שלום לך קרן מקסימה

קודם כל,תודה על המחמאות...
אני מבינה אותך מאוד בעניין הריקוד ומבינה גם את הצורך שלך להפוך את התחביב למשהו יותר מקצועי..יחד עם זאת,כמובן שאני חוששת שמסכת הלחצים שמקצוע כזה תובע תחמיר את מצב הפרעת האכילה שלך.יקרה,למה לא להתחיל טיפול(אפילו שאת עוזבת עוד מעט),הרי שלושה חודשים,אם באמת תתני את עצמך,כן יצליחו לחזק אותך.
אני לא שוללת שילוב בין הטיפול בעצמך לבין הריקוד,אבל חשוב שתזכרי שעם הזמן והאינטנסיביות שבמקצוע הזה,אם הפרעת האכילה שלך תחמיר את תאבדי כוח ולא תוכלי לתת מעצמך את המקסימום שאת יכולה ורוצה,ואז גם לא תהני ממה שאת עושה.אגלה לך על עצמי משהו(שאלת לגביי תחביבים שלי)-אני מאוד אוהבת אוויר,מרחב שטח,ונהגתי עד לא מזמן לרוץ כ-10 ק"מ מידי יום,אבל הגידול שלי אילץ אותי להפסיק כדי להתחזק ולהחלים,וברור לי שאח"כ כשזה יקרה,אני אחזור לכך.בעברי הייתי בנבחרת הארצית של התעמלות אומנותית,חליתי באנורקסיה,ועזבתי כדי לטפל בעצמי כי כבר לא היה לי כוח והתמוטטתי דקה לפני התחרויות באירופה.כך שאני באמת מבינה אותך,אולי יותר משתצליחי להבין.אבל יחד עם זאת,אני כן חושבת שהבריאות שלנו קודמת לכל וכדי לאפשר את התחביב והאהבה שלנו לתחום אנחנו צריכות קודם כל לדאוג לבריאות שלנו...

שלך,
קרן אור.