (יזו מן מילה זו טוב :) לשמוע שאני לא היחידה שמרגישה שצריך כל הזמן להיות עם אצבע על הדופק.

אבל, כרגע אני עמוסה מאוד מאוד. בלימודים.
והדקות הספורות שאני מקדישה לפורום אינן מספיקות. אז רק אבקש, אנא- נסו לא לנתח את תחושותיי או את המקום שבו אני נמצאת. תנו לי להכיר לכן את עצמי לבד. בבקשה... ככה בשביל טאבולה רסה :)

אגב, יש לי המון מה לומר לגופה של שאלה- מהי החלמה. אבל.. אני אשמור לי את זה להזדמנות אחרת, העייפות גוברת.. :)



לילה משובח.
ושבוע מצוין ובריא שיהיה!




אור.

אז גם אני קראתי אותך, וראשית כל - אני מקווה שאת ישנה לך עתה שנת עמלים ומאזנת את מצב העייפות הגוברת...

שנית, רציתי לומר לך שאני מצטערת אם יצא ש"ניתחנו" אותך ואת מצבך טרם עת. בסך הכל רצינו להעניק לך תמיכה ועצה טובה, ואני מצטערת אם צמח מזה משהו לא ממש רצוי בעינייך... אבל תשתדלי לא לקחת את זה כ"כ אישי, כי בכל מקרה שאלת ה"החלמה המלאה" היתה צריכה לעלות והיתה עולה בשלב כלשהו בפורום צעיר זה. כך שיוצא שאולי אנחנו אפילו צריכות להודות לך על שתרמת להעלאת נקודה חשובה ומהותית זו בפורום.

ומילה אחרונה - לגבייך. את תופסת את מצבך כטוב למדי, אך בואי לא נשכח שבהפרעות אכילה עסקינן , וכשכאלו הן מאד חמקמקות ומאד טריקיות. אני בטוחה שהרבה מאתנו לא היו מאמינות שיגיעו לרמת פגיעה עצמית כ"כ קשה אילו היו מספרים לנו זאת מלכתחילה. אבל כשאת כבר נמצאת בתוך תהליך חולני קורים לך דברים שאין לך שליטה עליהם, ואז קשה מאד להשתלט על המצב בחזרה ו"לתפוס פיקוד". המדרון הוא מאד חלקלק, ולכן תמיד צריך לחשוב איך לא להגיע לפתחו.

שיהיה לך לילה טוב ויום נעים!

האמיני לי, הכי טוב להתעמק בלימודים ו"להזיז" את המחשבות מכל השטויות המסוכנות.

מקווה שאינך חשה מועקה כלשהי או תחושת אי נעימות אחרת בעקבות הנ"ל.

שלך,

כרונית.

הלוואי שיכולתי כרגע להגיב יותר ולקרוא יותר כי זה חסר לי.
אני בהחלט מרגישה שהגעתי למקום הנכון כאן, וברגע שאתפנה אני לבטח אשפוך כאן לא מעט. אני מקווה שכן, מפני שאתן נפלאות, ובהס"כ עוברות כמוני את אותה הדרך פחות או יותר.

ובמלחמה כמו במלחמה,
אני חייבת להמשיך למרקר! :-)


רוב תודות!
ויום מוצלח לכן!



אור.

אנחנו יותר מנשמח כשיצא לך יותר להיכנס לכאן,ואנחנו באמת כאן ויודעות שבמלחמה אמיתית ככול שיש יותר שאיתך ומבינים אותך,זה עוזר לשרוד אותה ולצאת כשידך על העליונה.
מקווה להשתמע ומקווה שיהיה לך שבוע קל יותר השבוע.
קרן אור