שלום לכולן!

איכשהו לא שמתי לב להודעה הזאת...
את יודעת בתחילת הנישואים שלנו,רבנו וכל אחד התבצר במקום שלו מכונס בתוך עצמו.פתאום כשהרשתי לעצמי לצאת מהאגו שלי ראיתי בעצם שאנחנו נגררים להעלבות אישיות,מהסיבה שאנחנו פשוט עסוקים בלהגן אחד על עצמו,ולא ממש קשובים למצוקה של העומד מולנו.הייתי בשוק מזה.ומאז אני לא נותנת לנו לאגור.כי אני מכירה את עצמי,אני נוטרת טינה,ובעלי הוא מזל תאומים מצוי בבוקר הוא יכול לקום כאילו שום דבר לא קרה.לכן אני הולכת הצידה נרגעת כמה שעות ואחרי זה אנחנו מנהלים שיחה אמיתית.כי כשנגררנו להעלבות אישיות אני אישית כ"כ נפגעתי שבסיום המריבה לא זכרתי על מה היא התחילה בכלל,אלא עד כמה הוא פגע בי אישית,ולא התייחס לעצם ההתנהגות.
למדתי שהאמת שלי היא לא בהכרח האמת שלו,מתוקף היותנו שני אנשים שונים.ואיכשהו תמיד צריך לא לוותר(כדי ששום צד לא ירגיש "מובס") אלא למצוא את הדרך להיפגש באמצע.אני לא אגיד לך שאין לנו חילוקי דעות,אבל אנחנו יודעים להתייחס אליהם היום כבוגרים.
ואני שמחה שדיברתם והשלמתם וביליתם זמן איכותי ופרטי ביחד.
מאחלת לכם רק שקט ואהבה,לא צריך יותר מזה
קרן אור

אצלי הסופש עבר כרגיל- בלמידה.
המבחן ביום חמישי היה גרוע. טוב לא גרוע פשוט לא מספיק טוב...
אחרי המבחן נעלמה לה שארית המוטיבציה שנותרה בי.. אפילו המדריך שלי אמר לי כבר ללכת לנוח. כמובן שהקשבתי לו ו... הלכתי לתחקר ת'סימולציה. אחח.. הפרפקציוניזם הזה- אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו.

לגבי שאר העניינים, היום שוב עלה כל הנושא הזה בשיחה עם אמא.. אמרתי לה שהשנה אני רוצה לרקוד יותר כי זה טוב לי וכיף לי ואחרי זה אני אתחיל ללמוד ולא יהיה לי זמן. היא אמרה שהיא לא מסכימה כי זה מעודד אנורקסיה , וגם ככה כבר נהייתי "חצי אנורקסית", והיא לא תממן את זה , ושאחרי זה אני לא יספר לה על חרדות אוכל שונות...
אני באמת לא מבינה למה פשוט לא אמרתי לה הכל, עמד לי על קצה הלשון להגיד לה שהאיומים והכעס שלה לא יפתרו את הבעיה, מצד שני אחרי התנגדות כזאת לאחד הדברים היחידים בעולם שגורמים לי ממש אושר לא בא לי להגיד לה כלום ...

ולכן בננות- לכל החולות - החלמה מהירה (ממש מגיפה וירטואלית יש פה בפורום...) ושבוע חדש נעים!