קרן אור יקירה מה שלומך?

מצטערת לשמוע שאת לא מצליחה לשמוע לנו כאן הודעות.. אבל אנחנו כאן ומבינות אותך גם כשאת כותבת לנו בכמה מילים.. זה מספיק כדי להבין מה עובר עליך פחות או יותר.
אני מקווה שקרן אור תצליח לפתור את העניין הזה עם מנהלי האתר ותוכלי לספר לנו בהרחבה קצת יותר מה קורה איתך..
< אגב, ניסית לעשות רענון לאתר? אולי זה יעזור.. ואם לא אז תנסי במועד מאוחר יותר לשלוח אולי תצליחי>

אני מבינה את הפחד שלך מלפנות לטיפול. גם אני זוכרת שבהתחלה מאוד פחדתי. אני זוכרת שאפילו אמרתי בביטחון: "אני לא צריכה דיאטנית בכלל! אני אקח כמה שיחות עם פסיכולוג וזה יעבור לי" כמה שטעיתי!!
נורא פחדתי מלראות דיאטנית.. שתגיד לי מה לאכול ובטח תעלה אותי הרבה במשקל.. מזה הכי פחדתי.. כך שבהתחלה ממש סירבתי לזה.. אבל אז כשהלכתי פעם ראשונה, הספיקה פעם אחת כדי להבין שאני זקוקה לטיפול דיאטני ונפשי כאחד- כמו אוויר לנשימה!
לא האמנתי כמה הטיפול יכול לעזור לי, לקדם אותי הלאה, לשחרר אותי קצת מהפחדים האלה..

דניאל אני עד היום מודה על המקום הטיפולי המקסים שזכיתי להכיר..על העזרה הענקית שאני מקבלת שם. על הליווי והתמיכה השבועית. בטיפול הזה למדתי הרבה על עצמי ואני עדיין לומדת..זה אף פעם לא נפסק התהליך הזה. בזכות הטיפול הזה קיבלתי בחזרה קצת מהחופש שהיה לי בעבר..שחררתי הרבה פחדים לחופשי, קיבלתי ביטחון. התקדמתי אלפי צעדים קדימה. כיום אני עושה דברים שבעבר כשהייתי חולה הייתי יכולה רק לחלום על לעשות אותם!! החל מההיבט של האוכל והחל מההיבט הנפשי.
כמובן שיש לי עוד דרך ארוכה עד אשר אוכל לומר: "הבראתי"..יש לי עוד הרבה מכשולים והמחלה עדיין שם אבל אם אני אסתכל אחורה אני יכולה להגיד לך שהטיפול קידם אותי המון!! אני כל הזמן משווה את הטיפול הזה לתרופה..מבחינתי זה סוג של תרופה ואני רואה את זה כך..
תמיד טוב לדעת שיש מישהו שם שדואג לך ועוזר לך שלא תיפלי.. מזכיר לך שעוד אפשר ושיש גם אחרת.

את תודי לעצמך אם תפני לטיפול שום דבר רע לא יקרה לך מזה האמיני לי.. אם לא תתחברי למטפלות שלך ותרגישי שוב שהם רק מעוניינות בכספך תמיד יהיה אפשר לעזוב..
אבל אני באמת מאמינה שהפעם את תיפלי במקום טוב.
אין לך מושג כמה שטיפול שבועי כזה יכול לחולל בך פלאים ולהוציא אותך מהמקום הזה בו את נמצאת.
אם רק תיתני לעצמך את האפשרות זה יקרה.

שירן

שירן יקרה תודה על מילים כה חמות ומעודדות..אני כן רוצה עזרה..אבל פחד כמו שאמרת..מעבר לזה מירוב שאני כל כך לא רוצה שוב להתעסק בכול זה..אני הכי חוששת ששוב אתמקד אף יותר והמצב היתדרדר יותר?=\אני ממש מבולבלת...

חשוב לי שתביני משהו שאת כרגע לא מצליחה לראות:

יותר התעסקות ויותר חולי ממה שאת נמצאת כרגע לא יכול להיות!!

כרגע את בשיא של המחלה ואני יכולה להבטיח לך שברגע שתתחילי טיפול ההתעסקות באוכל והאובססיה תפחת.. את תפרצי גבולות שלא ידעת שאת מסוגלת להם..את תתקדמי החוצה ולא תישארי באותו מקום חולה שאת נמצאת בו כרגע.

את יודעת זה מזכיר לי את תחילתה של המחלה שלי..אני זוכרת שאמרתי לעצמי שלא משנה מה אני לא פונה שוב לטיפול פסיכולוגי <כי גם לפני המחלה הייתי בטיפול אבל בעניין בעיה אחרת שהייתה לי> משום שחשבתי שהטיפול הפסיכולוגי רק יקבע אצלי את המחלה ובעצם כאילו יכריז עבורי שיש לי הפרעת אכילה ואז היא עוד יותר תשתקע בי.. רציתי רק להכחיש את העובדה הזו.

דניאל, זה לא באמת כך..הטיפול לא מקבע את המחלה.. ! הוא מנסה לשחרר אותך ממנה..כל המחשבות האלה שאת חושבת יתבררו לך לבסוף כלא הגיוניות ואת תביני בעצם שבכל יום שעובר ואת לא בטיפול זה קריטי ומכריע עבור החיים שלך אח"כ.

שירן.

את יודעת משהו?לדבריך..אמרת שאני לא מבינה שאני בשיא המחלה!!אז זהו שאני כל כך מבינה!וכל כך כאובה בגלל זה..נמאס לי לירעוב או לבלוס..ונימאס לי שהמצב רוח שלי נימדד בספרות שעולות כל בוקר על המישקל..ובכלל האדם ההזוי שהפכתי ליהיות עם ההתנהגויות הממש הזויות שאני נוהגת..אז מה את חושבת?האם כדי לי לפנות לטיפול דרך קופת החולים??(הייתי בפגישה ולא אהבתי כל כך..)או טיפול פרטי?כלומר דיאטנית ופסיכולוגית כאחד..ואו אישפוז יום?מה נראה לך??
תודה שאת כאן בשבילי..מעריכה ואוהבת..דניאל.