עזרה לאחיינת שלי, צריכה את עזרתכם

לפני כחודש היא עברה משבר מאוד קשה ונדמה כי היא חוזרת לתוך המחלה שוב, יש בה משהו שרוצה לחיות אך יש בה משהו שמנסה לחסל את עצמה, להותירה ללא כוחות, לפני כמה ימים הייתי אצלה ולא ייכלתי פשוט לראותה ככה, היא שכבה במיטה עם פנים חיוורות וכמעט בלי מבט, הרגשתי שפשוט בא לי לקחת את הרגליים שלי וללכת משם, לא ייכלתי לראות את הילדה הזו שאני אוהבת מתה לי מול הפנים, העיניים שהיו כה מלאות, העיניים שלמרות כל מה שעברה רצו להמשיך לחיות, החלומות הגדולים שהיו לה, הכל פתאום השתתק ונראה כאילו לא נותר דבר.

אני מרגישה כלום לעומת המחלה שעומדת לפרוץ, מרגישה שעדיין המחלה לא הגיעה אליה כמו שהייתה בעבר, אך היא מבצבצת בצבעים זועקים, אני מרגישה אותה ואת הכאב שלה, את החוסר אונים שלה, בא לי לחבק אותה ובאותו העת גם להחזיק בה ולומר לה להפסיק, להמשיך לחלום את החלומות שלה, לחזור לרצות ולשאוף לחיים נורמלאיים כמו שתמיד שאפה, אבל איך עושים זאת?

באותו היום שהייתי אצלה היא הרגישה לא טוב, ישבתי ליידה במיטתה ובאיזשהו שלב היא קמה לשירותים ומיד צנחה על הריצפה, הרמתי אותה וניסיתי להעיר אותה, היא התעוררה אך זה היה לפרקים, כל כמה שניות נעצמו לה העיניים, מצבה הבהיל אותי מאוד ולא ידעתי מה לעשות איתה, אף אחד לא היה בבית ולא ייכלתה להשאירה ככה, לקחתי אותה לאיכילוב ושם עשו לה בדיקות, כמעט כל המדדים שלה יצאו מאוד נמוכים ואף מבהילים, הרופא התעקש להשאיר אותה בבת"ח והיא אכן נשארה לישון שם, אחה"צ למחרת היא ביקשה להשתחרר ולא יכלו לכפות עליה להישאר ואני באתי לקחת אותה חזרה לביתה.

מאז לא ראיתי אותה, השיחות טלפון שלנו נורא קצרות משום שהיא ממהרת לסגור ולסיים את השיחה, לא לדבר על שום דבר אמיתי וכנה ובמיוחד שלא על עצמה,

באיזשהו רגע היא אמרה לי "יהיה בסדר" והאמת שמרגע לרגע אני מתקשה להאמין לזה.

אני רוצה את הילדה הזו חזרה, אני רוצה את שמחת החיים שלה חזרה, אני רוצה את הרצונות השאיפות והחלומות שלה חזרה, שתחזור להיות מי שהייתה, ככה לא יהיה לה הרבה זמן, אני יודעת שהיא לא תוכל להמשיך ככה הרבה זמן...היא הורגת את עצמה.

שאלתי אותה שהייתה בבית חולים מה היא רוצה, והיא ענתה לי, לא הפתיע אותי, אך למען האמת אני לא חושבת שיש ביכולתיי להשיג לה את רצונה משום שזה קשור לבנאדם אחר, אינני יכולה לכפות עליו את רצונה בו, את קירבתו, ואני מרגישה אשמה ע"כ שאינני יכולה להיות עבורה ולתת לה את המקום הזה שהיא הרי מרגישה ששם היא יכולה לחיות באמת.
מצד אחד אני לא יכולה לעזור לה ולתת לה את מה שהיא רוצה מפני שאין זה בשליטתי, ומצד שני אינני יכולה לתת לה למות, לתת לה להרוג את עצמה, היא סובלת יותר מדי, אסור לסבול יותר מדי, אני מרגישה שהיא רוצה רק שליבה יהפך לאבן, ולמען האמת אינני יודעת מה עדיף.

בבקשה ממכם, עזרו לי לעזור לה,
אני מרגישה חסרת אונים לחלוטין אל מול מצבה, אני מרגישה שאסור לי לתת לה למות, אסור לי לתת לה לוותר אבל אין בידיי את האור הזה שהיא מבקשת,
היא מסוג האנשים שיגידו עליהם "חבל" אם היא תמשיך ככה, משום שעברה כ"כ הרבה בחייה, לא מגיע לה ככה להעלים את ליבה, להכות בעצמה ולתת לעצמה לקבל מכות כה כואבות, היא תיגמר, אני מרגישה אותה כבר נגמרת.

עזרו לי בבקשה,
למרות כל הידע הרב שלי בנושא ההתמכרויות והטיפול, קשה לי לעזור לה, אני בקושי שואלת אותה אם אכלה היום, גם זאת קשה לי לעשות, כדי שלא אתקל בתשובה שלילית וגם כי אינני רוצה להיתקל בשקר ממנה, אז אדע שהיא במצב ובמקום הנוראי של ההכחשות, שהרי אני יודעת שזה כבר המקום הכי נוראי שיש בו, אני רוצה להאמין שהיא עוד במקום השפוי ולא בתוך המחלה כמו בעבר.

אודה לכל מי שיוכל לסייע לי בעיניין, עזרו לי להציל אותה, לא מגיע לה למות.

כואב ומצמרר לקרוא את דברייך.האהבה,הקרבה שאת חשה אליה ולצד זה הכאב,חוסר האונים והפחד,אכן משתקים.
אני חושבת שהשירות הכי טוב שאת יכולה לעשות עבר אחיינית שלך היא להראות לה את מה שכתבת כאן ולאלצה לקבל טיפול.אמיתי.בעברה היא לא טופלה ע"י צוות שמתמחה בה"א וחשוב למצוא לה טיפול כזה,לפי דברייך נראה לי שהטוב ביותר שיהיה אינטנסיבי,אם כי לפי מה שאת כותבת,אולי הטוב ביותר עבורה יהא דווקא אשפוז(את מתארת מצב פיזי מורכב ומסכן חיים,ולא ברור לי למה שוחררה..).לא לתת לה את יכולת הבחירה,כי ברור שכרגע היא לא תבחר בלחיות.לדברייך,היא לא נשמעת חפצה בכך.חשוב להסיר מממה כל אחריות לעצמה,למרות שהיא כבר לא קטינה,אבל באיזשהו מקום זה יאפשר לה כן לדאוג לעצמה.היא צריכה להרגיש שאוהבים אותה,שדואגים לה,שלא ממשיכים להכחיש בע"פ את חומרת מצבה,ולצד זה,היא צריכה להבין שאתם לא תתנו לה לוותר על עצמה,אופציה כזאת לא קיימת עבורה,ובייחוד לא אחרי מה שהיא עברה.
אל תייסרי את עצמך שאת מטפלת ואת לא מסוגלת כרגע לעזור לה,זה מובן כי היכולת להיות סובייקטיבית היא קשה כשאת מרגישה בתוכך כ"כ הרבה רגשות אנושיים וקרובים.
היי איתה.דיברי איתה.תני לה להאמין שהגיעה עד הלום לא בשביל לוותר עכשיו.תני לה את היכולת להאמין שהיא במשבר כרגע,אבל שעברה כבר גרועים ממנו,וזה רק חישל אותה.
היא לא מסוגלת כרגע להחזיק את עצמה,היי את משענת הגב שהיא צריכה עד שתוכל להיות עבורה.שתדע שהיא יכולה ליפול וזה בסדר,תמיד יהיה מי שיהיה שם כדי להרים אותה.חבקי אותה חיבוק אמיץ וכנה,ותני לה להרגיש כמה היא חשובה לך,כמה את לא מתכוונת לתת לה להרוג את עצמה.
ומצאי לה טיפול.אל תתני לה להתחמק.אני הייתי שוקלת לפנות גם לפסיכיאטר ולקבל חוות דעת לגביי התחלת טיפול תרופתי,במקביל להתחלת טיפול נפשי, וזאת בכדי לאפשר אותו.
תאמיני לי שהיא גם רוצה את עצמה בחזרה,רק שהיא איבדה את היכולת והכוחות כרגע להניע את עצמה כדי להשיג זאת.

ו יקרה,האם אוכל להיות כנה ולומר לך שאני יודעת מי את ועל מה מדובר??
האם תסתפקי במה שכתבתי ותביני שהם נכתבו ממקום שיודע,מבין ודואג,לאחר שיחות ארוכות בתקופה האחרונה??האם תוכלי להבין שליבי יוצא אליה,אליכם,אבל שהשירות הכי טוב שאני יכולה לעשות עבורה הוא פשוט להפסיק להתכחש לבעיה שקיימת וידועה ולהכריח אותה לטפל בעצמה??הרי אפשר לתת לה את מה שהיא רוצה,ואז מה??הבעיה תיעלם??לא הגיע הזמן לטפל בבסיס,ושתינו יודעות על מה מדובר??

וכואב לי.בניגוד למה שתחשבי אולי,אני לא עשויה מבטון,אבל מגיע הרגע שצריך להניח את הרגשות בצד ולעשות את מה שנכון.וזה בדיוק מה שאני מייעצת לך.היא כ"כ מפחדת לאכזב אותך,אותי,את כולנו,אבל אני שומעת בכל משפט שאמרה לי את קול הזעקה שלה.היא צריכה מקום נייטרלי,כדי שתוכל לאפשר לעצמה באמת להיות,להוציא את כל הכאב שיושב אצלה בפנים אחת ולתמיד ולהתחיל להתיר את הקשרים אחד אחרי השני,כדי ליצור תצרף חזק ומחוזק יותר .
רק זה בסוף יצליח לתת לה להמשיך לחלום.ולהגיע לשם.אלוהים יודע כמה אני חושבת שהיא ראויה לכך,

ואולי יותר מכולם.

ו יקרה,אני מניחה שלא נכנסת לכאן במקרה.וזה בסדר.אשמח אם תמשיכי לעדכן,ויחד נמצא את הדרך
הנכונה ביותר עבורה כדי להרים את עצמה,שוב.
היא מסוגלת לכך.בואי ניתן לה לראות ולהאמין בזה.

ברגשי הערכה ,
קרן אור.

קודם כל תודה לך על התגובה שננראה שנכתבה בתשומת לב רבה.
לאחר קריאת תגובתך אכן לא היה קשה להבחין מי נמצאת מהצד השני של המחשב, אך אגיד לך בכנות שלא ידעתי שזהו פורום בניהולך, שלחתי את ההודעה שלי לכמה פורמים והיות ואני מכירה את האתר הזה מכיוון שגם אני בעבר ניהלתי פורום כאן אז אז חיפשתי פורום בנושא והעתקתי גם לפה את ההודעה.
לצערי הרב אני חושבת שאין לי כבר מה לעשות, ניסיתי ונראה לי שהגיע העת להרים ידיים ולא להלחם בה, היא תלך אחר ליבה, אחרי מה שהוא אומר ומרגיש, אם כי כעת איננה רוצה כלל להרגיש ונראה כי היא רוצה לחדול מהכל.
לגביי הצעותייך לאישפוז וכדורים, אני האחרונה שמאמינה באישפוזים, בטח ובטח שלא במצבה של אחיינתי, ואני יודעת היטב שכימיה לא מקומה פה להתערב מפני שזה יתן פתח לאחיינתי להתנער לחלוטין מחייה ואף אפילו לא לקום לעוד יום כדי להשתדל בכוחות שיש להמשיך הלאה.
אני יודעת שלמרות המצב הלא קל, אחיינתי קמה בבוקר ומנסה לשנות את היום, מנסה להרגיש יותר טוב, אך לצערי אני שומעת ממנה המון עצבות וסבל בתוכה שלא נותן לה יותר מדי פתחים להרגיש טוב.
כרגע קיים אצלה המון פחד מאנשים, חשש שמא יפגעו בה שוב, הפחד הנורא ביותר שלה הוא לחוות עוד פגיעות וכאבים.
אגיד לך עוד משהו שאולי ישמע לא טוב, אך זו האמת, אני עצמי אינני יכולה לתת לה את המקום שהיא צריכה, כנראה בגלל המעורבות הריגשית שלי והכאב שאני חווה עקב מצבה ורצונה להפסיק לחיות, זו האמת ואינני יכולה להתכחש אליה, מצב זה משאיר אותי עם המון שאלות ותהיות האם אני לדעתה בתוך תוכה, גם בין האנשים שעושים לה כעת עוול בשתיקתם וחוסר תשומת הלב אליה.

כתבת שאולי אני חושבת שאת עשויה מבטון,
הרשי לי לומר לך שמשפט זה אף לרגע לא עלה על דל שפתיי, אינני חושבת שיש מצב כזה שאחיינתי תיקשר ככה לבנאדם שכיביכול עשוי מבטון.
כרגע היא נמצאת אצל אמי, אני יודעת שלא פעם היא הולכת ממנה מפני שהיא מפחדת להדאיג אותה ושתראה את העצבות על פניה ובהתנהגותה, אני לא יודעת כרגע איפה הכי טוב לה להיות והאם יש מקום כזה בכלל, אני יודעת שהיא נמצאת בחוסר שקט וכאב שלא מסתיים, זה מה שללא ספק מדאיג אותי, משום שאני יודעת כמה הכאב שלה עשוי להיות גדול יותר מכשאני יכולה לדמיין, והפחד הוא שהיא תרצה לחדול מלהרגיש אותו.
אני רוצה להאמין שיגיע נס ויוצא אותה מהמצב הזה, אני במקום בו אני באמת לא יודעת כיצד ואיך לסייע לה, והאם משהו יכול לעזור ולהקל עליה בתחושותייה הקשות כלפיי עצמה וכלפיי אחרים.

עוד דבר,אני לא חושבת שנכון להראות לה את ההודעה שאני כתבתי, זה יעמיד אותה במקום בו היא שוב תצטרך לדאוג לאחרים ואף להרגיש אשמה שהיא מעמידה אותי בצער כזה, לצערי אינני יכולה לשלוט על הכנסותה לפורום הנ"ל או לכל פורום אחר שהיא תראה את הודעתי, אם כי כעת אני יודעת שאיננה נמצאת בקרבת מחשב ויותר מכך אני יודעת ממנה שהיא הפסיקה להכנס לפורמים בשבוע האחרון.

לילה טוב ושבת שלום.

הלילה עבר עליי במחשבות.גילגלתי בראשי את כל השיחות האחרונות,מנסה לחבר אותם לכדי פאזל ממשי שיתן לי את היכולת להבין מה הכי נכון,לא עבורי או עבורך,אלא עבורה.
אני לא יודעת עד כמה את מעודכנת,אבל יצא לי לשוחח איתה כמה פעמים בתקופה האחרונה,ניסיתי להבין ממנה מה קורה,מה היא מרגישה,ואני חושבת שהיא נבהלה מכמה אני קוראת אותה כספר פתוח.הבטחתי לה שנפגש אבל כשתתחזק,כי יהיה לי מאוד קשה לראות אותה במצב לא טוב,רציתי שהיא תאחז בזה כמנוף להחלים.הרי אז הייתי זאת שאכלה איתה את רוב הארוחות ביום וגרמה לה להתחיל להנות מאוכל,ואני יודעת שאני יכולה לעשות זאת גם היום.
אבל,אני חושבת שטעיתי.וכאן נעוצה הבעיה.אני יכולה לתת לה את מה שהיא צריכה,אבל אני אחטא עבורה.כי היא תעשה את זה בשבילי,בשבילך,בשביל סבתה שיקרה עד מאוד לליבה.אבל היא לא תעשה את זה עבורה,עבור עצמה,מתוך הבנה שהיא ראויה לחיות חיים מלאים ומאושרים,ולא כתלות ליחסם של אנשים סביבה.כל החיים היא עשתה את מה שמצפים ממנה,מפחד לאכזב,מדאגה,והיא לא השאירה בתוך המרווח הזה את המקום עבורה,להיות,לעקוב באמת אחר צו ליבה,ממקום נקי וחף מדאגה לסביבה.ואני חושבת שהיום הגיע הזמן שהיא תלמד לעמוד בזכות עצמה.יש בה את הכוחות לכך,אני משוכנעת בזה.
השבוע היא אמרה לי שאני הבן אדם הכי חזק שהיא מכירה.אמרתי לה שאני לא חזקה,שגם אני נשברת לא מעט ,אבל שהחוכמה היא לדעת עם כל הקושי לא לוותר,לקום ולעשות.המקום שאני הגעתי אליו לא הגיע אליי במקרה, עבדתי מאוד קשה כדי להגיע לשם,וגם היא יכולה.היא חייבת.
ו' יקרה,כתבתי את מה שכתבתי לגביי טיפול וטיפול תרופתי,לא סתם.צדקת,אני אכן מכירה אותה אולי לא הרבה שנים,אבל מהבטן.אני מכירה את כל החלומות שלה,את הכאבים,את הרגשות שהיא ישנה וקמה איתם בבוקר,אני קוראת אותה מתוך הקרבה שיש בינינו.ואת יודעת מה דעתי על הכימיה,שוחחנו על זה בשיחה האחרונה שלנו..אבל אני גם יודעת דברים שקצת חסרים לך בפאזל,כדי לקבל תמונה בהירה יותר,ולכן כתבתי את מה שכתבתי.
הכאב הוא רב.זועק.קורע.וזה קשה עד כי נראה שאין יותר תקווה כדי לעזור לה.אבל כאן מגיע האבל הגדול-אסור לנו לוותר! כי ברגע שאנחנו נוותר זה רק ימחיש לה עוד יותר את מה שהיא מרגישה כרגע בעצמה.שהכול אבוד, שחור.את יודעת,השלב הכי שחור בלילה,הוא דקה לפני שהשמש זורחת.
אני יכולה להוסיף ולכתוב עוד הרבה.אבל לא נראה לי שזה יהיה נכון לכתוב את הכול מעל דפי הפורום.אני יותר מאשמח לדבר איתך(יש לך עדיין את הנייד שלי נכון??) ו\או להפגש כדי לחשוב הלאה מה עושים.אבל בשום פנים ואופן אנחנו לא מרשות לעצמנו לראות תסריט שלילי,נכון??
ואגב,מזל טוב!
שלך,
קרן אור.