צהריים טובים לכולכן!

המחשב לא נתן לי להכנס... לקח לי זמן לבוא..

אני חושבת שאת צודקת קרן אור היקרה.
אני לא מדברת על פרטיים אישיים ברמה העכשווית שהם לא לכתיבה פה בפורום, אבל באמת לאחרונה יש הרגשה כאילו שומרים את הבעיות האמיתיות מתחת לפני השטח, ולא מדברים על מה שכואב ועל מה שמציק.
הפורום הזה נועד באמת למטרת שיתוף והזדהות ולמען תמיכה אחת בשניה. ולאחרונה נראה כי לא ממש כותבים פה...
אני יודעת, גם אני חלק מהמיילים הפרטיים, כי אין מה לעשות, יש פרטים מזהים אצל כולנו שיסגירו אותנו כבל עם ועדה פה. אבל לפחות מה שאי אפשר לזהות, בואו ננסה לשתף ולכתוב, ולהיות פה שוב.. עם כל דבר, לטוב או לרע....
ואם יש קשיים- כתבו אותם. ואם יש עצב- ספרו עליו. ואם רע- שתפו את כולן ונתמוך אחת בשניה...
אני כמובן לא מתכוונת חלילה לפגוע באף אחת. אנחנו כולנו יחד בעסק הזה..

אנחנו אכן חבורה נפלאה ובוא נשמור עליה מכל משמר ונמשיך את הדרך שלנו ביחד!!

אני עכשיו אחרי אימון אירובי של שעה, פה בבית. פיניתי את הסלון, שמתי אוזניות, לקחתי משקולות (2 פחיות שימורים) והתחלתי להתאמן. איזו הרגשה נפלאה זו. ממש משחרר. ואני מקווה שאוכל להביא את עצמי לעשות זאת כמעט כל יום.. כי כזכור לכן- אני פדלאה מארץ הפדלאות!!

טוב, הולכת להתאושש ולהתחיל להכין ארוחת צהריים!
המשך יום נעים לכולכן..
אוהבת
בלונדי!

שקשה לי מאוד עם האוכל.
ומאוד מאוד קשה לי.
אני ממש במלחמה.
אני ובעלי אוהבים לאכול (גם אצלו האוכל היווה הכל בכל תקופת הילדות והנעורים) ורגילים לכך משנים רבות.. וקשה לנו מאוד לשים גבולות לעצמנו..

אני מנסה בכל הכוח, כי עליתי המון במשקל. ובשביל בן אדם שהיה שמן כמעט כל חייו, הצליח לרדת, ושוב עולה- זה אסון. זה כמו תבוסה... זה לחזור שוב לגיהנום של השומן..

אתן בטח לא יכולות להבין אותי כי אף אחת מכן לא הייתה שמנה, וטוב שכך.

אבל קשה לי מאוד. ואני לא רוצה להסתכל על עצמי במראה. ואני מתביישת בכלל לצאת כך מהבית.

אך מנסה לעודד את הקול השפוי לצאת ולקום, ולהגיד שלא משנה כמה אני שוקלת- אני ממשיכה לחיות כי יש דברים חשובים יותר מהמשקל!!

יום נפלא!

בלונדי!

אני שמחה שהבנת את כוונתי,ואני יודעת גם שאפשר אחרת.והיני את עושה לנו את זה און ליין.את רואה הרבה זמן לא דיברנו בעצם על הקושי האמיתי שלך.אני יכולה להבין מה את מרגישה,אני הייתי תמיד הכי שמנה מכל בנות ההתעמלות האמנותית,לי זאת שקראו לי דובשנית(הפנים שלי תמיד היו עגולות).אני לא יודעת מה המשקל שלך,אבל אני שמחה שאת בוחרת בדרך שפויה כדי לאהוב יותר את עצמך.אין בזה כל רע.עצה ממני אל תתעמלי כל יום,זה גורם להתייאש מהר.וגם השרירים והגוף צריכים מנוחה.
אמא שלי נכנסה לכוננות רה"ש.אצלנו מדברים עם אוכל.אבא שלי יו-יו כל הזמן,משמין מאוד,עד שמחליט שהוא צריך דיאטה ואז סותם את הפה.(כנראה שלמדתי את זה ממנו)
פעם כ"כ שנאתי את החגים,שנאתי את הבטן המתפוצצת שבאה אחריהם,את ההקאות כמה פעמים ביום(שגם הם לא עזרו למשקל שלי לא לעלות),והיום אני יודעת שגם אם אוכל יותר מהרגיל,אחיה עם זה .הפסקתי להעניש את עצמי.אין מה לעשות אוכל הוא גם כיף.
כנראה שזה נקרא הדרך השפויה שבאמצע.ואני בטוחה שכל אחת מאיתנו תגיע לזה בדרכה,בדרך זאת או אחרת.

אז אני מבינה שהפעלתנות היתרה שלך הכניעה את המחלה... מקווה מאד שאת מרגישה טוב, שהספקת להתחזק, ושבכל זאת תארגני לך שבוע רגוע!
שמחה שכתבת לנו על תחושותייך, וכרגיל, דברייך עוררו מחשבות רבות.
אך האמת היא שאני מרגישה קצת נזופה... כמו תלמיד בכיתה ג' בודקת את עצמי ותוהה מה הסתרתי, איזה כאב ייפיתי כאן, איזה מתחים הדחקתי. ודווקא יש לי הרגשה שעשיתי עבודה לא רעה, ושאתן עשיתן עבודה טובה עוד יותר בתמיכה בי בימי המחלה האחרונים. אבל בכל זאת, בקרוב תבוא הודעה חדשה עם פחדים וכאבים חדשים...
ולמשל, לפעמים יש דברים שאיני בטוחה שזהו המקום שלהם. האם לספר לך כאן על קונפליקטים עם בן הזוג ועל תובנות חדשות? הרי זה לא העניין העיקרי. אז אולי במייל?
בכל מקרה, טוב שחזרת וחדדת את מטרות הפורום, כרגיל, את אם עירנית שלא נרדמת בשמירה לעולם!
לילה טוב, אוהבת,
שלי.

כתבתי לך הודעה,אבל כרגיל היא נמחקה..אז אנסה לשחזר שוב..
קודם כל לא היתה לי מטרה לנזוף חלילה,אני איתכם,ואני הייתי ועודני חלק מזה,פשוט שמתי לב שגם אני מבלה את הזמן בלכתוב מיילים וברור לי שיש דברים פרטיים שהם רק למייל,אבל היתה לי הרגשה שרוב הזמן זה מה שקורה.ואז התחלתי לחשוב בעצם למה פתחתי את הפורום,ושבעצם אני לא מנסה להזמין בנות אחרות שיכולות למצוא בנו את מקור התמיכה הכי מדהים והכי כנה,ואנחנו בעצם לא עושות את זה.אני לא חושבת שחלילה הסתרת,ואני מקווה שתמיד יהיו לך רק דברים טובים לספר,אבל גם אני הרגשתי בתקופה האחרונה שלא ברור לי בדיוק מה עובר על כל אחת מאיתנו,וזה קצת כאב לי כי אתן חשובות לי נורא.זה כל הסיפור שלינקה יקרה שלי.אני פשוט אשמח להיות יותר מעורבת,ואני חושבת שבנות נוספות כאן יכולות ללמוד ממך כ"כ הרבה דברים,ודרך ההתמודדות שלך,תזרע בהם את התקווה שזה אפשרי,ואנחנו לא ממש מנצלות את הבמה שניתנה לנו.זאת היתה התחושה לא חלילה משהו שלילי אחר.

לגבי העבודה-כן חזרתי לעבודה בלית ברירה היום,ודווקא מחכה לי שבוע עמוס של אורחים מחו"ל(מקווה שאצליח להיות כאן בימים הבאים יקירותיי,כי אם לא אז בבקשה תבינו אותי),ולכן לא יכולתי לפרגן לעצמי עוד כמה ימי מנוחה.אני לא במיטבי אני מצוננת נורא כרגע,ואני כל הזמן אוכלת מתוך אמונה טיפשית שזה אולי יעביר לי את הסחרחורות.אז יצאה לי קצת בטן.להגיד לך שזה לא מפריע לי?זה מפריע,אבל אני מקווה שכשארגיש יותר טוב אחזור לאיזון שלי,והכול ישוב על מקומו בשלום.
מקווה להשתמע יותר מאוחר,ואם לא אז שיהיה לילה טוב
קרן אור

אחח... הלוואי שהאמת היתה מנצחת תמיד גם בחיים האמיתיים שם בחוץ והיה שורר צדק אמיתי בעולם ההבלים הזה.... (סתם תפילה קטנה שלי).

קרן אור שלנו, האמת היא שקראתי אתמול את ההודעה המקורית, ואח"כ כשהיא "נעלמה" ניחשתי שמחקת אותה אך תהיתי ביני לבין עצמי מדוע עשית זאת. בכל אופן, אני שמחה שהעלית אותה שוב בוורסיה כזו או אחרת, כי אני חושבת שתמיד טוב לדבר על מה שמציק ולא לשמור בבטן.

כן, גם אני שמתי לב שהתקשורת בפורום קצת הידלדלה לאחרונה, וחבל שכך. אמנם אני יוצאת די עם ה"רעים" בסיפור הזה כי אני לא ממש נוטה לשתף, ובטח לא בפרטים הקטנים, אך מלכתחילה הייתי כזו, כך שאני "פטורה מעונש"... ואני רק צוחקת, יקירה!

וברצינות: אני חושבת שזה די טבעי שיווצרו קשרים אישיים מחוץ לפורום, וזה כאמור מובן. החסרון הוא שמהלך טבעי זה גורם ל"בריחה" כזו או אחרת לתא המייל האישי מתוך ידיעה ששם קל יותר לדבר מבלי לפחד להיחשף יותר מדי או משהו כזה.

אז מצד אחד זה בסדר ואין בכך כל פסול, אך מצד שני - חבל, כי הבמה הזו אוצרת בתוכה הרבה יותר כוח והשפעה מאשר תא המייל האישי מן הסתם. אני אישית מאד אוהבת להיכנס לפורום הזה, ודי להציץ בשעות הסוריאליסטיות (המילה "הזוי" כבר "טחונה" לגמרי...) שבהן אני מפציעה פה כדי להבין זאת לבד (...).

אני חושבת שיש להביא את הפורום הזה לכמה שיותר אוזניים סובלות הצמאות ורעבות לתמיכה, כי הוא באמת מיוחד, חובק ואוהב את באי/ות שעריו בצורה יוצאת דופן. כמו-כן, אני מאמינה שיש לנו הרבה "קוראות דוממות" (ואולי גם קוראים) שקוראות אותנו באופן קבוע, אך טרם עמדו מול המיקרופון שלנו בעצמן. ולכן ברשותך, קרן אור, אני אנצל את ההזדמנות הזו כדי לדרבן אותן לעלות מן הקהל אל הבמה ולהשמיע את קולן.

ולך, קרן אור יקרה, אני מאחלת המשך שבוע מוצלח ומאושש יותר. אני מבינה שיש לך כרגע מחויבות כבדה לעבודה, אך גם גופך רוצה וזקוק למנוחה כדי להתאושש מכל החולי. לכן שלבי בין השניים בתבונה ושמרי על עצמך! שיהיה לך המון בהצלחה בעבודה ומנוחה ונחת בבית!

חיבוק ללילה טוב!

כרונית.