עוקבת לפעמים

קודם כל תודה על האיחולים וברוכה הבאה.אני מקווה שתמצאי בפורום הזה את הכוחות למנף את עצמך לכיוון החלמה,כי נשמע שהיום יותר מתמיד את בשלה לזה.
לשאלתך(וזה בסדר,אין כאן עניין אישי,אני מעדכנת את הבנות בפורום) עברתי בקירוב ל-12 שנים חולות מאוד באנורקסיה.אבל היום אני סובלת ממחלה שממש לא קשורה לעניין והיא סרטן.למזלי,הפרוגנוזות טובות ועולים על הכל די בזמן,כך שאני מטופלת במחלקה שעושה את עבודתה נאמנה.(ולא,לצערי זה לא תמיד מובן מאליו).הראייה שלי היום השתנתה לגמריי.הבנתי שגם במצב שהכול נראה בו כאילו אין לנו שליטה על כלום בחיינו,תמיד יש לנו עדיין אופציות בחירה.תראי את מצבי-אפשר לוותר,להחליט שהסטטיסטיקה של מחלתי הספציפית היא מראש אבודה,ואפשר בתוך זה לקום ולעשות את מה שניתן,לפחות מבחינתי.ושזה לא ישמע לך פשוט,או כחוזק שלי,ממש לא.אני רגילה לחלוטין,ויותר מזה,מוצאת את עצמי על סף ייאוש לא מעט.אבל זוכרת שמחר עוד יום(בנאלי ככל שזה נשמע) ומחר אקום להתמודדות מחודשת.יקרה,החיים אכן יקרים מכל,אבל חשוב יותר לחיות בהם באמת.להיות חופשיות לנווט את עצמנו לאותם אפיקים שנבחר,ממקום חופשי ונטול פחדים.ולכן אני מברכת את רצונך לקום ולשנות.לטפל,כי אחרי 10 שנים באמת אין ברירה אחרת,ואני מניחה שכבר הבנת את זה.אל תתני לתל השומר או לכל בירוקרטיקה הסדרית-כספית לגרום לך לוותר.דבר ראשון,לקופ"ח מאוחדת יש מרפאה לה"א שם את יכולה להיות מטופלת והיא גם לא עולה כסף.דבר שני,יש עוד בי"ח שיש להם מחלקות מצוינות לטיפול בה"א(מאיזה איזור את בארץ??),ואני אשמח לעזור לך למצוא אחת כזאת.רק אל תוותרי,טוב??

את מוזמנת להמשיך לכתוב כאן,לשתף ולקבל כוחות כדי להבריא,
מחכה לשמוע ממך,
קרן אור.