היי משפחה יקרה!

מה שלומך יקירה?

אל תפחדי על ילדייך. מה שאני עברתי זו התעללות. ואת כמובן לא עושה זאת לילדייך.

כיום יחסיי עם אימי טובים, לאחר ששתינו טופלנו טיפול פסיכולוגי ארוך ולמדנו לחיות בשלום.
כאמור, אני לא שוכחת כלום, אך מזיזה זאת הצידה ונהנית מהקשר איתה כיום.

כן שלינקה הציעה הצעה נחמדה על לחזור ארצה בלבן. מעניין..אני אחשוב על זה.

טוב יקירה, את בטח תיכף כבר הולכת לישון.
אז שיהיה לך לילה טוב וחלומות פז.
אוהבת
בלונדי.

גם אני כתבתי לך הודעה ארוכה כתגובה להודעתך האחרונה, והצלחתי איכשהו למחוק אותה...
אז מה שלומך אם נפלאה ותשושה? מקווה שאת יודעת שלמרות שאת האם היחידה בפורום זה (אלא אם יש לנו קוראות שקטות...) כולנו מלאות הערצה כלפייך. אני חושבת שאוסף סיפורי האמהות שלנו מלמד שלהיות אם טובה לא קשור לשאלה האם את עובדת או לא, האם קשה לך להתמודד עם חופשת הקיץ, אלא קשורה יותר ליכולת לאהוב בלי תנאים, לתמוך בלי לפגוע, להיות מודעת לנפש העדינה של הילדים. ואני בטוחה שאת עושה כל זאת, ושתמשיכי כך.
מקווה שאת שומרת על עצמך היטב למרות העומס הרב, אוכלת היטב ונחה קצת.
כמו שכתבת לי למטה, העניין הזה של "שכחתי לאכול" הוא בהחלט מסוכן מאד. יש דברים שלומדים כנראה רק מניסיון, ובחודשיים האחרונים כבר הספקתי ללמוד כמה רעב עשוי להיות מסוכן עבורי. אז אני מתאמצת להקפיד על שעות ארוחות, ועל בין לבין, ומקווה שיום אחד זה יהפוך להרגל טבעי ונורמלי.
כבר עייפה ולא מרוכזת, הגיע הזמן לסידורי לילה ושינה...
אכתוב עוד מחר, ובנתיים - לילה טוב וחלומות מתוקים!

מה שלומך??נקווה שתרגישי טוב יותר כשתקראי את ההודעה...
רציתי לשאול אותך כשכתבת"הצלחתי למחוק את ההודעה" האם זה אומר שנמחקה לך בטעות,או שהתחרטת לשלוח אותה??(את רואה גם אני יש לי ריגשי לפעמים...)
נשיקות אהובה,תתחזקי ותחזרי אלינו.

לילה טוב לאם הפורום המדהימה... אני מקווה שאת מרגישה טוב ושהכל בסדר. אני שמחה לדעת שאת מזדהה עם דבריי ועם כתיבתי, ואני אקח את זה (ברשותך..) כמחמאה. אז תודה רבה לך וחן-וחן.

מה שלומך את? ומה עם הדלקת בגרון? עברה לך? אני מקווה שכששנת הלימודים תתחיל יהיה לך הרבה פחות קשה ויתפנה לך קצת זמן לעצמך. זה מגיע לך! הזאטוטים מרוקנים אותך לגמרי, אה? לא נורא, תיכף זה ייגמר...

שימח אותי לקרוא שאת מתנהלת בטבעיות בעבודה בנושא הפסקות האוכל. אמנם אני יודעת שאת החלמת לפי מה שאת מספרת, אך יחד עם זאת אני מתארת לעצמי שיש לך הרגעים הקשים שלך עם עצמך בנקודות זמן מסוימות. לכן שימח אותי מאד לדעת שאת יוצאת מנצחת מכל הבורות הקטנים האלה או מן המהמורות הללו, ואני שולחת לך המון חיזוקים להמשך. זה בדיוק מה שהתכוונתי בדבריי - ניתוק הרגשות מענייני האוכל. הפסקת השימוש בשפה של הפרעות האכילה. ועל כך מגיע לך כל הכבוד!

לילה טוב, יום מוצלח ונעים מחר ואנו נשתמע בפרטיות...

שלך,

כרונית.

כמובן שתיקחי את זה כמחמאה,כי זה אמור להיות מחמאה!!
הדלקת בגרון עברה לי,וחוץ מעייפות מטרידה אני בסדר גמור.
ברור שישנם מצבים שגם לי קשה מאוד,אני גם בן אדם,נותרתי רגישה כשהייתי,אבל אני כבר לא מנסה לנתח מה שאמרו לי(בניגוד לתקופת המחלה כשכל מה שאמרו לי פירשתי בצורה שלילית כמו שהרגשתי...),אלא מבררת את זה במקום.וכן לפעמים אני שוקעת לאיזה יום שהכול מרגיש לי גדול עליי,אבל אחרי חצי יום אני קמה כמו חדשה,וממשיכה הלאה אופטימית שוב.כמו שאת אומרת,אני כבר לא מדברת יותר בשפת האוכל.לפעמים קורה שאני אוכלת יותר מידי ומרגישה שמנה,אבל אני מקשיבה לגוף ובדר"כ למחרת כשאני לא רעבה אז אני מדלגת על ארוחת הבוקר..ומגיע לארוחת הצהריים כבר בסדר.צריך להקשיב לגוף הוא יודע מה טוב לנו,וההימנעות היא זאת שמובילה לכל הצומות\משלשלים\בולמוסים,אז אני כבר לא מגיעה לזה.
את יודעת עוד חודש וחצי יום כיפור פעם הייתי צמה,רצה,פעילה ולא הייתי מרגישה את הצום.היום אני מתביישת להגיד אבל למחרת בבוקר הצום אני מעולפת ולא מסוגלת לגמור את הצום...ואני תמיד חושבת איך פעם זה לא הזיז לי..אני שונאת את "החג" הזה..
טוב ,מקווה לשמוע ממך יותר מאוחר,אני עדיין מחכה למייל,אבל יודעת שאת בוודאי עסוקה,אז בלי לחץ.נשיקות,קרן אור