שבוע טוב יקרות שלי!

ורוצה להעזר בהם באמת.את מספרת בעיקר על כל הטיפול שניתן לך שם במסגרת הגמילה הפיזית,ואת לא כותבת כלום על כל המסגרת הנפשית שהיתה אמורה לתמוך בגמילה הפיזית,ולכן ברור לי שגם אם היתה כזאת(ובטוח שהיתה) היא לא היתה משמעותית עבורך מכל מיני סיבות,ולכן גם חזרת "לסורך" מיד עם השחרור.הקשיים הנפשיים שלך לא קיבלו ועדיין לא מקבלים מענה ולכן את מוצאת את עצמך מתנהלת באותו מישור של חוסר התמודדות והקאת הרגשות החוצה באופן פיזי,כי זה אכן פתרון קל (וגרוע) יותר וזה אכן קשה להתמודדות לבד.לא סתם פיתחנו ה"א,היא ההגנות שעטינו על עצמנו כדי לא להרגיש,כי כנראה שקיימים אצלנו תחושות שלא ניתנות להתמודדות אז אנו חוסמות אותם ואז כשהן עולות כי כבר אי אפשר לדכא אותם יותר,אנחנו מקיאות אותן או מרעיבות אותן.אבל יודעת מה??האשליה הזאת תקפה לשנה שנתיים הראשונות,אח"כ הרגשות הללו עולים על פני השטח ודורשים מענה והתמודדות אמיתית,אז לא עדיף כן לתת להם מענה עכשיו??וכן צריך איש מקצוע כי התחושות האלו כ"כ קשות לחשיפה וקשה להשאר איתם לבד.טיפול,טיפול וטיפול! ואם תתני את עצמך באמת,ואם המצב הפיזי שלך לא מאוד חמור,אפשר כן לטפל במסגרת מרפאת חוץ ולאוו דווקא אשפוז.אבל אם תמשיכי באותה התנהלות אז המצב יחמיר ובסוף לא יהיה מנוס מאשפוז.

יקרות שלי,לא יודעת כמה אצליח לבקר כאן במשך השבוע,אבל אני איתכן ברוחי
שולחת לכן כוחות לעוד שבוע של התמודדות מבורכת,
שלכן ואיתכן,
קרן אור.

אין הרבה מה לומר..הרי שאני יודעת שכל שאמרת זה נכון ביותר.....אך העיניין שאמרת "לא מספיק חולה"אממ..אני לא יודעת אם באמת כך אני מרגישה..כי אני מרגישה מאודדדדדד חולה(נפשית..הנפש שלי מתפוררת)אך היתכוונתי שלגבי המשקל..שהוא אולם נמוך מהרגיל אבל לא מידי ..זה משהו שקצת מבייש אותי...לא ממש יודעת איך להסביר..:\אבל לקחתי לתשומת ליבי ואני באמת מתחילה ברצינות לחפש עבורי טיפול.ולגביך יקרה..מאחלת לך רק ימים של בריאות..ושאלוהים יתן לך כמו שאת נותנת מליבך הטוב..שיהיה שבוע טוב..אוהבת..דניאל.

ברור שהתכוונתי במילים "לא חולה מספיק" לעניין הפיזי.כל הזמן מראים לנו בתקשורת את המקרים הקשים מאוד וגורמים לנו לחשוב שאם אנו במשקל תקין או במעט תת משקל ולא שוקלות 20-30 ק"ג אז המצב לא חמור..וזה הרי שקר.רוב המקרים באשפוזים הם ממש לא בקיצוניות הזאת.
וכן ברור לי שאת מרגישה חולה בנפש,הרי הנפש שלנו עוד היתה "נגועה" עוד הרבה לפני התפתחות הפרעת האכילה,זאת הסיבה למה תהליך ההחלמה נפשית אורך יותר זמן מזה הפיזי,ולכן יש צורך בטיפול.
אז יאללה,אני זוכרת שאמרת שאת מחפשת טיפול ,שנסי מותנייך ושימי לך למטרה למצוא כזה עד תחילת שבוע הבא.מה את אומרת??

קרן אור.

אני אומרת שאעשה זאת..כי אני באמת רוצה..ונמאס לי לסבול..הסבל הנפשי שלי כבר לא מאפשר ליחיות נורמלי..ואף אני כבר רואה שהגוף מאותת לי ונותן כל מיני סימנים(לא טובים)מבחינה בריאותית..תודה שוב על העזרה שלך!טובה ויקרה שאת!כאב לי לשמוע על שהותך בבית החולים..אך באמת אני מאחלת לך רפואה שלמה ושתיזכי לימים בריאים ומאושרים!אמן ואמן!

מה שלומך היום? איך את מרגישה?
מדוע הבהילו אותך לבית החולים, הייתה החמרה במצבך?
אני מצטרפת לאיחולי ההחלמה של דניאל ומאחלת לך רפואה שלמה.. אני בטוחה שיגיעו גם ימים טובים עבורך.. אל תאבדי את התקווה, היא שם יקרה שאת.

תודה שאתת תמיד כאן כדי להראות לי את הצד השני של הדברים..מראה לי כמה אני נוקשה עם עצמי וכמה עלי להרפות לעיתים..
אבל אני פשוט כבר לא יכולה לשאת את זה יותר.. קשה לי עם זה שאומרים לי: "את כ"כ קרובה להחלמה" ואז אני באמת חושבת שאני קרובה וזהו שזה הסוף וסתם משלה את עצמי, ובסוף מתברר לי כמה שאני רחוקה!! זה כ"כ מתסכל.. אני רוצה כבר החוצה מהמחלה הזו וזה לא קורה..

אתמול גם התנסיתי במאכל חדש והייתי מאוד גאה בעצמי שניסיתי אם כי לאחר האכילה התחלתי לבכות..מבינה את התסכול שזה גורם לי?? למה אני לא יכולה לאכול ולהגיד פשוט:"אכלתי ונהניתי " כמו כולם..כמו שכל בן אדם בריא עושה.
למה הדמעות האלה היו חייבות להגיע אח"כ כאילו שהחיים שלי עומדים להתרסק.. כך הרגשתי.
זה כ"כ כואב להרגיש שהחיים שלי כל הזמן עלולים להימצא בסכנה בגלל איזו חתיכת עוגה שאכניס לי לפה או בגלל איזו חריגה קטנה מהמותר..

אני איתך,מחזקת את ידייך!
עשי זאת,את מסוגלת וחייבת לעצמך.
קרן אור.

מקסימה שאת..!תודה ותודה על החיזוקים!רק רציתי לעדכן שקבעתי תור עם הרופאה שלי..אמרתי אולי יחד נמצא טיפול..אולי היא תוכל לעזור לי בחיפושים..אעדכן בהמשך..ואת יקרה?!איך עוברים הימים ואיך את מרגישה כעת!?עדיין את בבית החולים?!

קרן אור אהובת נפשי!!!
כאב לי וצימרר אותח לחשוב שאת בבית חולים... אני חושבת עלייך המון אני מרגישה אותך חזק חזק יקרה, אנחנו כולנו מחזיקות לך אצבעות. גיבורה!!! ההודעה שלך מאד מאד ריגשה אותי. אני לא מצליחה לתפוס את הדרגה הענקית שלך... מי היה מאמין שבחורה חלשה ששוכבת בטיפול נמרץ תתעניין בנו מ כ ל הלב עם כל הסבלנות לכל אחת ואחת ומא' ועד ת'.
את מ ל א כ י ת!
זה מזכיר לי את התקופה הלא רחוקה בכלל שבה שכבתי כמה ימים בטיפול נמרץ מחוברת לא.ק.ג נוזלים ph ומידי פעם חמצן בקושי את השפתיים הצלחתי לנוע....קרן אור. אני גאה בך!
אני חושבת עלייך המון ואני מבקשת בכל ליבי שתהיי בריאה וחזקה בגוף כמו שהנפש שלך חזקה ובריאה!
אני לא רוצה להכביד עלייך בקריאה אבל חייבת לבשר לך שאני בבית ומאד השתפרתי. תודה על כל העדודים ועל הכל אין כמוכם!!! המסיבה היתה מדהימה. הבנות מהמחלקה לא הגיעו כי שתיהן היו בעונש לא לצאת ביום שישי בערב...מסכנות.כואב לי הלב על כל מי ששם עדיין. זה ניסיון ככ קשה.
רפואה שלמה יקרה שלנו. מחכים לשמוע ממך בשורות טובות
באהבת עולם
נטע

שמעתי שהשתחררת כבר מבית החולים ורציתי לאחל לך מזל טוב מכל הלב!!!
אני כ"כ גאה בך, את לא יודעת עד כמה.. עברת את הקשה מכל..ועכשיו את צריכה להתחיל לעבוד עם עצמך ולהתמיד בדרך ההחלמה. לעשות הכל כדי לא לחזור אחורה.

אני בטוחה שיש ביכולתך לעשות זאת! אני מאמינה בשתינו שאנחנו יכולות!
גם את כמוני כבר שנתיים בתוך המחלה הזו ואני מרגישה שרק העובדה הזו מקרבת בינינו מאוד ואני מזדהה איתך..
גם עבורי זה חדש כל העניין אבל כולי תקווה שבסוף זה יישאר מאחורינו.

איך עוברים הימים בינתיים ואיך את מסתדרת עם האוכל?

שירן