קרן אור מקסימה!

התעדכנתי בהודעות מאתמול והבנתי שיום עמוס מאד לפנייך... מקוה שאת שורדת אותו היטב!
אני מרגישה הרבה יותר טוב, כמו שכתבתי לבלונדי, השפעת בדרכה החוצה ולקחתי עוד יום למנוחה כמעט מלאה.
כתבת שאת סובלת מצרבות לאחרונה - נראה לי די ברור שזו האנטיביוטיקה, היא הרי הורגת גם את החיידקים הטובים שבגופנו. כבר מזמן לא הזדקקתי לה, אך כל טיפול אנטיביוטי גורר אצלי תופעות לוואי מציקות מאד, מבלאגן בבטן ועד דלקות בנרתיק. כך שהתרגלתי לקנות אנטיביוטיקה יחד עם נרות פולידין ולהקדים תרופה למכה... מקווה שהצרבות יסתלקו במהרה, לפחות לפני החגים המתקרבים וארוחות החג הרבות...
לגבי הבחורה שבקשה את עזרתך והתחמקה - כולנו יודעות כמה קשה לבקש עזרה וכמה קשה לקבל אותה. ובאופן כללי, כמה קשה "לוותר" על המחלה ולבחור בהחלמה.
אם יש לך דרך ליצור עימה קשר, אני חושבת שכדאי שתנסי שוב להציע את עזרתך, תבהירי לה שאת ממתינה לצעד ממנה ושתמיד תהיי מוכנה להקשיב ולעזור. אולי תזכירי לה שגם את עברת תקופה ארוכה וקשה ואת יודעת מה היא עוברת. אך גם אם זה לא ילך, אל תרגישי אחריות או אשמה, את עושה כל מה שביכולתך, כמו בכל היבט כחייך.
את וודאי מכירה את המשפט: "כאשר התלמיד מוכן, המורה מופיע". בדרך כלל משתמשים בו בהקשר של התפתחות רוחנית, אך אני מאמינה שהוא מתאים גם במקרה של הפרעות אכילה. כאשר אנו מוכנים לשינוי ולצמיחה, אנו מסוגלים לקבל את עזרתו וחוכמתו של "המורה" - עם זה מטפל, או מישהי כמוך שהיתה שם, יצאה משם, ומוכנה להעניק מכוחה ומניסיונה לאחרים.
במקרה שלי לפחות, עד לאחרונה בחרתי לקבל מעט מאד מ"המורה", או "המורים" שהיו זמינים סביבי. עובדה שעכשיו אני כאן, אתכן, מבקשת עזרה ומקבלת תמיכה, ומוכנה לשוב לטיפול.
יום נפלא קרן אור יקרה, תשתדלי לשמור קצת כוחות לעצמך היום...