הי לקרן אור המדהימה ולכלון

באמת לא הבנתי לאן נעלמת..אבל שמחתי לשמוע שהיית בחופשה ושהרשית לעצמך להנות ממנה.
אני חושבת שזה די מובן החשש והאמביוולנטיות שהרגשת בזמן הנסיעה.הרי התרחקת מהשגרה של הטיפול במרפאה ומכל מה שהיה בחודשים האחרונים מוכר ועיקבי בחייך,אבל אני חושבת שהוכחת לעצמך כמה הטיפול חיוני עבורך וכמה את מרגישה בו בנוח,אבל יחד עם זאת,כמה את היום תלויה בעצמך.

חיזקי ואימצי,יקרה!
והמשיכי לעדכן אותנו,
קרן אור.

תודה על התגובה! איך את מרגישה???
אני רואה שיש פה שקט לאחרונה ואני תוהה האם כולן בסדר ולא קרה להן משו??? או שמא הן הבריאו במזל ועושות חיים???
בכל מקרה אני מרגישה כרגע בודדה בקשר החברתי אני מתעלמת הרבה מטלפונים של חברים ומנסה לברוח ולהבריז.
קשה לי שאין לי ידידים שהם גם כן חולי אנוריקסיה שאפשר לחלוק איתם דעות חווית וכאב כי אין חכם כבעל הניסיון .... במיוחד שכולן כמעט נעלמו כאן ובמיוחד שהיתי ממש מנותקת בשבועות האחרונים כך שאני יודעת להעריך פתאום את המתנה הענקית-הפורום הזה!!!! אני מקווה שהבנות מרגישות טוב ועושות חיים.
אוהבת
נטע

אני רוצה לומר לך שאני מאוד גאה בך בכך שנסעת לטיול עם הורייך. אני חושבת שזה היה לך בטח מאוד מפחיד <כל עניין האוכל החדש והתפריט שאת אמורה לאכול> אבל שמחה לשמוע שבסוף עשית את הצעד הזה.
את עדיין מקפידה לאכול כמו שצריך? אני מקווה שכן, ושאת ממשיכה לשמור על זה כמו ברגע שחזרת הבייתה מהאשפוז.

אני לא הבראתי עדיין לצערי אם זה מה שחשבת.. הלוואי והיום הזה יגיע כבר..
מבחינת האוכל והמחלה אני מתקדמת כל פעם צעד ועוד צעד.. ובאמת שיש התקדמות עצומה מצידי.
אני מקווה שזה ימשיך ככה..
אני מבינה את תחושת הבדידות שלך. גם אני בזמנו ניתקתי קשר עם הרבה חברות שלא ידעו להבין את מצבי ואני חושבת שזה היה צעד נכון מצידי לעשות.
למרות שבמקרה שלך אני לא חושבת כך כי תמיד סיפרת לנו כאן כמה חברייך כן אוהבים אותך וכמה אכפת להם ממך. וחוץ מזה תמיד אמרת שאת נהנית בחברתם ולכן לא הייתי ממהרת לנתק איתם קשר.
אל תעשי זאת. תאמיני לי שהייתה לי חברה שגם כן חולה בהפרעת אכילה וזה לא עשה טוב יותר. להיפך זה רק גרם לי להרגיש יותר חולה!
את צריכה אנשים בריאים לצידך ולא אנשים שיגרמו לך לראות שאת עדיין שבויה במחלה. אנשים שיראו לך את ההיגיון שכבר שכחת, את השפיות האמיתית.
אני יודעת שלפעמים זה נורא קשה שהם לא מבינים אותך. אבל בשביל זה יש לך את הפורום הזה בו נוכל לתמוך אחת בשנייה ולהבין לעומק.
את לא צריכה חברות שגם כן סובלות מהפרעת אכילה. את חושבת שזה מועיל אבל זה לא.

יש לך אותי ויש לך את קרן אור ואת שאר הבנות. זה מה שחשוב.
אל תוותרי על החברים שלך. הם דווקא יכולים להיות קרש ההצלה שלך בפעמים בהם תרגישי שאת לא יכולה יותר. מי יודע.
אגב מה עם חבר שלך? אתם עדיין יחד? הוא תומך בך?


שמחה לשמוע ממך ותמשיכי לעדכן.
כאן בשבילך,
שירן

ואו כמה התרגשתי לקבל ממך אות חיים:-)
מה שלומך?
תודה רבה על הפירגון באמת היה לא קל עם האוכל החדש והמוזר אבל עברתי את זה וזה מאחורי:-)
אין לך מושג באיזה רמה גרמת לי לנער את עצמי ולחשוב עם עצמי איך להגיע למחשבות הכנות וההגיוניות מהעבר הבריא....
אז אני הבהיר את עצמי- אני תמיד ומעולם היתי חברותית והקשר שלי עם הידידים הוותיקים הוא קשר עמוק וחזק קשר עם קרובים אלי מאד מהילדות הלא רחוקה...
הקשרים שאני מפוררת כרגע אלו קשרים שנבנו לאחרונה עם ידידים "חדשים" בוא נגיד ככה ידידים שלא הכירו אותי לפני ה'א... אלו ידידים שקל לי לעזוב אותם בקלות רבה ואני מוצאת את עצמי לפתע מבריזה ומנתקת קשרים מהסוג הזה.כי אני מרגישה מאישהוא מקום שהם לא באמת מכירים אותי. אני מכחישה את החולי הזה ולכן אני לא מאפשרת להםו להיות בחברתי "החולנית"... אני לא רוצה שהום יקלטו אותי כחולה.את מבינה את כוונתי?אני מקווה שאני מצליחה לשדר את הרגשתי כמו שצריך.
לאומת זאת ידידי מהעבר יודעים בדיוק מה אני ומי אני הם מכירים אותי כנטע הבריאה והשפויה זה הדרך בו הם קלטו אותי לראשונה ועדיין הם משדרים לי שאני כזו ....הם מעודדים אותי יותר, כי יש להם תקווה הם יודעים שנולדתי בריאה ושאני לא "חולה גנטית לצמיתות"....אני לא מרגישה כחולה לידם כי אני ממשיכה את החברות מהילדות...

חמודה שלא שכחת את החבר הטוב שלי-בוודאי,חבר שלי מאד מאד קרוב אלי בלב ובנפש אבל עדיין הוא רחוק פיזית...הוא לומד בחו"ל. מאד קשה לשתינו אבל מנסים להתמודד עם זה.פגשנו אותו שבוע שעבר רק בזכותו הסכמתי לנסוע כי הבטיח לבוא להיות איתנו חלק מהזמן...והוא באמת בא והיה מאד כיייף!!!
כשניפרדו הוא הבטיח לי שהוא ילך השבוע לקנות כרטיס טיסה לבוא לארץ אלי למשך שבועיים והוא גם מתכנן לשבת איתי לעזור לי לבדוק את האפשרויות לגבי שנה הבאה..אז יש לי תקווה.
ואני כבר מחכה לו!
שירן מדהימה מיליוני תודות על התמיכה קיבלתי את כל דברייך וקיבלתי ממך המון!!!. את פשוט מלאך וגאונית!!!
אני שמחה שאת משתפרת לאט לאט ממש אני גאה בך בלי סוף.את הולכת לטיפול???
אני ממשיכה בשבוע הבא את הטיפול
תודה שאת וקרן אור כאן בשבילי
אוהבת אותן
ומחכה לשמוע ממך
נטע

עכשיו אני יותר מבינה למה התכוונת..
אני רוצה לומר לך שאני בהחלט מבינה את הצעד שלך לנתק את אותם קשרים עם אותם חברים חדשים, גם אני בתקופה שהייתי חולה וכשרק התחלתי להחלים ניתקתי את אותם קשרים רופפים שמראש כבר היו מועדים לכישלון אם את שואלת אותי.
"חברותיי" לא היו אמפתיות למצבי ולא פעם נתקלתי הרבה פעמים בחוסר הבנה ואפילו סוג של התעלמות מצידן כלפי הבעיה שלי. ההתעלמות הזו הכי הכאיבה לי ואת זה כבר לא יכולתי לשאת.
אני כבר לא בקשר עם אותן בנות וטוב שכך. אני יודעת שזה לא מתאים וגם לא התאים לי כך שזו החלטה נכונה.

זה בסדר אם את מרגישה שזה כרגע יותר מדי בשבילך. אני לגמרי מבינה אותך. לי הכי חשוב שכן תשמרי על קשר עם אותם חברים טובים שיש לך כבר מילדות. עליהם אל תוותרי ומהם את צריכה להמשיך ולשאוב כוחות לעבר החלמה. כי הם רואים אותך כנטע בריאה כמו שהיית פעם וכזו את גם תהיי בסוף. המקרה שלך מאוד מזכיר את המקרה שלי. שתינו סובלות מהמחלה הזו תקופה זהה אפילו אפשר לומר <שנתיים כבר נכון??> ואני בטוחה שבסוף נצא מזה גם. אין לי ספק.


לגבי חבר שלך, הוא יותר גדול ממך? חשבתי שהוא מהארץ .
זה יפה שאתם עדיין שומרים על קשר ומקפידים לבלות ביחד. זה מראה שהאהבה שלכם חזקה :)
אגב, החלטת בסוף לגבי שירות לאומי/פסיכומטרי? אני יודעת שהייתה לך התלבטות בנושא. קיבלת החלטה בסוף? מה ממליצים לך בטיפול בעניין הזה?

אני עדיין הולכת לטיפול כמובן.. זה הדבר היחיד כרגע שבאמת מצליח להחזיק אותי שפויה. הטיפול והפורום הזה. אני אוטוטו אמורה להתחיל טיפול תרופתי חדש ואני מאוד מקווה שהפעם זה ישפיע עלי וארגיש טוב יותר. אני תולה הרבה תקוות בתרופה החדשה הזו ומקווה מאוד שלא להתאכזב.

כאן בשבילך יקרה
שמחתי לעזור לך,
שירן

הי מתוקה.
כייף לי לשמוע שאת מתקדמת עם הטיפול....אתמול בלילה שמתי לב להודעה שכתבת לקרן אור ומאד התרגשתי לשמוע שאת מצליחה בטיפול אני גאה בך ללא סוף.
נכון המחלה בערורה הזו בערך כשנתיים ונראה לי כאילו שהיא מאז ומעולם...
אני כולי תקווה שהתרופה החדשה תהיה עבורך סוף הדרך ותשיגי את כל הציפיות ושלא יהיו לך טיפת אכזבות.
כל הכבוד לך יקרה אני באמת מאד מאד מאד מעריכה אותך ותעדכני איך התרופה ואיך הולך...
את האמת שאני לא יציבה כל-כך כרגע אני נופלת הרבה אבל יחד עם זה גם קמה הרבה.
ואני מקווה שבטיפול יהיה לי טוב, כי כשעושים הפסקה כל כך ארוכה צריך לבנות את הקשר מחדש וממש להתחיל מההתחלה.... וזה לא לי כל-כך אבל מאמינה שיהיה בסדר.
אני רוצה לשתף אותכם במשו שקרה לי עכשיו-
מקודם ממש לפני כמה דקות חבר של אח שלי התקשר אלי ואמר לי שהוא מחכה לראות אותי בחתונה שלו. אז אמרתי לו תודה על ההזמנה,מזל טוב ואבוא בסבבה. ואז פתאום השתבש אצלי משו... אני לא יודעת מה כאילו שאיזה בת קול התלבשה עלי וצעקתי לו- לא אני באה מה פתאום. אז הוא שאל אותי למה נשמה?למה את לא רוצה לבוא פתאום? אז עניתי לו-"כי אני שמנה"!!!
הצילו. מה עשיתי?!?!?!?!?! הוא בטח יזמין אותי פסיכיאטר עכשיו:-( במקום לחתונה שלו.
אתקשר לאחי לספר לו שהתפדחתי מחבר שלו, אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי!!!
אני באמת מרגישה לאחרונה שמנה!!! אני לא יודעת מה מה גרם לי להרגיש כך אני יודעת בשכל שלי שאני לא שמנה אבל על הנפש שלי יושב שד שכל הזמן דואג להודיע לי שאני שמנה ושמנה...
מתגעגעת ואוהבת
נטע

את יודעת,אני דווקא קוראת מתוך השורות כמה נטע של היום מכירה בערך עצמה וכמה את לומדת להבחין בין דברים ו\או קשרים שעושים לך טוב לאלו שלא.אני חושבת שזה חלק משמעותי בתהליך ההחלמה.להתחיל לעשות דברים מהבטן,מתוך מה שנכון עבורנו,מתוך האמת שלנו,ולא לפחד מאיך זה ישמע או יראה לאחרים.ואני חושבת שבמובן הזה ניתוק הקשרים שעשית עם החברים שלא ממש מכירים אותך ושלפי מה שאת כותבת את לא מרגישה איתם בחופשיות ובפתיחות,ועל אף שבמילה "ניתוק" יש איזשהו צליל שלילי,בסה"כ זה תהליך מאוד בריא וחיובי.
להניח מאחור קשרים שלא נכונים לנו היום,ולדבוק באלו שכן עושים לנו טוב.ואני מצטרפת בעניין הזה למה שכתבה לך שירן,אני חושבת שבורכת בהרבה חברים טובים שמאוד אוהבים אותך ואת מאוד חשובה להם,ויודעת למה??כי את ראויה לזה,כי הם גילו מה שאת היום מגלה והוא כמה מקסימה את,וכמה כיף להיות לצידך ואיתך היום כשאת לא ממדרת אותם עם האנורקסיה(ועצם העובדה שלמרות שאני בטוחה שבתקופה החולה שלך הרחקת אותם מעצם טבעה של ה"א,הם לא נטשו ועזבו אותך וזה אומר המון עליהם ועלייך!) .
ולגביי החבר שלך-מאוד מחמם את הלב לקרוא כמה אהבה אמיתית יש ביניכם ואני מקווה שבואו לארץ רק יחזק עוד יותר את הקשר ביניכם.
שמחה שאת חוזרת לטיפול,ואני בטוחה שדווקא היום את חוזרת אליו ממקום מחוזק יותר,
המשיכי לעדכן אותי,
קרן אור.

הי קרן אור מדהימה!!!
מה שלומך?
איך את מרגישה? איך הולך בטיפולים???
את מרגישה בסדר?אני כ"כ דואגת לך וחושבת עלייך....
אין לך מושג כמה ההודעה שלך שינתה אותי. כל-כך חיזקת אותי ועזרת לי מאאאאאאד!
תודה נשמה, את פשוט מלאך ותודה על הכל.
אצלי-אין חדש רק עברתי סרטים לא נעימים אבל הצלחתי להתגבר עליהם.ואני מרגישה גאוה קטנה שעמדתי בכך בלי להתפרץ או להסתגר.
מקווה שאת מרגישה טוב ושיש שיפור.
אולי יש לך מתכון של מרק טוב? כבר נגמרו לנו המתכונים:-)
אני משוגעת על מרקים- זה חלק מארוחות הבינים שלי והיתי שמחה אם יתאפשר לך לעלות פה מתכון של מרק:-)
אוהבת מאד
נטע

אני בסדר יחסית,יש ימים קלים יותר ויש פחות.כמו אצל כולנו כחלק ממה שמכונה "חיים".הטיפולים כרגע בהקפאה כי מצבי הפיזי שברירי עד שכל הקאה או מחלה פשוטה מוציאה אותי מאיזון ורוב הזמן מנסים רק לייצב את מצבי.אבל זה לא שיש לי ברירה אחרת,רק לקבל את זה,להתמודד,ולהזכיר לעצמי בתוך כל הקושי היומיומי למה אני עושה זאת,ומתוך כך לשאוב את הכוחות.
ולגבייך,אני שמחה לקרוא שבסה"כ הצלחת להתגבר על הקשיים שליוו אותך בתקופה הלא ברורה שעברת(ואם תרצי לפרט,את יותר ממוזמנת) וזה בהחלט ראוי להערכה ! לגביי מרקים-גם אני "חולה" על מרקים(כן,גם בקיץ) ואני נוהגת כל ערב לשתות איזשהו מרק ביתי לפני השינה.בכיף אשמח לתת לך מתכונים אבל יש כ"כ הרבה ויעזור לי אם תכווני אותי אילו טעמים את אוהבת(מרקים חמוצים,מתקתקים,סמיכים\דלילים,חריפים וכדו'),או פשוט תבקשי מתכון של מרק ספציפי.אני לא יודעת אם סיפרתי פעם,אבל אני מאוד אוהבת לבשל,כשיש לי זמן וכשאני מרגישה טוב.מפשטידות,דרך בשר,לחמים ובצקים למיניהם.אני מכורה לתבלינים,שבלעדיהם שום אוכל לא טעים לי.ויש לי מחלה קשה יותר ללימון באוכל(אין אצלי ארוחה כמעט ללא לימון)...בקיצור,ניים איט ואנסה להתאים לך מתכון,בתקווה שתאהבי אותו.
אני מזמינה את שאר הבנות כאן להשתתף "בחוויה הקולינרית" הזאת ולתרום.

בנתיים שבת שלום,
קרן אור.