הי בנות מתוקות שלי

אני כאן יקרה,איך את??אשמח אם תשתפי אותי קצת יותר במה שעובר עלייך ובהתמודדות המבורכת שאת עושה.

נשיקות,
קרן אור.

מה שלומך?
אני בסדר, משתפרת מיום ליום. היום הצלחתי לחרוג מהתפריט בכיוון החיובי כלומר דחפתי לראש "תאבון" ואכלתי עוד קצת ממה שאני מוכרחה...
באמת עכשיו כמעט ואין לי צורך בהקאות וזה מקל עלי מאד גם הלחץ החברתי שלי ירד בעקבות זה אני יכולה לצאת עם חברים בקלות יותר בלי "לסחוב" איתי את "מודל ההקאות" וירד לי מהראש הדאגה שיקרה לי מצבים לא נעימים... אז אני עדין לא אוכלת כמו כולם, נכון .אבל אני כן משדרת לכוווווולם שאני נטע "הבריאה"...ולא החולנית הסמרטוטה שלא אוכלת כלום.
היום היתי אצל המטפלת שלי והיא אמרה שמיום ליום היא מתפעלת מההשגים שהגעתי. אמרתי לה שזה הרבה בזכות הפורום החשוב הזה....וזה באמת ככה!!
לגבי הקיץ אנחנו נוסעים לחופש בספטמבר כי הורי עובדים גם בחופש אז אני מחכה בסבלנות יתרה לספטמבר...! בינתיים אני נחה שותה הרבה ואוכלת כמובן מסודר ובד"כ בעיקביות.
אני ממשיכה לעלות במשקל (אבל לא על המשקל) הבגדים כבר לא נסגרים, או מתפוצצים. זה קשה לי לראות את זה אבל אני שמחה שאני בכיון ובדרך הנכונה.
השבוע אימי אמרה שהגיע הזמן לרוקן את הארון ההיסטורי...ולזרוק את כל הגינסים שלא נסגרים ולהעביר אותם. היא אומרת -עכשיו יש לנו נטע בת 19 ולא בת 9... את כל הגינסים נעביר לשילת (לחברים שיש להם בת בת 9) ולי-קשה עם זה!!! מה את אומרת???
קשה לי להפרד מהגינסים שקנו לי ,אני מחוברת אליהם חזק . יש לי תחושת בטן מפחידה שאולי אי פעם זה יעלה עלי שוב ואני צריכה לשמור את זה. ואני לללללללללאאאאאא רוצה שזה יעלה עלי יותר לא רוצה להכנס לבור הזה שוב...
אז למה קשה לי להפרד מיזה? האם האנוריקסיה תרצה עוד לשוב אלי???האם יהיה לי אי פעם שקט מהא??? אימי אמרה שאם יש לי טראומה מזה אז שאחשוב על זה... לי אין בעיה להעיף את הגינסים אבל מישהו מביפנים מציק לי אומר לי- הבגדים האלו עוד יעלו עלייך...
אני מקווה שכל הבנות בסדר, הם נעלמו... מקווה שהן מבלות את הקיץ כמו שצריך....
אוהבת אותך מאד
נטע

אני כ"כ שמחה לשמוע על ההתקדמות שלך! זה באמת מאוד גאה בך!!
תמשיכי לאכול לפי מה שנתנו לך..האמיני לי יקרה בסוף את תראי תוצאות חיוביות!!- בדיקות הדם שלך יהיו תקניות, את תרגישי חזקה יותר פיזית, תוכלי סוף סוף לעמוד על רגלייך מבלי להיחלש, לעלות במדרגות בחוזק ולא כמו אחת שעומדת למות, שיערך יהיה חזק בריא ויפה!! זה שווה הכל..אני עד עכשיו מודה לה' על כך שהשיער שלי חזר לעצמו מאז ששבתי לאכול.. חשבתי שמעולם הוא לא יצליח להשתקם אחרי כל הנזק העצום שגרמתי לו.

בעניין הבגדים אני כ"כ כ"כ מבינה אותך. זה משהו שגם אני נאלצתי לעבור בתחילת ההחלמה שלי. היה לי מאוד קשה שהבגדים הרגילים שלי שעוד מלפני תקופת המחלה לא נסגרים עלי בכלל!!
ואני לא מדברת על "בגדי המחלה", כאלה שמתאימים לבחורה בגיל 12.. אלא על כל אותם בגדים שעלו עלי לפני המחלה ועכשיו הם כבר לא..
כי עליתי במשקל יותר ממה שצריך בגלל המחלה הזו.. אבל אני שלמה עם זה עכשיו אפשר לומר..או שאולי אני שוב פעם מטעה את עצמי..אני כבר לא יודעת.. מה שכן אני לא שלמה עם הגוף שלי כ"כ.. עדיין לא.. אבל עם העלייה במשקל של אז אני כבר הצלחתי להשלים..ואני בסדר עם זה. אני מבינה שזה קרה בגלל ההרעבה ואין מה לעשות הגוף שלי החליט "לקחת" לעצמו עוד 4 ק"ג יותר כדי להרגיש בטוח בעצמו..קשה לי עם זה אבל עכשיו כבר פחות מפעם.

וכן הבגדים של אז כבר לא עולים עלי.והם עדיין יושבים בארון..יש לי איזו תקווה שפעם ארד במשקל ואוכל ללבוש אותם בחזרה.. כי זו הייתה המידה שלי כל החיים..
אז אני לא זורקת אותם. הם עדיין בארון..היום בבוקר לבשתי במקרה את אחד הג'ינסים האלה בכוח והרגשתי מאוד רע עם זה.. לא היה לי נוח בו..היה לי צפוף נורא והרגשתי סוג של עוול שאני גורמת לעצמי. זה באמת ככה..את לא צריכה ללבוש את הבגדים שכבר קטנים עליך. הגיע הזמן לקנות בגדים חדשים <שופינג תמיד עושה טוב על הלב :) לא ככה? > בגדים שהולמים לנערה בגילך.
זרקי לפח את כל הבגדים של המחלה . זה מה שאני עשיתי לפחות.
אני יכולה לספר לך שמאז ההחלמה שלי כבר קניתי המון בגדים חדשים! שנוח וטוב לי איתם.. וזה מה שאת צריכה לעשות יקרה..

אגב האם כבר הגעת למשקלך התקין או שאת עדיין נדרשת לעלות כדי להגיע לשם?

כל הכבוד שוב על כל הצעדים שאת עושה..!
שירן