מצטרפת לקריאות ה"הצילו"!

את יכולה להגיע להחלטה כמה לאכול ומתי?

חגים דווקא משמחים אותי מאוד,
שוברי שגרה משהו.
ובשוברי שגרה מותר, הלוא גם גך אנחנו מספיק סגפניות כל הזמן, לא?
או לפחות אני..
וכשאני אוכלת דברים שכולם אוכלים זה כיף, זה בריא.


כשיהיה כיבוד על השולחן וכשיציעו לי עוגה- לא אני לא אסרב.
לא העוגה תעשה אותי שמנה,
לא כשביומיום אני דואגת לשמור.
זו צורת החשיבה שלי עכשיו.
תמיד נהניתי להתנדנד עם קילו אחד שלא אכפת לי אם הוא יעלה או יירד, הקרבה בשביל ההנאות הקטנות. שווה מספיק, לא?
(עכשיו אני לא במצב של לתת לעצמי את הקילו הזה, וזה מעיק ברמה מטורפת)

תמיד אני משכנעת את עצמי (לעיתים יותר לפעמים צריך פחות) שאני לא רוצה להגיע לסוף חיי ולהגיד שמעולם לא אכלתי גלידת שמנת בטעם פקאן למשל :)





אור
(רק חצי קילו. אפילו חצי... :(

זאת נראת לי גישה בריאה, ואם היית שם, אני מאמינה שאת יכולה לשוב לתקופה הטובה ההיא, הנורמלית יותר, הבריאה יותר.
אני חושבת שחשוב שתבררי עם עצמך (בטיפול, או לבד) מה הוביל אותך לאנורקסיה מלכתחילה, מה הוביל לתקופה הטובה יותר ומדוע חלה הדרדרות. המחשבות האלו מטרידות אותך, את חייבת להבין את מקורן ואחר כך להלחם בהן.
לכולנו גורמים לא נעימים, לפעמים פצעים עמוקים, שעוררו את ההפרעה. נכון, אי אפשר לשנות אותם היום, אך עוזר להבין מה קרה אז, ואיך אפשר לשפר את המצב היום.
גם אני מסבירה לעצמי שחתיכת עוגה, כדור גלידה (כולנו בעניין המתוק, הא?), או ארוחה מחוץ לבית לא יגרמו לי להשמין. זה עדיין קשה.
אך כאשר מסתכלים מסביב, וכאשר מקשיבים להגיון, הרי ברור שגוף בריא שאין לו חסכים תזונתיים, גוף במשקל בריא, גוף שניזון על בסיס יומיומי ממזון בריא ונחוץ, לא ישתנה בן רגע בגלל גלידת שמנת.
ודבר נוסף שכולנו יודעות - להרעבה, להמנעות ולסגפנות מחיר כבד. בעיקר אצל בולימיות שכמוני.
שאלת אם אני מסוגלת להגיע להחלטה כמה לאכול ומתי.
אז בחודשיים האחרונים - כן. אני מנסה גם להיות קצת יותר ספונטנית, אך זה קשה. אך בנתיים מצליחה לאכול כאשר אני רעבה, לאכול בשעות מסודרות, להפסיק כשאני שבעה. זה דורש הקשבה וריכוז, אך זה עובד.
במהלך החודשים האחרונים גם אכלתי לא מעט בחוץ - מסעדות, משפחה. זה סגנון החיים שלנו ועלי להסתגל אליו גם עכשיו, בהחלמה.
אז לוקח לי יותר זמן לבחור מה להזמין, אבל אני לא מזמינה דווקא את המנה שנראת לי הכי דלת קלוריות. פשוט אוכלת במידה.
וגם אני מפחדת. עדיין מפחדת לעלות במשקל, מפחדת לחזור למקום הנורא שהייתי בו. זה לא פשוט, אך אני לא מוכנה לוותר. בשום פנים ואופן לא.
ונראה לי שגם את...