בלונדי מתוקה

היי לכן,



זה כל כך מה שאני מרגישה, הרדיפה הזו אחרי עצמך רק כדי להישאר רזה. אתמול ראיתי מישהי ממש יפה בעיני, הרגשתי כל כך מכוערת ופחותה ממנה, למה?! לא מגיעה לי כזו הרגשה. יש בנות עם הגוף המושלם, יש כאלה שהבטן שלהן נפוחה :) או שסתם צריכות להאבק בעצמן להישאר רזות בעצם, כי כל חצי קילו הוא פחד מאובדן שליטה, מדרון חלקלק.

אני דווקא הייתי מלאה, לא שמנה ממש אבל כן מלאה מאוד (יש הבדל?), והיה לי רע ולא מוכנה לחזור לשם בחיים, מפני שהדרך חזרה למשקל שנעים לי בו וטוב היא בלתי אפשרית מבחינתי. אני לא מסוגלת לחשוב על להיות בדיאטה אמיתית שוב. סיוט.

ואיך שדפקתי לעצמי את חילוף החומרים :(

פשוט רוצה לשמור ורועדת מכל שינוי ....


זוכרות את ההתלבטות אם להישאר כאן בפורום או לא? אז כמו שאתן רואות וכמו שאמרתי אני נשארת, מפני שאני לא מדברת על הדברים האלה ביומיום, יש גבול למה שאחרים (ובעיקר חברות מלאות ממני) מסוגלים להכיל. אני לא רוצה להעמיס, וגם ההבנה שלהן אחרת. תיארת כאן בדיוק את מה שאני מרגישה. אני אומרת לעצמי לא מעט בזמן האחרון- אז החצי קילו הזה, נניח. הוא מה שיעשה אותך מאושרת? אני נוטה לחשוב שהוא פשוט יקל עליי, אבל קרוב לוודאי שאני אגיע לשם ולא אהיה מסופקת עדיין.
תמיד תעבור מישהי יפה הרבה יותר עם בטן שטוחה באמת ואני- כנראה ששוב ארגיש נחותה.

כמה מטומטם, אה?


הייתה לי תקופה מאוד בריאה לפני כמה שנים, נתתי לעצמי להינות מאוכל באמת, הבנתי שהקילו שניים לא משנים לי מאום, ואיזה כיף החופש הזה. והנה שוב בשנה האחרונה הדרדרות נפשית לכיוונים של לא טוב.


הייתה תקופה שהכרחתי את עצמי להסתכל במראה ולא עזבתי אותה עד שחייכתי לעצמי ואמרתי לעצמי שאני יפה. אף אחד לא יודע את זה. אני עדיין עושה את זה לפעמים, היום לא מתחיל אחרת.

זהו, אז שיתפתי אתכן עוד קצת, גם ברוח הדברים שכתבה קרן אור למטה, ואשמח אם נעשה איזהו שרשור היכרות, אני לא מכירה אתכן דרך מיילים של הסיפור של כל אחת. בנות כמה הייתן? כמה זמן אתן אחרי?


חוצמזה, מעדכנת שויתרתי על ספורט והלכתי לאירוע. היום אני בבית נחה אחרי ניתוח קטן של תפרים (לא קשור לכלום :) ולא אוכל להתאמן עוד מספיק זמן ... יהיה בסדר, זה לטובה. אני יודעת.




אור.

אני שמחה שנשארת איתנו כאן בפורום, כל הסיבות שציינת נכונות כל כך. קשה לקבל את התמיכה הראויה ממשהי/משהו שלא התמודד עם הפרעות אכילה בעצמו. ובהמשך וודאי תגלי שמלבד הפרעות אכילה יש עוד דברים שמחברים ביננו.
ושמחה שהלכת לאירוע! איזו התנהגות בריאה!
מבטיחה להציג את עצמי כראוי בקרוב,
להתראות בינתיים!

זו את שאמרה בהתחלה שהיא "בריאה"??? נראה לי שכן אם אני זוכרת נכון..

המשפט שאמרת: "לא מוכנה לחזור לשם לעולם"- בנוגע למשקל, קצת חורה לי. ולמה? כי גם אני דיברתי כך... נשמעתי בדיוק אותו הדבר. ואת יודעת מה? עליתי במשקל!! ואני חיה!! ויש לי חיים נפלאים ומאושרים! יש לי חלומות ויש לי שאיפות. יש לי בעל שאוהב אותי אהבת נפש, למרות שעליתי במשקל!!
אז נכון- לא טוב לי לראות את הקילוגרמים שנוספו, אבל היום אני יודעת שיש דברים יותר חשובים מלהיות רזה ולהכנס למידה 36. יש לחיים כל כך הרבה מה לתת מעבר לזה.
למדוד אדם על פי מידת בגדיו, כבר מזמן לא משחק אצלי תפקיד!! יש בנות מלאות שנראות כה חיות ובריאות, נראות מאושרות... וכמה רזה שהייתי.. (והייתי), תמיד נראיתי חולנית לידן..
ואני יודעת שאין דבר כזה רזון חולני שמגיע בצורה טבעית. מי שרזה באופן חולני- עובדת על כך קשה מאוד. וסביר להניח שהחיים שלה קשים וסגפניים. וחלילה לי לחזור למקום ההוא.
אף בחורה רזה לא יכולה לשטות בי יותר. אין דבר כזה מידה 35 אצל נשים בריאות!!! לא קיים ואני לא מאמינה לזה!! לא אחרי שהייתי שם וראיתי כל מה שזה מצריך כדי להמשיך להכנס לזוג מכנסי הג'ינס הנחשקים!!

אני יודעת שאצלי לא הכל מושלם. גם לי יש אכזבה בנוגע למשקל. אבל תודה לאל (לא מאמינה באל, זה רק ביטוי) מצאתי תוכן לחיים, ואני לא מתעסקת ברזון האובססיבי 24 שעות ביממה..! אז נכון- יש ימים טובים ויש ימים קצת פחות טובים... אבל לומדים לחיות באיזון!!

אני מקווה שאת במקום טוב עם עצמך, כי המשפט ההוא שאמרת לא יוצא לי מהראש.. ואני לא ממהרת לשפוט אותך ולהסיק מי את, כמו שכבר קרה פה בעבר, אבל אני שומעת את עצמי לפני כמה שנים במשפט הזה.... וזה לא נראה לי מקום טוב כל כך...
אז אל תחשבי שאני באה לשפוט אותך או להסיק כל דבר על מצבך הבריאותי, הפיזי או הנפשי. אני פשוט שומעת את עצמי... שם!
אל תכעסי, לא מתכוונת לפגוע. אבל המשפט ההוא מהדהד לי בראש...

ואני לא באה, חלילה, בגישה מתנשאת או יהירה. להיפך. אני הכי מבינה אותך.. מבינה את כולן פה. הייתי בכל קשת הפרעות האכילה- שנים על גבי שנים...... מבינה כל מחשבה וכל התלבטות, מטורפת ככל שתהיה...

אני שמחה שיצאת לבלות והזנחת את הספורט קצת. צריך גם את זה.

ובאמת מקווה שאת מבינה כראוי את דבריי ולא נפגעת או כועסת. אני רק רוצה לעזור.... ומקווה שהצלחתי להבין את מה שהתכוונת אליו. ותקני אותי אם לא..

שיהיה לך המשך יום טוב ונחמד!!

ממני
בלונדי!

אני מרגישה לא נעים לאור מה שכתבתי לך ואני לא רוצה שחלילה תחשבי שאני באה לשפוט אותך או להסיק מסקנות לגבייך.
אני לא רוצה שיווצר שוב מצב כזה פה... כמו שהיה אז.
אז בבקשה, דעי שהתכוונתי רק לטובה!! באמת.. לא רוצה לפגוע בך!

מקווה שאת מבינה אותי, שוב...

בלונדי!

לא נפגעתי! בשביל זה אני פה, כדי ללמוד מכן. כמו שאמרתי, היו תקופות הרבה יותר טובות, ואני יודעת שלאחרונה קצת התערער לי הבטחון.
כך שלעניין הבריאה אני עדיין לא חזקה מספיק, יודעת מה- אני אפילו לא מספיק חזקה כדי לאכול על בסיס יומיומי יותר ממה שאני אוכלת עכשיו. למקומות הבריאים האלה עדיין לא הגעתי ויש לאן לשאוף! אבל אבל- למזלי התרחקתי מהמקום החולה ההוא שהיה אומר לי להרעיב את עצמי (זה בחיים לא יקרה, גם במחיר של יסורי מצפון.. ויש כאלה לעיתים לצערי, אני לא מכחישה, אני הרי פה כדי להתחזק. לא נכנסתי הנה בגישה מתנשאת של- אני כבר אחרי זה. ממש לא, פשוט ניסיתי לשתף בתובנה, ואני חושבת שאותה תובנה הייתה מאוד בריאה :)

התרחקתי גם מהמקום הזה שאומר שבערך שלד זה מה שאני רוצה. זה אכן לא מה שאני רוצה וזה חולני ולא יפה בעיני בכלל.אני פשוט רוצה ללמוד לאהוב את עצמי כמו שאני. להינות מאוכל לפעמים אני כבר יודעת, רק חסרה לי שגרה בריאה יותר, מחשבות טובות יותר ולא לחשוב כל הזמן על האם התנפחה לי הבטן!

אני יודעת שיש נשים (נשים. לא ילדות לא נערות- נשים!) שהן יפייפיות ומאושרות ומקרינות אור ושמחה בלי קשר למינוס פלוס ק"ג, ואני מכירה כמה כאלו גם :) מקסימות, אחת אחת.

להיות רזה אנורקטית זה לא יפה בעיני, בעיקר מפני שזה מעיד על כיעור אובססיבי, אחת שרוצה לפטם אחרים אם תרצי :) יש מישהי שהכרתי, חברה של חברה, והיא הדרדרה לשם. אם להודות בזה- אני לא מסוגלת לעזור לה, אני לא מסוגלת לשמוע מה שלומה. היא מעוררת בי רק דבר אחד- סלידה... (ממש וידוי, אה? :)


ואחרי הכל, מישהי חטובה ויפה מורידה לי את הבטחון העצמי,
כשהרגשתי את זה אתמול, הבנתי איך לא התגברתי על זה עדיין.


וואו, עם כל הכאבי תופת שיש לי
הצלחתי לשפוך כ"כ הרבה מלל.. !
(תודה על הקריאה והשיתןף!)


אור.

קודם כל אני נושמת לרווחה על כך שלא נפגעת!! ישש... מאוד פחדתי. אני נורא לא אוהבת לפגוע באנשים!

אז אני קודם כל שמחה שאת לא רוצה ולא מוכנה להרעיב את עצמך. כמוך-כמוני. לא עוד הרעבה עצמית!!
ואני מבינה שאת עדיין לא מסוגלת "להתפרע" עם האוכל ולזרום איתו, וזה בסדר. אף אחד לא עומד לך עם סטופר ואת לא צריכה שום דבר. העיקר שאת משתדלת לחשוב בהגיון ולחשוב בריא, ומדחיקה את הקולות החולים אחורה. ומקדמת כמובן את אלו הבריאים.

את יודעת משהו? אני מזדהה לגבי הסלידה כיום.
אני רואה נערות ונשים, וכמה מהן גם שכנות שלי. נראות איום ונורא. ולא נעים לי להסתכל עליהן. זה עושה לי צמרמורת ועושה לי בחילה. ואני מייד "נכנסת" לראש שלהן ויודעת בדיוק מה מעסיק אותן ומה הן חושבות עלי.. כי אני הרי אינני שלד מהלך.
ואני מרחמת עליהן כל כך. הן עמוק למטה, ואלו לא חיים. אני לא רוצה להתחלף איתן בשום אופן. הן מסכנות!! ואומללות!! ומורעבות- פיזית ונפשית!! רעבות לחיים האמיתיים.

כל חיי הייתה לי בעיה עם הבטן שלי. תמיד היא הייתה יותר גדולה מכל הגוף. ירשתי גנים דפוקים ומבנה גוף מחורבן. ותמיד מאוד קינאתי בכל אותן בנות (גם שמנות) שהבטן שלהן פרופורציונלית לגוף שלהן.
והן תמיד קינאו בי על הרגליים שלי...
אין לי בטן שטוחה וגם לעולם לא תהיה. את יודעת למה? כי אחרי שמורידים 70 ק"ג- יש הווצרות של עור שלא הולך לשום מקום, אלא אם מפקידים את הגוף מתחת לסכין הקצבים של המנתח! ואת זה אני לא מוכנה לעשות.
אז יש לי בטן. ויש לי עור עודף. מגעיל נכון? אין מה לעשות, זו אני!! והבטן שלי לעולם כבר לא תהיה שטוחה. ואני לעולם לא אלך עם חולצה צמודה על הבטן. פעם הייתי מקללת את כל שטוחות הבטן. מאחלת להן דברים נוראיים. כמה ייחלתי לבטן שטוחה..

והיום, ברור לי שזה כבר לא יקרה. ובטח שלא אחרי הלידות...
הייתי בן אדם מאוד שמן, ולנצח יישארו לי הסימנים והצלקות מזה.
אבל העיקר שאני חיה. ולא מתתי. והיו לי אפשרויות למות.
העיקר שאני פה היום. יותר בטן, פחות בטן, העיקר חיה!!!

וזה לא שאני ככה משלימה עם זה. אני פשוט מנסה כל הזמן להזכיר לעצמי מה עברתי וכמה סבלתי ואיפה אני כיום. עברתי דרך ארוכה מכדי לתת לבטן להרוס לי את החיים.
אז יש בטן. אף אחד לא מושלם!!! לא נורא..

אני כביכול היום במצב טוב. אבל תמיד תמיד עם יד על הדופק. ותמיד נזהרת לא ליפול למדרון החלקלק הזה...
ואני מרגישה נורא לשמוע בנות צעירות ממני מדברות על גופן, כמו שפעם אני דיברתי, ומייחלות להלך על שני קיסמים... לא יכולה לשמוע את הרצונות האלה יותר!!!!

יקירה. אני שמחה שאת פה, ושמחה שאת משתפת אותנו.
והנה אני מייד מתחילה שרשור היכרות שתדעי "עם מי יש לך עסק" פה בפורום הנחמד שלנו!!!
אז המשך לילה או ערב נעים (אצלי ערב, אצלך כבר די לילה)
וכתבי כאוות נפשך!!

נשיקות
בלונדי!

אני ממש אוהבת את הלילה :)

את לגמרי צודקת, בכל מילה שלך, ואני יודעת את זה היטב. כשהרגשתי יותר בטוחה בעצמי ואהבתי את עצמי אמרתי שאלו הקימורים שלי! ולא של אף אחת אחרת! אמרתי לעצמי את הדברים הבאים, וממש האמנתי בהם-

שלכל אחת יש את הקימורים בגוף שלה שמייחדים אותה, שאנחנו שונות ולא יכולות להתאים עצמנו למודל מסוים... זה היופי של כל אישה- מה שמייחד אותה מאחרות, ואיזה יופי שאנחנו שונות ולא פלקט.

שאפשר כל החיים להילחם בגוף שלנו ולא להיות מרוצות מעצמנו ואפשר להשלים עם המגרעות הקטנות שלנו, שלמעשה אלו רק אנו שגורמות להן להיות מגרעות.. בסה"כ זה מה שמייחד אותנו....

ואלו בדיוק הדברים שאמרתי לילדונת בת 17 שפגשתי בחדר כושר וביקשה את עזרתי (מהצד אגב אני חייבת למתוח ביקורת על האמא, אני רואה מה הבת שלה צריכה- הרבה יותר תשומת לב! הרבה יותר לשמוע שהיא מהממת! היא באמת מהממת! אחת הבנות היפות שראיתי, והיא לא רואה את זה.. )

בדיוק כשאני כותבת עכשיו, נזכרתי במשהו שכתבתי למישהי באיזה פורום לפני 3 שנים (עשיתי חיפוש קטן ומצאתי):

"איך מתנהגים עם הגוף שלנו? מקבלים אותו על החסרונות והיתרונות שלו.. כי הוא הגוף ש ל נ ו ... והוא היחידי שיש לנו.. בגדול- לא ניתן להחלפה... אז גם מתנהגים אליו יפה.. אוהבים אותו רק ככה הוא יחזיר לנו אהבה..
התפסיקי להתעלל בגוף שלך , להציק לו עם דיאטות.. את הדיאטה שלו הוא עשה.. שבע מתנודות.. זה מבנה הגוף שלך.. אז תשלימי עם זה ותתחילי לקבל את עצמך כמו שאת.. אין ברירה אחרת- או לחיות כשאת שלמה עם עצמך או לחיות כשאת מתוסכלת רוב הפעמים שאת מביטה במראה..
הקימורים בגוף שלך, העצמות הרחבות, המותניים- כל אלה הם מה שעושים את הגוף הזה להיות ש ל ך..
אנחנו לא.. ממש לא אמורות להתאים את עצמנו לאיזה מודל של בחורה על פלקט..
אני למשל יודעת שבטן שטוחה לחלוטין לא תהיה לי לא משנה מה, וזה כבר לא מפריע- למה? כי היא הבטן שלי! והקימורים שלה- הם הקימורים שלי! למה לי לרצות להיות מישהי אחרת.. (מה גם שאני לא אהיה..)?! הניואנסים הקטנים שיש לכל אחת מאיתנו בגוף הם מה שמייחדים אותנו, ואיזה כיף לי שאני זו אני ולא מישהי אחרת. ככה יותר מיוחדת ..."


מבינה- הייתי שם!
אני משתוקקת לחזור :)



אור

בעודי מכרסמת פה גזר לפני ארוחת הערב (חולה חולה על גזר- בשיא המחלה הפכתי לכתומה) אני קוראת את דברייך ואת צודקת בהחלט במה שכתבת...
גם אז וגם היום!!

אני מבינה שאת רוצה לחזור לשם... איך עשית את זה בעבר?
נסי לחשוב על משהו שמשך אותך לשם, משהו שנתן לך כוחות לכך.. ואולי תמצאי אותו שוב.

אגב- את בטיפול פסיכולוגי?

טוב, הולכת לסיים להכין את תבשילי ארוחת הערב ולהעיר את בעלי המקסים.. ואחזור עוד מעט. ואגב- לא שכחתי את שרשור ההיכרות שלנו. אעשה זאת לאחר ארוחת הערב!

ערב נעים ומקסים!

בלונדי!!

כתבתי לך המון והמחשב עשה קולות של לא רוצה לשתף פעולה.
הנה שוב :) -

לכולנו קרה הקטע עם הגזר לא? אני בהחלט כתומה לגמרי, אבל בזמן האחרון מנזה פחות (לא תמיד הולך לי :) מפני ששמועה הוגנבה לאזניי שזה לא בריא לכבד... הכצעקתה? אתן יודעות משהו?

לא הייתי בטיפול פסיכולוגי, לא אז גם לא עכשיו. למרות ששנה שלמה אני ממלמלת לעצמי- "צריכה פסיכולוג". ולא עושה עם זה כלום, עומס של דברים שלא מאפשר לי להגיע לזה בכלל או לחשוב ברצינות לקחת את הרגליים כדי לשבת על ספה של איזו מישהי שתעזור לי להבין למה הערות של אנשים ששואלים את אני בהריון (?!) מפריעות לי כ"כ, עד כדי כך שאני אצא מהמקום הטוב ההוא... אגב שלוש שנים אחרונית - זו הייתה התק' הכי מקסימה שלי! מדהימה ומספקת! מאושרת!!
אז לא, אני לא בהריון. סתם אכלתי, שתיתי, זה קורה לאנשים לפעמים...לא? :)

דפוק אבל אם לשים את האצבע אז זה מה שערער אותי בהתחלה. בהחלט. לא מבינה איך אנשים מרשים לעצמם להעיר. הלוא זו השאלה הכי מעליבה לשאול אישה לדעתי. הרגשתי נרדפת ממש, בכל מקום הרגשתי שאני צריכה לבדוק שלא תהיה בליטה קטנה (!!! קטנה!), שהבטן לא תתנפח טיפה (ואתן בטח מכירות את אפקט ההתנפחות הזה דווקא אצל מי שהיא יותר רזה), וזהו איבדתי את תחושת הבטחון של- זו אני וזהו. וזהו.
ואיך זה שלבחורות מלאות לא מעירים? אנשים טיפשים.

לפעמים אני באמת צוחקת שלפחות אני אדע איך אני אראה כשכן אהיה בהריון :) (מתישהו אחרי שגם לי יהיה בן זוג , מי אמרה במהרה בימינו? :)




ליל מנוחה.


אור.

תודה יקירה!
כתבת דברים נפלאים!!
וזה כן עזר.
את מקסימה וקלעת בול לרגשות שלי.. כרגיל.
אני יודעת שהמלחמה לא להכנס למטבח היא של כולנו... ובגלל זה את מבינה אותי טוב מאוד.
הרי הבולמוסים ומה שסבב להם ניהל את כל חיינו, והזמן החסר הזה.. הוא-הוא הבעיה ההתחלתית. מה לעשות עם הזמן הזה שנפער פתאום??

אבל יקירה. אני יודעת שהחיים שלי שווים הרבה יותר מלשבת ולהתבכיין על המשקל. ועליתי הרבה מאוד במשקל. אני לא מגזימה. אבל יש לי דברים כל כך הרבה יותר חשובים להתעסק בהם. ופעם עוד הייתי אומרת לעצמי ש"אני מעדיפה למות מלחזור להיות שמנה". והיום אני יודעת שזו שטות ויש לחיים המון מה להציע, ואין כל הגיון בזה.

תודה מקסימה.

לבעלי היו כמה שעות חופשיות ויצאנו לטיול בטבע. היה ממש מחייה נפשות.. היה כייף מאוד. חזרנו מרוצים..
ואנחנו מתכננים טיסה לחו"ל (מחו"ל טסים לחו"ל) למחר או מחרתיים! איזו התרגשות!!! אני פה בשיא ההכנות, באינטרנט ובטלפונים למצוא דיל טוב שיתאים לנו מבחינת הלו"ז הצפוף של בעלי..

אז תודה על מה שכתבת!

המשך יום נפלא!!
אוהבת
בלונדי!