קרן אור היקרה

אני לוקחת את עצתך מפעם שעברה- שגם אם אני מרגישה בעלטה יהיה טוב שאדבר על כך- והנה אני מרגישה צורך ליישם זאת.

אני מפחדת מאוד. עוברים עלי שינויים מאוד חיוביים מבחינת המחלה. וזה הקול הבריא שלי שמדבר כרגע ויודע שזה באמת כך.
פעם שנייה ברציפות שאני יושבת בבית קפה במשך השבועיים האחרונים, אוכלת ארוחת ערב, באופן כללי אני מרשה לעצמי להתנסות גם במאכלים חדשים שזהותם אינה ידועה לי, כל עניין האוכל וההקשבה לגוף פתאום התגמש ואני באמת מרגישה איך ניצחון ועוד ניצחון מתגבשים להם לכדי עוד צעדים לקראת החלמה סופית.

אך עם כל החיובי הזה שמתרחש אני מרגישה מסוחררת, מבוהלת, מפוחדת מאוד. סוג של מאבדת שליטה וכאן בדיוק נכנס הקול החולה שמנסה להניא אותי מכל אותם תהליכים חיוביים שמתרחשים.

לאט לאט אני מרגישה כאחד האדם מבחינת האוכל וזה מרגש אותי אפילו לכתוב על זה. אני מתאמצת מאוד שלא למנוע מעצמי מאכלים שאני רוצה, פחות מרגישה ש"אסור" לי מבעבר, תחושת ה"שמנה" כבר לא כ"כ תואמת למחשבותיי..

אני מנסה להבין מה בדיוק קורה ואיך הכל כך מתרחש בקצב הזה, אני פוחדת שאפול ואתרסק בכל התהליך הזה, שאאבד דברים טובים בדרך בגלל שאני מעיזה כך בעקביות נגד המחלה.
זה מפחיד אותי מדי.
אני פוחדת לגלות שאולי בסופו של דבר אטעה בדרך , שהאנורקסיה היא זו שתהיה צודקת בסוף כמו שהיא אומרת לי תמיד. שאאבד שליטה באמת כמו שהיא טוענת.
אני עדיין נאבקת בה, עדיין יש מצבים בהם אני מרגישה שייכת לה. אך עם כל הקושי ומצבי הרוח השליליים יש גם את המלחמה שלי בה העצומה והלא מבוטלת.

אני מאוד פוחדת להתבדות בסוף. מאוד פוחדת לגלות שדבריה בסוף יתאמתו ויהפכו למציאות כפי שהיא תמיד מאיימת עלי.
אני מרגישה מאוד חרדה לגוף שלי ולמה שאולי עלול לקרות.
כאילו שאני הולכת כרגע על חבל דק מאוד שכל רגע אוכל ליפול ולהתרסק..


ולגבייך,
מה שלומך יקרה? איך מצבך הבריאותי מתקדם?
האם את עדיין באשפוז או שחזרת כבר הבייתה?

אוהבת אותך ומאחלת לך רק בריאות וכוח!!!,
שירן