המשך..

צהריים טובים.

צר לי לשמוע על מצבך.
את בתת משקל!!
הדבר מאוד מסוכן.
את בגיל שהגוף גודל וצריך לקבל מזון כדי לגדול בצורה נורמלית.
את מונעת את הגוף לקבל את ה"דלק" שלו והוא הולך ומדרדר...

את באנורקסיה יקירה.
זו מחלה מסוכנת מאוד עם השלכות רציניות שלעיתים גם בלתי הפיכות!!

את חייבת להבין שמה שקורה כאן הוא רע ואת מסכנת את בריאותך.
כולנו היינו שם, אנחנו מבינות לגמרי את מה שאת עוברת.

את צריכה להתוודות לפני אימך, לספר לה על כל מה שאת עושה, ולבקש ממנה עזרה. את חייבת. עדיף עכשיו!! כמה שיותר מהר, כך תוכלי לצמצם את הנזקים שכבר נעשו לגוף.

את צריכה לקבל טיפול רציני. אנא דברי עם אימך וספרי לה הכל!!!
אני יודעת שזה לא קל, אבל את סה"כ ילדה! כל החיים לפנייך! את חייבת את זה לעצמך כי לא תרצי להיות שם גם עוד 20 שנה..... חולה וחצי מתה!!! שלד מהלך עם סכנת מוות מעל הראש!!

אנא אזרי את כל כוחותייך וספרי לאימך.
ואנחנו כאן לחזק אותך ויחד איתך לעבור את התקופה הקשה.

אם אימך זקוקה לייעוץ כיצד לפעול- תגידי ונעזור!

בהצלחה ותחזיקי מעמד!

בלונדי.

שלום לך, אני שלי, בת 30, מחלימה מבולימיה. הדרך אל הפרעות האכילה התחילה, ממש כמו אצלך, מדיאטה לא נחוצה כלל, מאובססיה לרזון, מאנורקסיה אל בולימיה.
אני עומדת מאחורי כל מילה שכתבה לך בלונדי. את בתת משקל, בריאותך הפיזית והנפשית בסכנה. ונראה לי שאת מודעת לכך. אך אני תוהה האם את מבינה כרגע את ההשלכות החמורות יותר של הבעיה הזו, ואני לא מדברת רק על ההיבט הבריאותי. הדרדרות במצבך, הדבקות למחלה עשויה להרוס כמעט כל חלקה טובה בחייך. חיי חברה, לימודים, גיוס לצה"ל, תוכניות ושאיפות רבות עשויות לרדת לטימיון.
נראה לי שעד כה לא קבלת טיפול נכון. דיאטיקנית ורופא משפחה אינם יכולים לפתור את הבעיה, דרוש טיפול פסיכולוגי. וגם הוא לא יסייע אם לא תרצי לצאת משם ולשוב להיות בריאה ומאושרת.
אני מאד מעריכה את האופן בו שתפת אותנו בשלבים השונים של התפתחות המחלה, מעריכה את הכנות שלך ובקשת העזרה. אך אני מבקשת ממך לנסות ולברר עם עצמך, גם אם לא תרצי לשתף אותנו בכך, מה הוביל אותך למה שתארת כבולמוסים ולעלייה במשקל, ומה הוביל אותך לצמצום המזון.
הבולמוסים שתארת וודאי לא נבעו רק מרעב פיזי, או מתאווה למזון מסוים. מה עבר עלייך בתקופה שלפני השינוי בהרגלי האכילה שלך? האם היה אירוע קשה מסוים, או קשיים שונים?
הניסיון לעלות על הגורמים שהובילו אותך לשם הוא משהו שידרש ממך גם בטיפול. לעיתים אכן מדובר בגורמים רבים ומורכבים, בילדות שלמה, אך אם תוכלי לסמן כמה בעיות שהטרידו אותך, מלבד ההופעה החיצונית, דרכך החוצה תהייה קלה יותר.
אצלי היה אירוע כזה, משהו שדחף אותי אל האנורקסיה. אני מאמינה שהיא היתה מתעוררת בכל מקרה, אך אותו אירוע זרז את הופעתה.
יקירה, את צעירה כל כך ולפנייך חיים שלמים שיכולים להיות יפים ומאושרים. אני זוכרת היטב כמה קשה הגיל הזה, איך לפעמים הכל נראה שחור ואת מרגישה לבד כל כך בעולם. אז הנה, אם פנית אלינו את יכולה להמשיך הלאה ולבקש עזרה אמיתית בעולם שמחוץ למחשב.
אני מפצירה בך לעשות זאת...
ואנחנו כאן, בכל יום ובכל שעה.
שלך, שלי.

אין לי ממש מה להוסיף על דברי החברות היקרות לעיל, משום שהן פרשו את מלוא התמונה המכוערת לפנייך. אני רוצה רק להרחיב טיפה לגבי מה שמחכה לך מהבחינה הנפשית אם תיפלי עמוק לתוך האנורקסיה המתהווה והלצערי כבר קיימת שלך.

חמודה, אנורקסיה זה לא רק ירידה דרסטית במשקל וסכנות גופניות-פיזיולוגיות. אנורקסיה זה גם מוות נפשי. אנורקסיה היא צניחה לתוך תהומות הנפש ברמה שאת לא מתארת לעצמך. כן, עכשיו את ב"היי", כי את יורדת, את מרזה, את מצליחה, ממש "הולך לך" נכון? אבל תיכף, ממש מעבר לפינה , מחכה המחיר של כל זה: דכאון קשה עד כדי חוסר תפקוד, התפרצויות זעם פתאומיות (קריזות), מתח וחרדה תמידיים, אי יכולת להירגע וליהנות ממשהו, לחץ, חלומות רעים, התפרצויות של מחלות נפש והפרעות אחרות (מאניה-דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת קשב וריכוז, הפרעה כפייתית-אובססיבית), מחשבות התאבדות עד כדי הוצאתן לפועל.

האם את מוכנה לקחת את כל מי שאת, במצבך העכשווי, ולהביאך להידרדרות איומה שעלולה הן לקצור את חייך והן לספק לך חיי רפש נפשי שכזה?

אני הייתי אומרת לך מילה אחת - לברוח!

לברוח ומהר!

לילה טוב.

כרונית.